מקרים של הטרדה מינית תוקפים אותנו מכל עבר. כשמדובר באונס בקרב ילדים ובני נוער, האצבע המאשימה מכוונת להוריהם. כשמדובר בהטרדה מינית בעבודה, האצבע שלי מכוונת למנהלים שפספסו, שיצאו ידי חובה, ועשו רק מאמץ קל ומעושה כדי למנוע הטרדה מינית בגבולות הארגון שלהם.
"לא סביר שיתרחש אצלנו - יש לנו מדיניות"
בשיחות מסדרון על הנושא ימהר כל מנהל להתגונן ולהוציא את עצמו מהקלחת המינית המסוכנת - "לנו יש מדיניות מאוד ברורה בנושא".
הכל טוב ויפה, אבל לכתוב מדיניות ולתייק אותה במקום שאף אחד לא טורח לגשת אליו - זה לא זה. אי אפשר לצפות שכך מישהו באמת יכיר במדיניות הזאת, ושאכן יופנם שהטרדה מינית היא לא סתם התעלמות מאיזה כלל מוסרי, אלא עברה פלילית.
מנהל שמסתפק במסמך שתויק פעם במקום שאיש אינו זוכר - זה בדיוק ה"לי זה לא יקרה" של אותם הורים אומללים לנערים שאנסו ילדה, שנקרעים בין האהבה והגוננות על ילדיהם להבנת כובד פשיעתם. "מדיניות" זה חשוב, אבל צריך לתקשר אותה.
"לא שמעתי על מקרה כזה אצלנו"
מנהלים רבים מסיקים שהטרדות מיניות לא מתרחשות בארגון שלהם, משום שהם לא שומעים עליהן. למרבה הצער, בפועל הן מתרחשות על ימין ועל שמאל, ולרוב בלי שהמנהל או דמות סמכותית או בעלת יכולת לסייע יודעים על כך. ולא משום שהמקרה עצמו רצוי או נעשה בהסכמה וברצון של שני הצדדים, אלא משום שהמנהל התמקד בעיקר בפעולות המנע, אך לא באמצעי המענה והטיפול.
גם אם המדיניות גלויה ולא מתויקת אי שם, כשאין ערוץ תקשורת ברור, גלוי, נגיש ומזמין שבו אפשר להתלונן, להתייעץ ולהיעזר בהתמודדות - המדיניות לא שווה כלום. היא סיסמה ריקה. היא מכילה רק ערכים ואיסורים, ומשאירה את נמעניה באוויר. כמו מסר שיווקי בלי הנעה לפעולה, בלי פעולת מכירה. כמו ירייה בלי וידוא הריגה.
התנהלות כזאת היא אמירה של המנהל לעובדיו: זה לא באמת חשוב לי. אני לא לוקח אחריות. וכשהמנהל לא לוקח אחריות, העובדים המטרידים לא נושאים בה גם הם, והקורבנות לא מודעים לכך שאפשר לעשות משהו בעניין הפגיעה שחוו.
יתרה מזו, הערוץ המקצועי הנגיש לא רק משכנע את העובדים שלמישהו באמת אכפת מהם, אלא משרת גם את הארגון ואת מנהליו. כשהמדיניות מעודדת את העובדים לפנות לדיווח ולקבלת עזרה מיד כשההטרדה מתרחשת, הצוות המטפל יכול למנוע הסלמה של המקרה, והלא הסלמה עלולה לעלות לארגון ולמנהליו במחיר תדמיתי כבד.
"דווקא יש לנו קו חירום, ועדיין מעולם לא התבשרתי על הטרדה"
במקרים רבים שבהם החברה כן דואגת להפעיל צוות מטפל, הוא נותר בלא פעילות, משום שאנשים לא ממהרים להשתמש בו.
מנהלים צריכים לקחת בחשבון שאנשים נרתעים וחשים מבוכה לפתוח את הסוגיה הזאת למול גורם המיוצג על ידי הארגון, על אחת כמה וכמה אלה שנמצאו כאוכלוסייה בעלת סיכון גבוה ליפול קורבן להטרדות מיניות בעבודה: עובדים צעירים וחסרי ותק בשוק העבודה, נשים צעירות, גרושות או פרודות, אנשים בעלי חוזי עבודה לא קבועים. הסיכון גבוה יותר גם בעבור נשים שעובדות בסביבת עבודה גברית, נשים בעלות מגבלות פיזיות, לסביות ובנות מיעוטים, וגברים צעירים והומוסקסואלים.
האוכלוסייה הזאת בין כה וכה מוּעדת לאפליה בעבודה, ורמת הביטחון התעסוקתי שלה לא מן הגבוהות. במצב כזה לא מפתיע כי ברוב המקרים הקורבנות מוותרים על אפשרות הדיווח. הם מניחים שמושא תלונתם (שלרוב בכיר מהם) מוגן, שאיש לא ייקח אותם ברצינות, ושבסופו של דבר זה רק יפגע בקריירה שלהם ויתנקם בהם.
הטו אזן ועשו בדק בית
אם כן, יש סיבה לכך שקו החירום נותר דומם. ויש סיבה מספיק טובה שהמנהל הישיר יפקח עיניים ויטה אוזניים כדי לאתר בעצמו, באופן יזום ופרו-אקטיבי, פגיעות מיניות אפשריות שמתרחשות מתחת לאפו. עליו לקחת בחשבון רמזים שונים, כהיעדרויות חוזרות של עובדים מסוימים בצוות שלו, ולא יזיק לחלק לעובדים שאלונים תקופתיים לסקירת שביעות רצונם מחבריהם לצוות. לעתים אפשר לזהות כך מקרים חבויים של בריונות או הטרדה מינית.
לבסוף, כמובן, אין כמו דמות המנהל להוות מודל לחיקוי. התנהגות המנהל מדבקת. כשהוא מנהיג שפה סקסיסטית בארגון, סביר שעובדיו יסגלו אותה גם הם, והסיכוי להתרחשות הטרדות מיניות בצוות גדל. לעומת זאת, כשהמנהל מתנהג בצורה מכבדת וזהירה, כשהוא דואג לכך שהמנהלים תחתיו יוכשרו במסודר ויקפידו על כך גם הם, וכשהוא שומר על סביבת עבודה נקייה (למשל, הוקעת פרסומות סקסיסטיות מלוח המודעות, שפת דיבור נקייה, וכיו"ב) - סביר שהכפיפים יסגלו גם הם שפה נקייה וראויה, וששכיחותם של מקרי הטרדה מינית תפחת.
מנהלים, זכרו - כשיש הטרדות מיניות בארגון, גם אם אינן קשורות אליכם ישירות, נדלקת נורה אדומה מעל לראשכם מיד לאחר שזו נדלקת מעל לראשו של המטריד. זו אחריותכם.
יעל מהודר היא יועצת ארגונית. מאמריה מבוססים על הידע והניסיון שרכשה בתהליכי ייעוץ ופיתוח מנהלים בארגוני הייטק ותעשייה, ולאנשים פרטיים. המאמרים מיועדים להעשרה, אינם תחליף לייעוץ מקצועי ואישי המתאים למידותיו של כל אדם ואדם, ואין להתייחס אליהם ככאלה. פרטי הסיפורים האישיים טושטשו לשמירת פרטיות מושאיהם. פניות ליעל מהודר אפשר לשלוח לדוא"ל yaelmehoudar@gmail.com, ואפשר לפנות אליה גם בפייסבוק.