פירות / צילום: פוטוס טו גו
שוב הם שולפים הצעות שטחיות; שוב הם מנופפים בהצעות-סרק כדי לציין על דגלם שהם דואגים לשכבות החלשות; שוב הם מעלים הצעות שנזקן עולה על תועלתן; ושוב הם נמנעים מלהתמודד ישירות וכפי שנחוץ בבעיה שאותה רוצים לפתור.
הפעם מדובר בהסכם קואליציוני שלפיו שיעור המע"מ על מוצרי מזון בסיסיים יירד ל-1% במקום 18%. והחמור מכול, שיש כאן אטימות וחוסר רצון ללמוד מניסיון העבר, שכן שגיאות העבר עלו לנו מאוד ביוקר.
האם מישהו באמת מאמין שאם שיעור המע"מ יהיה 1%, עניין שמחייב תיקון חקיקתי, יהיה זה התיקון האחרון בחוק המע"מ?
בעבר נסיעות מישראל לחו"ל נחשבו למותרות, ולכן הוטל עליהן, לפי ההשקפה ששלטה אז, מיסוי מיוחד שנקרא "מס נסיעות". אבל למס הנסיעות היו לא פחות מ-48 פטורים: החל מאנשי דת וכמורה, המשך באלה שהיו זקוקים לטיפול רפואי בחו"ל, עבור לקבוצות ספורטאים, ולאחר מכן אלה שיצאו בשליחות המדינה.
אם ייקבע "מע"מ 1%" על מוצרי יסוד, יהיה זה גם דינו של חוק מע"מ. אמנם, לא היום, לא מיד, אבל נניח את היסוד לאותו תהליך שבמהלך הזמן יכרסם ויקעקע את יסודות המע"מ.
אחרי מוצרי יסוד בסיסיים יבואו, ובצדק, גם תרופות; ואז מדוע לא גם חומרי הדברה לחקלאות? ובוודאי ספרי לימוד? ולמה לא שירותי תרבות? כלומר, שורה ארוכה של מוצרים ושירותים שכולנו מכירים בחשיבותם לבריאות האוכלוסייה, החינוך והחוסן הלאומי.
בזמן שהונהג מס-ערך-מוסף לראשונה בישראל, בשנת 1976, עשינו שתי שגיאות חמורות בעניין הפטור ממס: הראשונה - פטרנו ממס זה מכירת ירקות ופירות; והשנייה - פטרנו ממס גם שירותי תיירות, על אף שבמרבית העולם הפטור ניתן רק על יצוא מוצרים ולא על שירותי תיירות. אבל למדנו לחיות עם שני עיוותים אלה. קיבלנו זאת כמצב נורמטיבי בגלל לחצים שונים שהופעלו על המחוקק.
הבעיה היא שמע"מ ייחודי למוצרי יסוד לא יתרום למטרה שאמורים להשיגה - הורדת מחירי המוצרים. במקום לטפל במס על מכירת המוצר, עדיף לכוון את החשיבה להורדת מחירו של המוצר עצמו; ואין דרך אחרת להוזלת מוצר באופן משמעותי אם לא יופחתו מכסי המגן על יבוא מוצרי מזון וגידולים חקלאיים.
כאשר שואלים אותי היום מדוע אני תומך בהפחתת מכסי המגן על מוצרי המזון, אני לא משיב. אני שואל את השואל - האם אתה יודע מהו שיעור המכס, לדוגמה, על יבוא אגסים לישראל? מתברר שאיש לא יודע. המנחשים מציינים מכס סביר, כמו 20%-30% גג. אבל כשאני אומר להם שהמכס על יבוא אגסים הוא 438%, הם ממש נדהמים. מה שמוכיח שוב שעם ישראל כולו, כולל אנשי תקשורת, לא מעלה בדעתו מה הם גובה ההגנה הפנטסטית שמעניקים למוצרי מזון מיובאים.
הפחתת המע"מ על מוצרי מזון בסיסיים עשויה, במקרה הטוב, להפחית את מחירי אותם מוצרים ב-17%, אבל חשיפת המשק ליבוא מוצרי מזון עשויה להפחית את מחיריהם בעשרות אחוזים.
גם כאן ראוי ללמוד מן העבר. בשנת 1984 עמד כלל יצוא המוצרים והשירותים על 10 מיליארד דולר. ואז החליטה הממשלה לפתוח ולחשוף את המשק לתחרות עולמית - והנה היום זינק היצוא לכ-100 מיליארד דולר.
ביטול ההגנות לא פוגע בהכרח במגזר העסקי. ובאשר לגידולים חקלאיים, שעליהם כן צריך להגן, אז בשונה ממוצרי מזון, צריך להחליף את מכסי המגן הגבוהים במתן סובסידיה ישירה לחקלאות, שכן על מגזר החקלאות המוכה חייבים לשמור, כי הוא לא יוכל להתמודד היום מול חשיפה מוחלטת.
ההבדל הגדול בין סבסוד ישיר לחקלאי לבין מכסי מגן גבוהים, נעוץ בכך שעל מכסי מגן גבוהים כולנו משלמים את המחיר, כולל השכבות החלשות - בעוד שבמימון הסובסידיה לחקלאים נושאים בנטל רק משלמי המס.
גם התוכנית לכלול בהפחתת המע"מ על מוצרי יסוד את שיטת הפיקוח, היא מהלך נלוז ופסול. פיקוח על מחירים הרבה פעמים לא מביא להורדת המחיר הנחוצה. הנה דוגמה טרייה מהשבוע: רשת שופרסל החלה לשווק מותג פרטי בתחום החלב והגבינות, במחירים נמוכים יותר ממחירי הפיקוח.
את מחירי המוצרים בפיקוח קובעים פקידים. הוויכוחים בנושא לא נגמרים, ושוב ושוב נדרשים עדכונים על-פי תנאי שוק משתנים, והרבה תמרונים נעשים בהגדרת המוצרים עצמם. המשק לא זקוק לפיקוח על מוצרים, המשק זקוק לתחרות אמת. ותחרות אמת קיימת רק כאשר המשק כולו נחשף לתחרות עולמית.
מעניין מאוד מדוע לפתע ההצעה להפחית את המע"מ על מוצרי מזון בסיסיים כבשה את ליבם של מרכיבי הקואליציה. נראה כי התשובה היא - קלות ביצועו של מהלך זה, והימנעות מהתמודדות עם פתרון בעיות יסוד בדרך הנכונה.
כולנו משלמים מחיר כבד מאוד על פירות המשא-ומתן הקואליציוני, ואסור שהצעה זו תתווסף אף היא למכלול הדרישות, שכן כאן המחיר הוא לא רק בעצם הפחתת המס, אלא בניסיון להרוס את מבנה המס.
מעניין לאן נעלמו כל הכלכלנים והפוליטיקאים שבעבר התנגדו בעוז ובחריפות להנהגת מע"מ 0% על רכישת דירות - ומה בעצם ההבדל שהם מוצאים בין שתי התוכניות האלה.