זה כמה שנים אנו שומעים כי המשק הישראלי נמצא במצב טוב. טוב מאוד אפילו. כזה טוב, שאפילו המשבר הכלכלי העולמי של 2008 לא הצליח לפגוע בחסינותו. גם נתוני האבטלה הולכים ויורדים באופן תמידי. אין מה לומר, אמריקה. כלומר, לא אמריקה של היום - ארץ מוכת גירעונות ואבטלה, אלא אמריקה של הפנטזיה - ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.
לריכוז כל טבלאות השכר בענפי המשק - לחצו כאן
רק שהאפשרויות הבלתי מוגבלות הללו פתוחות במשק הישראלי התעסוקתי רק לבכירים. כשמתבוננים על מכלול טבלאות השכר, לא משנה מאיזו עדה - כמו שאוהבים לומר במחוזותינו - נמצא כי לכל המגזרים תכונה אחת משותפת: עלייה משמעותית בשכר הבכירים וירידה מתמדת בשכר העובדים. כן מקצועיים, לא מקצועיים - זה ממש לא משנה. אם אתה לא מתקדם במעלה הפירמידה הניהולית, שכרך הולך ונשחק באופן תמידי.
מה הפלא, אם כן, שכל סטודנט המסיים היום את לימודיו, רוצה להיות מנהל? הוא כבר יודע שעבודה קשה, התמקצעות, מסירות ונאמנות למקום העבודה - לא יובילו אותו לשום מקום, בדיוק כמו שהוריו לא הגיעו לשום מקום - אלא אם כן הם הצליחו לעלות בסולם הדרגות הניהולי ולהיות חלק מחגיגת הפריחה של המשק הישראלי.
כאן אפשר גם לראות בבירור מי הם האנשים הללו שיצאו לרחובות בקיץ 2011 כדי למחות על יוקר המחיה. מרביתם אינם דומים, אפילו לא קצת, לפנים שעמדו מאחוריה. זאת לא הייתה מחאה של צעירים בני 20 פלוס שלא מצליחים לשכור דירה במרכז תל-אביב - אלא מחאה אמיתית של אנשים משכילים, מנוסים, שעובדים קשה, קשה מאוד, ולא מצליחים להרים את הראש מעל המים.
האם הדי המחאה וזעקות השבר של העובדים במשק הישראלי יובילו בסופו של דבר לחלוקת הוגנת יותר של עוגת השכר? ימים יגידו.
סקר השכר הגדול:
■ היי-טק: השכר מפתה, שעות העבודה שוחקות
■ פיננסים: הבכירים מותירים אחריהם פירורים
■ ביומד: פריחה מאוחרת
■ רפואה: שכר סביר, תנאי עבודה בעייתיים
■ עיתונות: תנאי העסקה רעועים, שכר נמוך
■ משפטים: עוה"ד מחפשים לצאת מהענף
■ אקדמיה: 18 א' ש' לפרופסור עם 10 שנות ותק
■ שיווק: 8,000 שקל לעוזר, עד 40 אלף לסמנכ"ל
■ פרסום: תחנת ביניים בקריירה
■ צבא קבע: תקציב הביטחון גדל, אך השכר נשחק