מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, כך נדמה, זקוק למנה הגונה של עידוד כדי שיסכים לפרסם את הדוח הנפיץ, שעליו הוא שוקד כבר קרוב לשנתיים, בפרשת "מסמך הרפז".
הפרשה הזו - שכבר הולידה חקירת משטרה אחת, 3 פניות ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה להורות על חקירה ואפילו ספר - הולכת ומסתבכת. או שמא יש לומר - הולכת ומסבכת את המבקר לינדנשטראוס ואת היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, בטנגו סבוך שבו אין יודעים עוד מה תפקידו של כל צד.
לפני חודשיים הפיץ לינדנשטראוס את טיוטת הדוח, שחיבר בפרשה זו, לגורמים המבוקרים העיקריים - ובראשם שר הביטחון, אהוד ברק; הרמטכ"ל לשעבר, גבי אשכנזי; רל"ש הרמטכ"ל לשעבר, אל"מ ארז וינר; וכן בועז הרפז.
בפרשה הזו תישאלו אנשי המבקר קרוב ל-300 איש, והדוח כולל ביקורת חריפה על התנהלות לשכותיהם של ברק ואשכנזי זו מול זו. מטבע הדברים, הרמטכ"ל לשעבר, הכפוף במדרג לשר הביטחון, חוטף את רוב הביקורת.
תהליך מתן התגובות לטיוטה מצד המבוקרים העיקריים נקלע לקשיים. המוטיבציה של מבוקרים אלה לשבש את פרסום הדוח, או לפחות לעכבו עד אחרי סיום כהונתו של לינדנשטראוס, שייפרד מכיסאו ב-3 ביולי, מובנת מאליה. לפיכך גייס וינר את הסנגור הצבאי הראשי, אל"מ אהוד בן-אליעזר, והגיש עתירה לבג"ץ נגד המבקר, בדרישה שזה יעביר אליו את כלל החומרים שנאספו במהלך הבדיקה.
המבקר, המיוצג בהליך על-ידי פרקליטות המדינה, טוען כי העביר את כלל החומרים הרלוונטיים. הוא מתנגד בתוקף למסירת כלל החומרים, מאחר שבין 300 האנשים שמסרו מידע ועדויות בפני אנשי המבקר, נמצאים עשרות שהסכימו לשתף פעולה רק בתמורה לחיסיון מלא. לינדנשטראוס אומר כי התחייבויות שכאלה לסודיות מוסרי המידע הן פרקטיקה הנוהגת שנים רבות במשרד המבקר.
המסר של וינשטיין
בינתיים, לפני שבוע שיגר הרפז - בעצמו, לא באמצעות עורכי דינו - ללינדנשטראוס מסמך בן 11 עמודים, המהווה את תגובתו לטיוטת הדוח, וכולל, לדברי המבקר, מידע חדש ומפליל על גיבורי הפרשה. עיקרו: חשד לתיאום עדויות, עדויות שקר ושיבוש מהלכי חקירה שנעשו כלפי אנשיו של לינדנשטראוס עצמו, במהלך הבדיקה שנעשתה לשם גיבוש הדוח.
את הטענות הללו לא השמיע הרפז בכל 13 העדויות שמסר למבקר בשלבים הקודמים של הבדיקה.
אפשר שלינדנשטראוס זיהה במכתבו של הרפז אפשרות לרדת מהעץ, או לחילופין לקבל רוח גבית. בלב התסבוכת מול וינר, המתנהלת בבג"ץ, בשאלת היקף החומר שייחשף, מיהר המבקר לפנות ליועץ המשפטי, בהתאם לסמכותו על-פי חוק, ולבקש ממנו לשקול פתיחתה של חקירה פלילית על סמך המידע החדש.
אלא שהוא עשה יותר מזה: וינשטיין הבין מהמכתב שהמבקר זונח למעשה את כוונתו לפרסם דוח בפרשה, ומעביר את כל החומר למשרד המשפטים, על מנת שהנושא יעלה על מסלול פלילי.
לזה היועמ"ש לא מוכן לתת יד. בדיון שקיים אמש (א') וינשטיין בלשכתו, הוחלט שלא לשחק לפי הכללים שמכתיב המבקר. "אין מניעה שמשרד המבקר ישלים את בדיקת הפרשה ויציג בפני הציבור את ממצאיו בדוח מאת המבקר", כתב וינשטיין ללינדנשטראוס, וכדי להניח את דעתו ציין כי "לא יהיה בכך כדי לעכב את הבדיקה שתיערך במשרדנו, בשאלה האם יש מקום לפתוח בחקירה פלילית נוספת. בדיקה זו תערך בכובד ראש וביסודיות המתבקשת".
היועץ הוסיף ואמר כי "יש חיוניות רבה בסיום בדיקת המבקר ובגיבוש ממצאיה הסופיים, לאור הערך הציבורי הרב שבפרישת תמונת הפרשה כולה בפני הציבור. גניזת דוח המבקר פוגעת באינטרס הציבור ומכך יש להימנע".
וינשטיין אף הוסיף ורמז כי לדעתו לינדנשטראוס צריך להתפשר עם וינר בנוגע לחשיפת החומרים הנוספים. התועלת שבפרסום הדוח לציבור, הוא אמר, עולה על הנזק שייגרם כתוצאה מחשיפת חומרים אלה לידי המבוקרים, אפילו אם תתקיים חקירת משטרה בהמשך.
אפשרות אחת היא שלינדנשטראוס, שנקלע לתסבוכת מול וינר, רצה לקבל גושפנקא ציבורית מהיועץ באשר לחשיבות פרסום הדוח. אפשרות אחרת היא שבין המבקר ליועץ מתנהלת מערכת יחסים לא בריאה, אף שכל השוואה ליחסים ששררו בין לשכות ברק ואשכנזי תעשה לוינשטיין ולינדנשטראוס עוול: לא המבקר ולא היועץ רואים עצמם כפופים זה להנחיותיו של זה. וינשטיין איננו שש לפתוח בחקירה פלילית, כל אימת שהמבקר פונה אליו בבקשה כזו, ואילו לינדנשטראוס איננו ממהר למלא אחר הנחיות היועץ, לפרסם דוח בהתאם לשיקול דעתו של וינשטיין באשר לחשיבותו הציבורית.
הטענות של ברק
על המדורה הזו החליט שר הביטחון ברק לשפוך שמן משלו, בדמות מכתבו מאמש לוינשטיין, שבו הוא מאשים את אשכנזי ואנשיו בשורה של עבירות פליליות, שהתגלו לברק, לטענתו, רק מטיוטת הדוח, שהתבסס על הקלטות ותמלילים של שיחות שנוהלו בלשכת הרמטכ"ל.
בין העבירות הללו - לקיחת שוחד ומתן שוחד בקשר למינוי וקידום קצינים בצה"ל, קשירת קשר לשיבוש סדרי שלטון, זיוף מסמך ושימוש במסמך מזויף, שיבוש מהלכי משפט ותיאום עדויות ועוד.
הטענות הללו מצד ברק אינן חדשות, רק הנמען חדש. הן הופיעו כולן בתגובתו של ברק לטיוטת הדוח, כפי שנמסרה למבקר עצמו. אמש החליט בא-כוחו של ברק, עו"ד נבות תל-צור, לשגר את הפקס גם ללשכת היועץ, אולי כדי לרכוב על גל החקירה הפלילית שהיועץ שוקל ממילא. אם מישהו רצה להרוויח כותרת, הוא הצליח.
דומה שאין ויכוח על כך שהפרשה הזו צריכה להסתיים בדוח מפורט של מבקר המדינה. חקירה פלילית אחת כבר התנהלה בפרשה זו, עם חשיפת המסמך המזויף, שכונה בתחילה "מסמך גלנט", אף שזו הוגבלה בהיקפה למציאת האחראי לזיוף המסמך ותו לא.
לפני החלטתו של וינשטיין מאתמול, טען המבקר כי לא יוכל לפרסם את הדוח בלא שתיפתח חקירה פלילית. הקישור בין הדברים איננו בריא ואיננו מחזק בטווח הארוך את ממצאי מבקר המדינה בכל נושא שבו מתגלים ליקויים, אף אם אינם פליליים.
הבחירות בלמו את נאמן
כניסתה של המערכת הפוליטית לתקופת בחירות והתפזרות הכנסת סותמות כנראה את הגולל על יוזמתו של שר המשפטים, יעקב נאמן, לחוקק בקדנציה הנוכחית את חוק יסוד: החקיקה. אין גם שום ביטחון שנאמן ימשיך לכהן בתפקידו בממשלה הבאה, אחרי הבחירות.
אולי זו הסיבה שבעטיה בחר המשנה היוצא לנשיא בית המשפט העליון, אליעזר ריבלין, לומר בהרצאה שנשא בסוף השבוע, בכנס לרגל צאת ספרו החדש של פרופ' שמעון שטרית, כי "בנושא הצעת החוק הובעו כבר דעות שונות, ואין לי צורך להביע גם את דעתי שלי. היא גם לא חשובה".
חשובה או לא, ריבלין בכל זאת הצביע על קושי מרכזי בהצעת החוק. ההוראה הקובעת כי בחינת חוקתיותו של חוק תיעשה על-ידי בית המשפט העליון בלבד, ובהרכב מורחב בלבד, מהווה לדעת ריבלין "צירוף שעטנזי בין שיטות משפט השונות זו מזו".
לדעתו, גם בית משפט לתעבורה צריך להיות רשאי לפסוק בשאלת תוקפו של חוק המתעוררת בהליך המתנהל בפניו, והכרעתו לא תהיה בעלת אופי תקדימי ותחול רק כלפי הצדדים להליך.
המנגנון שבהצעת החוק יביא לדברי ריבלין ל"עצירת הדיון בערכאה המבררת והמתנה לפסק דינו של העליון, לעתים במשך שנים".