תוכנית המגדלים של ישיבת חברון מעידה שהחרדים ילכו כברת דרך כשזה כלכלי

עם בוא האביב, הפעם טור אופטימי. כזה שמוכיח שגם השמרנות והבדלנות החרדיים הם בעירבון יחסית מוגבל. כשמנהיגי החרדים מתבצרים בדלת אמותיהם, שמא העולם החילוני יפלוש וישפיע על נפשותיהם הרכות, מתברר שביד השנייה הם יודעים לקדם מהלך הפוך. ואם כשמכניסים שיקולים כלכליים הם מוכנים ללכת כברת דרך - הלכתית וחברתית - אולי זהו סדק שדרכו ניתן לראות מעט יותר אור.

● רגב נאבקת בהקמת תחנת כוח בשרון בניגוד לעמדת אנשי משרדה
● אסף זגריזק, דעה | הממשלה שלא לקחה אחריות על המחדל מאיישת עכשיו משרות של מילואימניקים
● מגורים זמניים למפונים ותקצוב נמוך מהמצופה: זו התוכנית של הממשלה לשיקום הצפון

ולא פחות חשוב, בזמן שהמדינה עצמה, במצוות בג"ץ, הניפה מולם את המקל הכלכלי - אין תקציבים ללא גיוס לצה"ל, הנה לכם דוגמה מצוינת למשמעות הגזר הכלכלי, שמאפשר להם ליהנות כספית משינוי אורחות חייהם.

בבני ברק מעוכבות שלל תוכניות פינוי-בינוי

ולסיפור עצמו: בחודש מרץ אישרה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בירושלים תוכנית שהגישה ישיבת חברון. תוכנית, ואני מצטט, "שמציעה חיבור מתחם הישיבה לרחובות ותגרום לערבוב סוגי אוכלוסייה ולחיזוק תחושת הקהילתיות". את הדברים הללו ניסחו קברניטי ישיבת חברון, אולי הסמל הליטאי הישיבתי המובהק ביותר, בתחרות רק עם פוניבז' שבבני ברק. ובישיבה שנמצאת בלב שכונה מעורבת יחסית, גבעת מרדכי שבלב הבירה.

הפלת המחיצות בין הישיבה המסוגרת לשכונה היא החלק הקטן בתוכנית, הכוללת הקמה של "מגדלי חברון". לפי התכנון, במתחם הישיבה יוקמו שני מגדלי דירות בני 30 קומות שיכללו יותר מ-230 יחידות דיור, ומעל 5 קומות מסחר ומשרדים. הדירות יהיו מיועדות להשכרה לצמיתות, כשדמי השכירות אמורים להחזיק את הישיבה, הכוללת כמעט 2,000 תלמידים.

יו"ר הוועדה המחוזית, שירה תלמי באבאי, משוכנעת שמדובר בבשורה דרמטית. ולו רק בגלל שלדבריה במהלך הדיון, "אנחנו שמחים שאזור קצת מנומנם התעורר, במקום חשוב ומעניין - קרוב לכל הדברים שאפשר ליהנות מהם בעיר הזאת. למכללות, לאוניברסיטה, לרכבת, לחנה וסע, לבית החולים, למשרדי הממשלה. היא פשוט טובה ברגל, ברכב ובתחבורה ציבורית".

הבשורה התכנונית והכלכלית היא מ"מה נפשך": אם יגורו במגדלים שוכרים בעיקר מהציבור הכללי, ממש בצמוד לבחורי הישיבה הלמדנים, מדובר בבשורה ענקית שמוכיחה שאפשר לגור ביחד. ואם יגורו במגדלים בעיקר תלמידי ישיבה או אנשי שלומה, גם זו דרמה של ממש. מדובר בציבור שעד היום התרחק אפילו מבניינים בני 6 או 7 קומות, בטענה לאיסור הלכתי משימוש במעלית בשבת וחג. בבני ברק למשל, בגלל האיסור ההלכתי, התוכנית העירונית לא מאפשרת לבנייני מגורים לעלות מעל 6-7 קומות, מה שכמובן מעכב אינספור תוכניות פינוי-בינוי, למשל.

והנה, בתוך כל הקיטוב והאווירה הרעה מסביב, הגיעה תקווה גדולה מישיבת העילית החרדית, שפשוט הבינה שהיא יושבת על אוצר נדל"ני. ואם נקבל מגורים משותפים ו/או מגדלים לחרדים, נוכל להאמין שהכל בר שינוי בתמריץ הנכון.

חשש שמודל השכירות לא יחזיק מים

ובכל זאת, יש עקב אכילס: המגדלים מיועדים לשכירות (כולל דרישה להערת אזהרה בטאבו), בתקופה שבה המודל הכלכלי של השקעה בפרויקטים כאלו עומד על כרעי תרנגולת. היזם שלמה ברונר, שייצג את הישיבה בוועדה המחוזית, הדגיש כי לצורך הקמת הפרויקט הישיבה תקבל הלוואה ללא ריבית, "מפילנטרופיים מארה"ב". לדבריו, "הישיבה לא תיקח שום הכנסה במשך 15 שנה, והכל יילך להחזר ההלוואה, ורק אחרי זה יהיה קרן למוסד שיוכל להתקיים". ברונר ציין כי כיום, ראש ישיבת חברון הרב יוסי חברוני נאלץ לצאת לחו"ל חודשיים-שלושה בשנה כדי לגייס תרומות להחזקת הישיבה, מה שכעת אמור להתחלף בנכס מניב.

אבל למרות ההבטחה לנדבנים, תלמי באבאי חששה בצדק שמודל השכירות לא יחזיק מים. היא התריעה לפני אישור התוכנית: "אל תחזרו אלינו בדיון בהתנגדויות, מהתנגדות עצמית שהדיור להשכרה לא כדאי. לא מעניין אותי או את הוועדה גם אם הריבית תהיה 10%". החששות כמובן במקומם. העובדה שברונר מדבר על החזר ההשקעה בתוך 15 שנה, כאילו פרויקט שכירות כלשהו יודע להניב תשואה של 7%, מעידה על כך. בפועל, התשואה משכירות עומדת על 2%-3% וגם העובדה שהקרקע בבעלות הישיבה לא מבטיחה השבחה כה פנומנלית. יו"ר הוועדה גם דרשה ש-20% מהפרויקט יהיו "מיקרו-דירות", עד 30 מ"ר, שיוכלו להתאים לסטודנטים הרבים באזור, גם במחיר של הגבהת המגדלים מ-25 ל-30 קומות.

בשוליים, כדאי לציין שאם החרדים אכן יאמצו את מודל המגדלים, זה עלול לסבך לא מעט מתכננים עירוניים. סוד גלוי הוא ששכונות חדשות רבות בישראל, בעיקר בפריפריה, קידמו הקמת רבי קומות בין השאר כדי למנוע "השתלטות" חרדית. מנגד, אם החרדים יעברו את המשוכה הזו, אפשר לקוות שהם יעברו עוד מחסומים בדרך להשתלבות חשובה בציבור הישראלי.

כוכבי השבוע

מצוין: צוהר לצרות של המתווכים

2% שמקבלים מתווכי הנדל"ן בכל עסקה, מה שאומר כמעט 40 אלף שקל לדירה ממוצעת בישראל, נראים לרבים לא סבירים. "2-3 כאלה בחודש, והוא מגיע למשכורת מטורפת". במקביל, זה דוחף לא מעט ישראלים לקריירה של תיווך, תחום שאין בו חסמי כניסה משמעותיים.

הפסיקה הטרייה של בית הדין הארצי לעבודה, שקבעה שמתווך פרילנסר במשרד תיווך ייחשב לשכיר, חשפה צוהר חשוב לתחרות ולקושי של רבים מהם להתפרנס. התובע, שעבד כמעט שנה וחצי במשרד, אמור היה לקבל 60% מהעמלות השמנות שיגזור מהעסקאות המבטיחות. בפועל, העמלה הסתכמה ב-10,000 שקל ב-16 חודשים והוא נזקק לעזרת בית הדין כדי לקבל כמה גרושים בגין שכר מינימום וזכויות סוציאליות.

וכשהענף הרבה פחות זוהר ומפנק ממה שחשבנו, אולי גם עינינו לא יהיו צרות בפרנסתם.

בלתי־מספיק: קרדיולוג בכיר או יו"ר שופרסל

התרגלנו מזמן לכך שהרופאים הישראליים "עושים לביתם" בקליניקות פרטיות. שהמשרה הציבורית מתגמלת למדי, אבל היא בעיקר מקפצה לשעות שאחרי העבודה. אבל מינוי פרופ' יצחק שפירא, קרדיולוג בכיר וסמנכ"ל בית החולים איכילוב, ליו"ר שופרסל, נראה כמו צעד אחד יותר מדי. המינוי אושר בדירקטוריון השבוע, לאחר שהוחלט כי האחים יוסי ושלומי אמיר יכהנו כמנכ"לים משותפים.

אם מינוי שפירא הוא למראית עין, זה לא לעניין. תפקיד היו"ר הוא לפקח על ההנהלה ולבקר אותה, ודאי ברשת ש-75% ממניותיה בידי הציבור. ואם זו משרה של ממש, לא לעניין למנות רופא בכיר, ועוד לפתור את העניין בכך שהוא יכהן רק 4 שעות בחודש.

ועזבו שבמשרד הבריאות וברשות לניירות ערך החליטו לבקר בדיעבד את המינוי. חבל שמלכתחילה הוא לא נעצר בשכל הבריא של בעלי החברה והרופא המוכשר.