מנכ"ל מאפיית ברמן לשעבר, יהודה שניידמן, לא ייכנס לכלא עד להכרעה בערעורו שהגיש על חומרת העונש שהוטל עליו, שנת מאסר בפועל, בגין הרשעתו בפרשת "קרטל הלחם" - כך קבע היום (ה'), בית המשפט העליון, שקיבל את הסכמת הצדדים לדחות את ריצוי העונש.
לפני כחודש וחצי הטיל בית המשפט המחוזי בירושלים את העונש החמור ביותר שהוטל עד כה בתחום ההגבלים העסקיים בשל פגיעה בתחרות, על ראשי המאפיות הגדולות בישראל - שנת מאסר בפועל על שניידמן ממאפיית ברמן, ותקופת מאסר זהה על ישעיהו (שייקה) דוידוביץ', מנכ"ל מאפיית דוידוביץ', בגין הרשעתם בעריכת הסדר כובל בנסיבות מחמירות בפרשת "קרטל הלחם". ההסדר כלל הסכמה בין המאפיות על הימנעות מתחרות על-ידי חלוקת הלקוחות ביניהן וכן על תיאום מחירים על-מנת להעלות את מחיר הלחם האחיד והחלות לצרכן. בנוסף, הושתו על שניידמן ודוידוביץ' קנסות בגובה 200 אלף שקל ו-300 אלף שקל, בהתאמה.
על המאפיות, שהורשעו אף הן בעבירות הגבלים בפרשה, הוטלו קנסות - מאפיית ברמן תשלם קנס בגובה 1.4 מיליון שקל; מאפיית דוידוביץ' - 700 אלף שקל; ומאפיית אלומות - 400 אלף שקל. על מרק קינן, מנהל השיווק של מאפיית דוידוביץ', נגזרו 6 חודשי עבודות שירות וקנס בסך 100 אלף שקל.
הדיון בעניינם של הנאשמים הנוספים בתיק - ירון אנג'ל, מנכ"ל מאפיית אנג'ל; ויוחנן אהרונסון, מנכ"ל מאפיית מרחבית ויו"ר מאפיית דגנית עין-בר - נמשך, וטרם ניתנה הכרעת דין בעניינם.
כפי שנחשף ב"גלובס", רשות ההגבלים העסקיים עומדת להגיש לבית המשפט העליון ערעור על העונשים שנגזרו, שבמסגרתו היא מבקשת להחמיר בעונשים של שני המנכ"לים לשעבר של המאפיות. זאת, לאחר שבית המשפט המחוזי דחה את בקשתה להטיל עונשי מאסר חמורים יותר - של שנתיים וחצי עד 4.5 שנות מאסר בפועל - על שניידמן ודוידוביץ'. בנוסף תבקש הרשות להגדיל את הקנסות שהוטלו על המאפיות.
במקביל ומנגד, המנכ"לים המורשעים הגישו ערעור הן על חומרת העונש שהוטל עליהם והן על קביעת בית המשפט המחוזי בירושלים כי ההסדר הכובל שהם הודו כי ביצעו נעשה "בנסיבות מחמירות".
בפרשת "קרטל הלחם" עלה רף הענישה בתחום ההגבלים מדרגה, עם גזר דינו החמור של השופט שחם. השופט ציין בגזר הדין, כי עבירת ההסדר הכובל היא עבירה שככלל הסיכון לחשוף אותה קטן - עניין המגביר את הצורך בענישה מרתיעה. לדברי שחם, "מעצם טיבו של העניין, הצדדים להסדר כובל הם שותפי סוד. חשיפת מעורבותם בהסדר עלולה לפגוע, בראש ובראשונה, בהם. יש להם תמריץ חזק שלא לגלות את קיומו של ההסדר הכובל".
השופט הוסיף כי לכך "מצטרף התמריץ הממוני לבצע את העבירה בתיק הנוכחי", ו"נתונים אלה מעצימים את החשיבות של קביעת תג מחיר הולם, בשלב העונש".
חלק מהשיקולים להטלת גזר הדין שימשו כשיקולים לחומרה, שהובילו להרשעה. בין היתר מדובר בעובדה שחלקם של הצדדים להסדר הכובל בשוק הלחם המפוקח עלה על 90%, והעובדה שמדובר במוצר יסוד בסיסי, לחם אחיד פרוס וחלה. השופט ציין עוד כי בקביעת מתחם הענישה יש מקום לבחון את השוני בין הנאשמים ותפקידיהם בהיררכיה הארגונית של החברות.
בערעור שהגיש שניידמן לבית המשפט העליון בשבוע שעבר, באמצעות עורכי הדין ירון קוסטליץ ואיילת כהן, הוא טוען כי בית המשפט המחוזי בירושלים העלה "על גבו" את רף הענישה בעבירות הגבלים עסקיים, באופן לא הדרגתי. זאת, על אף שבית המשפט המחוזי קיבל את טענתו כי אין תקדים לכך שעל מנכ"ל שכיר הוטל עונש מאסר מאחורי סורג ובריח בעבירות הגבלים עסקיים.
שניידמן מבקש בערעורו לערוך גם הבחנה בינו לבין ישעיהו (שייקה) דוידוביץ', מנכ"ל מאפיית דוידוביץ' לשעבר, שהורשע אף הוא בעריכת הסדר כובל בנסיבות מחמירות, ונשלח לשנת מאסר. לטענת שניידמן, "בית המשפט המחוזי קבע כי בניגוד לדוידוביץ', אשר כבעלים של מאפייה היה צפוי לטובת הנאה מעליית המחירים - הרי ששניידמן, כמנכ"ל שכיר, לא היה צפוי להפיק טובת הנאה אישית כפועל יוצא מההסדר הכובל".
לטענת שניידמן, "חרף זאת קבע בית המשפט מתחמי ענישה זהים על שניידמן ועל דוידוביץ', והשית על שניהם עונש של שנת מאסר בפועל. בכך שגה בית המשפט הנכבד".
גם דוידוביץ' טוען בערעורו, באמצעות עו"ד איריס ניב-סבאג ממשרד שינמן-נגב-ניב, כי יש להקל בעונשו. דוידוביץ' טוען, בין היתר, כי בית המשפט לא הבחין כראוי בינו לבין נאשם אחר בפרשה, רמי סגן, שהודה אף הוא בביצוע עבירה של הסדר כובל בנסיבות מחמירות, אך נשלח ל-6 חודשי עבודות שירות בלבד.
עוד לטענת דוידוביץ', בית המשפט המחוזי טעה כשלא העניק משקל מספק להודאתו של דוידוביץ' בביצוע הסדר כובל (אך לא בנסיבות מחמירות).