כספת / צלם: sevenke/Shutterstock.com א.ס.א.פ קראייטיב .
בשנים האחרונות הפכו מעילות והונאות הענק בחברות הגדולות במשק הישראלי לעניין שבשגרה כמעט. רק לפני מספר חודשים נחשפנו לפרשת מעילת הענק בחברת הלוויין yes, והוגש כתב אישום כנגד פזית ולד, עובדת החברה, בגין גניבת למעלה מ-31.3 מיליון שקל מהחברה, במהלך כ-14 שנות עבודתה שם.
אבל ולד לא לבד. לאחרונה הסתיימה פרשת מעילת ענק נוספת, כאשר בית משפט השלום בתל-אביב הרשיע את יהודה דורון, לשעבר גזבר קיבוץ שפיים ומנהל הנהלת החשבונות של הקיבוץ, בגניבת סך של כ-16.5 מיליון שקל מכספי הקיבוץ בין השנים 1996-2002.
עוד אחת מפרשות המעילה המוכרות, שנחשבה בזמנה לאחת הגדולות בישראל, נחשפה לפני מספר שנים בהראל השקעות. גיא ויסמן, המשנה לשעבר של החברה, הורשע ב-2010 בגניבת 9 מיליון שקל מהחברה ונדון ל-10 שנות מאסר.
פרשה גדולה נוספת הייתה פרשת המעילה בבנק למסחר, שהגיע למצב של חדלות פירעון והתמוטט באפריל 2002. זאת, לאחר שהתברר כי במשך כ-5 שנים גנבה סגנית מנהלת מחלקת ניירות ערך, אתי אלון, כ-270 מיליון שקל.
אך המאבק בהונאות ומעילות בחברות, בשחיתות בקרב המגזר העסקי ובפרשות שוחד - שצובר תאוצה באמצעות רגולציה ופיקוח הדוק על התנהלות חברות, אכיפה מינהלית, חיוב אכיפה פנימית ובדיקת כל עסקה חשודה בציציות - אינו מיוחד לישראל.
מדינות רבות בעולם מתמודדות עם נגד השחיתות העסקית, שמאיים על כספי ציבור ועל ההתנהלות התקינה של המשק. מדובר במאבק יום-יומי לצמצום הסיכון להונאות ולמעילות. האם המאבק מצליח?
סקר עולמי של רשת ראיית החשבון והייעוץ PwC מנסה לענות על השאלה הזאת, אך מוכיח כי במאבק הזה לא תמיד ידן של הרשויות על העליונה. הסקר, שנערך בקרב 5,000 משיבים מ-95 מדינות שונות, בהן ישראל, מצביע על מגמת עלייה והחמרה בתחום הפשיעה הכלכלית ועבירות ההונאה והשחיתות, בהשוואה לשנים הקודמות.
כך, למשל, נתון מדאיג שעלה מן הסקר הוא כמות הארגונים שנפלו קורבן לפשע כלכלי בשנים האחרונות: 37% מהמשתתפים בסקר דיווחו כי ארגוניהם נפלו קורבן להונאה כלכלית בשנתיים האחרונות. זאת, בהשוואה ל-34% בשנת 2011. בנוסף, 53% מהמשיבים לסקר העידו כי שוחד ושחיתות הינו הסיכון העיקרי בפעילות עסקית גלובאלית.
הצד "החיובי" הוא שהחברות הפכו למודעות יותר לסכנה: 55% מהמשיבים שדיווחו על אירוע פשיעה כלכלית שחוו, מסרו כי האירוע התגלה באמצעות פעילות יזומה של החברה, בהשוואה ל-18% ב-2011.
נזק כספי ותדמיתי
ואולם, אם פעם סברנו כי הסכנה היא "מבחוץ", ושהגורמים העבריינים לא מסתובבים בקרבנו - הסקר מוכיח כי עבריינות כלכלית אינה נחלתם של עבריינים קלאסיים או מועדים בלבד, אלא במקרים רבים מדובר ב"גורמים מבית". כך, למרות החשש מגורמים חיצוניים עוינים, 56% מהמשיבים לסקר דיווחו כי דווקא גורם פנימי בחברה הוא שאחראי על המעילה.
המשיבים אף ציירו פרופיל של מבצע המעילה, ומסתמן כי לרוב מדובר בעובד בעל ותק של 6 שנים לכל הפחות, בעל רקע אקדמי, בגיל הנע בין 31 ל-40. למעשה, מדובר בשכן שלך למשרד או לקיוביק באופן-ספייס.
הגם שמרבית המעילות שהתגלו היו לא גדולות בהיקפן - 12% נעו בין מיליון דולר ל-5 מיליון דולר; 6% נעו בין 5 מיליון ל-100 מיליון דולר; ורק 2% מהמעילות שהתבצעו יצרו נזק של מעל 100 מיליון דולר - הנזקים הנגרמים לחברה בעקבות המעילה הם מגוונים ורבים, ובין היתר כוללים נזק תדמיתי, נזק לקשרים העסקיים ולקשרים עם הרגולטור, נזק למורל העובדים וכן נזק כלכלי שלא מסתכם רק בסך המעילה.
הסקר ממפה גם את האזורים "המועדים לפורענות" - באילו מדינות הסכנה להונאה גבוה במיוחד: אחוזי הדיווח הגבוהים ביותר על פשיעה כלכלית התגלו לפי הסקר ביבשת אפריקה; כאשר 50% מן הנשאלים ביבשת דיווחו על פשיעה מסוג זה; 41% מהנשאלים בצפון אמריקה דיווחו על פשיעה; וכן 39% דיווחו במזרח אירופה. בתחתית הרשימה ניתן למצוא את המזרח התיכון עם 21% דיווחים על פשיעה כלכלית.
עוד מראים הנתונים כי למשיבים המעורבים בתהליכים בעלי סיכון גבוה (עסקאות מסוכנות וכדומה) יש סיכוי כפול להתבקש לשלם שוחד, בהשוואה לכאלה אשר אינם מעורבים בתהליכים מעין אלה.
שיפור במנגנוני הבקרה והפיקוח
אייל בן-אבי, שותף וראש תחום ניהול סיכונים ו-Forensics בקבוצת הייעוץ של PwC Israel, מסביר כי "העלייה בשיעור הארגונים שדיווחו כי נפגעו מפשיעה כלכלית היא תוצאה של עלייה בפשיעה, אך גם של עלייה באיתור עצמאי של מקרי פשיעה. למרות התגברות המגמה של שקיפות וניהול תקין בקרב חברות, ממשלות ורגולטורים במדינות שונות, אנו עדיין עדים לקיומה של פשיעה כלכלית במדינות רבות על פני הגלובוס".
ירון חזן, מנהל פעילות ה-Forensics בקבוצת הייעוץ של PwC Israel, מוסיף כי "כיום החברות בישראל ובעולם עושות שימוש במנגנוני פיקוח ובקרה יותר מאשר בעבר ואימצו כלים לניטור אירועים חריגים. לעניין פרופיל המועל, הרי שהדבר נובע מכך שעובדים ותיקים בחברות אינם עוברים בדיקות אמינות, למעט בתהליך מיונם לעבודה, והם אלה שבממוצע מועלים יותר בעקבות הגעתם לעמדות מפתח בחברה, היכרותם את המערכת ואת חולשותיה ונגישותם למידע רגיש. רצוי להגביר את תדירותן של בדיקות האמינות, לכל הפחות לפני התקדמות לתפקידי מפתח".
"רמת המודעות לסיכוני המעילות בישראל נמוכה מרמת הסיכון בפועל"
מעת לעת עולות לכותרות טענות של מנכ"ל כזה או אחר או באי-כוחן של החברות הבולטות במשק הישראלי - עורכי דין ורואי חשבון - על "עודף הרגולציה" בישראל, על עודף פיקוח של גופים, כמו המפקח על הבנקים, על הביטוח, רשות ההגבלים העסקיים ורשות ניירות ערך; האמנם בישראל החשש למעילות והונאות בחברות מתמעט לאור הפיקוח ההדוק? לא בטוח. אצלנו, כך נראה, פשוט קצת יותר קשה להגיע לנתוני אמת.
לדברי רו"ח אייל בן-אבי, "בעוד שבסקר הפשיעה הכלכלי אנו רואים עלייה בהיקף הפשיעה הכלכלית, אין נתונים מדויקים על היקף הפשיעה הכלכלית בקרב הגופים בישראל. היעדר המעקב ברמה הכוללת, והירידה בהיקף הפשיעה הכלכלית שמוצגת בקרב המערכת הבנקאית, יכולה לנבוע משתי סיבות עיקריות - האחת, היעדר דרישה מספקת של רשויות הפיקוח להסדרת נושא הפשיעה הכלכלית, כולל הדיווח על אירועים; ומנגד היעדר כלים מספקים לזיהוי אירועים בתוך הארגון".
עוד לדבריו, לא בטוח שהחברות מודעות לסכנות שהן מתמודדות איתן. "רמת המודעות של החברות הציבוריות, גופים ציבוריים וגופים פיננסיים לסיכוני מעילות והונאות אינה תואמת את רמת הסיכון בפועל, אך אנו מרגישים בקרב לקוחותינו שקיימת עלייה ברמת המודעות. כראיה לדברים הללו ניתן להבחין באופן שבו מנתחים הגופים השונים את היקף הפשיעה הכלכלי. לרוב הניתוח מתבצע ברמה שנתית, ולא בראייה רב-שנתית בתוחלת הנזק הכוללת של הפשיעה הכלכלית".
"הפער", מביר בן-אבי, "נובע לרוב מכך שמצד אחד מתקיימים אירועים רבים בעלי נזק לא משמעותי, שאינם מובאים לידיעת הציבור, ומנגד מתרחשים אירועי נזק נקודתיים עוצמתיים עם היקף נזק רחב ביותר. פער נוסף שקיים בתחום זה הוא היעדר התמקצעות רחבה וראייה מקיפה של הסיכון, תוך התייחסות נוספת לנושאים של - שוחד, שחיתות פנימית וחיצונית לארגון, סייבר, מידע פנים, קניין רוחני ועוד".
