כמה ימים לפני שקבוצת גזית גלוב של חיים כצמן ודורי סגל איבדה את השליטה בקבוצת דורי לטובת עמוס לוזון, פורסמו טענות סנסציוניות של קבוצת דורי נגד חברת אדלקום של אורי אדלסבורג בנוגע לחוזה ההקמה של תחנת הכוח הפרטית דוראד.
בבקשה לאישור תביעה נגזרת מטעמה של חברת דורי אנרגיה, נטען כי אדלקום, יחד עם שותפה נוספת בדוראד - חברת זורלו הטורקית - רקחו קנונייה יחד עם חברת וודגרופ האמריקאית, שנבחרה כקבלן ההקמה של תחנת הכוח, לצורך ניפוח סכום חוזה ההקמה של התחנה. זאת, תוך קבלת חלק מההפרש בסך כולל של כחצי מיליארד שקל "בדלת האחורית", באמצעות נאמנות הרשומה באיי הבתולה.
חצי שנה חלפה, ואתמול (א') הגישו אורי אדלסבורג וחברתו את תגובתם לטענות. אדלסבורג מודה כי הוא וחברת זורלו זכו לגזור את אותו קופון שמן מחוזה ההקמה של התחנה - אך לדבריו, הדברים היו ידועים בזמן אמת לכל השותפות בדוראד ומקובלים עליהם.
לדבריו, גזירת אותו קופון הוא חלק מההסכם בדוראד, שהינה חברה פרטית, במסגרתו כל השותפות זכו להתקשר בחוזים מול דוראד ולהפיק מהם מאות מיליוני שקלים כל אחת. לדברי אדלסבורג, דורי אנרגיה בחרה מסיבותיה להציג "תמונה סלקטיבית, חסרה ותלושה מהמציאות".
דוראד מפעילה תחנת כוח פרטית המוסקת בגז טבעי וממוקמת באשקלון, על קרקע שבשליטת חברת קצא"א הממשלתית. דורי אנרגיה מקבוצת דורי מחזיקה 18.75% ממניות דוראד. בחברת דורי אנרגיה מחזיקה יחד עם קבוצת דורי גם חברת אלומיי קפיטל שבשליטת שלמה נחמה, חמי רפאל ורן פרידריך. יתר בעלי המניות בדוראד הם אדלקום המחזיקה 18.75%, קצא"א (37.5%) באמצעות החברה-הבת שתא"א (שירותי תשתיות אילת אשקלון) וחברת זורלו הטורקית (25%).
מאות מיליונים לשותפים
זורלו הייתה אמורה להיות החברה שתקים את תחנת הכוח מלכתחילה, בנוסף להיותה בעלת מניות. אולם, לאור התמורות ביחסי ישראל-טורקיה בעקבות משט המרמרה, היא נדרשה לוותר על חוזה ההקמה ולהביא קבלן אחר תחתיה.
טענתה של דורי אנרגיה היא כי זורלו גבתה מעין דמי תיווך מהקבלן שנבחר לבסוף - חברת וודגרופ האמריקאית - וכי את דמי התיווך חלקה עם אדלקום, לכאורה מאחורי גבן של שתי השותפות הנוספות בתחנת הכוח - דורי אנרגיה וקצא"א הממשלתית - בהתאם לסיכום מוקדם לכאורה בין אדלקום לבין זורלו.
אדלסבורג מסכים עם העובדות העיקריות, אך חולק על הפרשנות לאותן עובדות. בתגובה שהגיש באמצעות עורכי הדין רון ברקמן, יאיר לדר ואושרת אלבין חרמון ממשרד ברקמן וקסלר בלום ושות', הסביר אדלסבורג כי הדברים היו ידועים ומוכרים לדורי אנרגיה ולא הוסתרו מעולם. לדבריו, הפקת הכנסות במאות מיליונים מהפרויקט עצמו הייתה מנת חלקן של כל השותפות בקבוצה וחלק מהציפייה הלגיטימית של השותפות לפרויקט.
עוד הצביע אלדסבורג על כך שהמצהירים מטעם דורי אנרגיה לא היו דירקטורים בזמן אישור הסכם ההקמה, ודירקטורים אחרים שהצהירו מטעמו, שהיו מעורבים באישור הסכם ההקמה, העידו כי "הקופון" שביקשו זורלו ואדלקום להפיק מההקמה היו יודעים לכלל בעלי המניות ולדירקטוריון.
ביחס לטענה כי כלל השותפות בדוראד הפיקו רווחים מהחברה המשותפת, פורט בין היתר כי בין שתא"א (חברת-הבת של קצא"א) לבין דוראד נחתם הסכם לחכירת הקרקע שעליה מצויה תחנת הכוח וכן לתחזוקה שוטפת ולאחסנת סולר. סך התמורה לשתא"א בהסכמים מוערכת, לדברי אדלסבורג, במאות מיליוני שקלים.
עוד פורט כי בין קבוצת דורי לוודגרופ נחתם הסכם קבלנות משנה לביצוע עבודות ההנדסה האזרחית בפרויקט בסך כולל של 62 מיליון דולר. זורלו - מפורט בתגובה - קיבלה את אותו סכום של כ-130 מיליון דולר, שנטען שהוסתר מיתר השותפות בתחנה - מקבלן ההקמה וודגרופ.
זורלו חתמה, לדברי אלדסבורג, גם על הסכם לביצוע עבודות התחזוקה הכבדה של תחנת הכוח במאות מיליוני שקלים. עוד פורט כי קבוצת דורי ואדלקום קיבלו מהחברה בגין כך דמי ייזום בסך כ-50 מיליון שקל כל אחת, וכי בהמשך נחתמו הסכמים נוספים בין דוראד לשותפות, שהניבו להן עוד עשרות מיליוני דולרים.
אפקט המרמרה
היקף חוזה ההקמה של התחנה עומד על כ-870 מיליון דולר, סכום המותיר נתח רווחים במאות מיליונים, ככל הנראה. אין חולק כי זורלו אכן קיבלה לידיה כ-130 מיליון דולר מוודגרופ.
התגובה של אלדסבורג מאשרת כי החלפתה של זורלו כקבלן ההקמה של הפרויקט אכן נעשתה על רקע הידרדרות יחסי ישראל-טורקיה בעקבות אירועי משט המרמרה, ואפילו חושפת פרטים על תרומתה של זורלו לעסקאות ביטחוניות בין ישראל וטורקיה, שהיוו חלק ממערך האינטרסים של תחנת הכוח הפרטית.
לטענת אלדסבורג, החלפת זורלו כקבלן ההקמה נעשתה על רקע דרישת הבנק שמימן את הקמת הפרויקט, בנק הפועלים, שחשש כי המשך ההתקשרות בחוזה עם חברה טורקית עלול לסכן את הצלחת הפרויקט בנסיבות שנוצרו. מהתגובה עולה הרושם כי הבנק והשותפים כולם ידעו על כך שזורלו תמשיך ליהנות מחוזה ההקמה, אך ביקשו להצניע זאת, על רקע הרגישות שנוצרה בשל ההידרדרות ביחסי ישראל-טורקיה.
"דרישת הבנק העמידה את החברה במצב בעייתי מאוד ואת הפרויקט כולו בסיכון", מפרטת התגובה. "היה ברור שלא ניתן להפקיע באופן חד-צדדי מזורלו את זכותה לבצע את עבודות ההקמה בפרויקט. מדובר בזכות חוזית שהוקנתה לזורלו בהסכם בעלי המניות, אשר בהסתמך עליה השקיעה זורלו משאבים והוצאות נכבדות כדי לבצע את עבודות ההקמה של הפרויקט".
עוד נטען כי דרישת הבנק הקשתה על השותפות בדוארד לאור ההתקשרות עם משרד הביטחון, לקוח אסטרטגי של תחנת הכוח, שההתקשרות עימו הייתה תנאי בסיסי של הבנק לאישור מימון הפרויקט. התגובה מפרטת כי ההתקשרות בין דוראד למשרד הביטחון "התאפשרה הודות למחויבות שנטלה על עצמו זורלו לעסקת רכש גומלין בין צבא טורקיה לתע"ש להשבחת טנקים טורקיים בסדנאות תע"ש בהיקף משמעותי".
כאמור, לפי הנרטיב שמציע אלדסבורג, ההסכם עם וודגרופ, כולל התמורה שניתנה לזורלו במסגרתו, היו ידועים היטב לכלל השותפות בדוראד, שאישרו את ההסכם בדירקטוריון ובאסיפת בעלי המניות. גם בפגישות המשא-ומתן עם וודגרופ, נטען, היו נוכחים יו"ר דירקטוריון החברה דאז, עמוס ירון, ומנכ"ל החברה דאז, דורון גרופר.
החלק שהועבר לאדלקום מתוך הכספים, לפי אדלסבורג, הוא מילוי של התחייבויות של זורלו כלפי אדלקום במסגרת המערכת ההסכמית הראשונית בין שתי החברות. יחד עם כניסתה של וודגרופ לנעליה של זורלו בהסכם ההקמה, טוען אדלסבורג, לקחה עליה גם את ההתחייבויות כלפי אדלקום.
מכאן - לטענת אדלסבורג - לא הייתה מזימה או קנונייה להרוויח כספים על חשבון יתר השותפות בדוראד, אלא מהלך שנעשה בהסכמה ובידיעה מלאה לכאורה - החלפתה של זורלו כמקימת התחנה בחברה אחרת, תוך הימנעות מפגיעה בזכויות של הצדדים למערכת ההסכמית.
"הסכם פיקטיבי"
בתגובתו של אדלסבורג נטען כי הבקשה לאישור התביעה הוגשה על רקע מחלוקת ממושכת בין בעלי השליטה לשעבר בקבוצת דורי - בין אורי דורי לבין שותפו בקבוצת דורי דאז, חיים כצמן, לגבי הפרויקט. לטענת אדלסבורג, קבוצת דורי החליטה לנסות "לסחוט" מיתר השותפות עוד נתחים בחוזה, ולצורך העניין שכרה בעבר את שירותיו של עו"ד רם כספי, שהגיע לסדרת פגישות עם השותפים בפרויקט ומסר לכאורה כי "קבוצת דורי לא תוכל להעמיד את חלקה בהון העצמי, אלא אם כן תקבל נתחים נוספים בפרויקט".
אדלסבורג לא הסתפק בתגובה לתביעה הנגזרת ואף הגיש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בקשה חדשה לאישור תביעה נגזרת בשם דוראד נגד קבוצת דורי, דורי אנרגיה וחברת אלומיי. בבסיס התביעה - הטענה כי דורי אנרגיה וקבוצת דורי הפרו את ההסכמים מול דוראד והשותפות בה, כשהכניסו את קבוצת אלומיי לשותפות בדורי אנרגיה, בתחילה בשיעור של 40%. שיעור ההחזקות הזה איפשר לקבוצת דורי להמשיך ולהחזיק ב-10% מהשליטה בדוראד, כפי שהיא מחויבת בהסכמים מול השותפות בדוארד. אולם בהסכם עם אלומיי קיימות אופציות שיאפשרו לאלומיי לרכוש 10% נוספים ממניות דורי אנרגיה בשני שלבים נוספים.
לטענת אדלסבורג, "פיצול מתווה ההשקעה ל-3 שלבים נעשה באופן מלאכותי ופיקטיבי, וכל תכליתו הפסולה הייתה לנסות ו'להתגבר' על התנאי שנקבע בהסכם היזמות ולהותיר בידי קבוצת דורי, כביכול, שיעור אחזקה (בשרשור) של מעל 10% בדוראד" - זאת בעוד בפועל, לטענת אדלסבורג, אלומיי היא שותפה שווה בדורי אנרגיה.
אדלסבורג מבקש מבית המשפט להורות לדורי אנרגיה להשיב את 50 מיליוני השקלים שקיבלה מדוראד כדמי ייזום, על רקע מה שהוא מתאר כהפרת ההסכמים על-ידה.
עורכי הדין דוד לשם ותום גולדרייך ממשרד ניר כהן, לשם ושות' מסרו בשם דורי תשתיות אנרגיה בע"מ כי "הקבוצה טרם קיבלה את הבקשה וטרם ראתה אותה. אם וככל שמדובר בדרישה שהעלו אורי אדלסבורג ואדלקום להחזר דמי הייזום שקיבלה קבוצת דורי (כיום קבוצת עמוס לוזון יזמות ואנרגיה בע"מ) עבור חלקה בייזום הקמתה של דוראד - הרי שמעבר לכך אין לדורי אנרגיה (שלא הייתה לה כל זכות בדמי הייזום) כל קשר לעניין.
"על פני הדברים נראה כי מדובר בדרישה מופרכת לחלוטין, שהועלתה כ-6 שנים לאחר מעשה, בבחינת ניסיון שקוף של קבוצת אדלסבורג להסיט את האש מהבירור המשפטי של הטענות החמורות בנוגע לקנוניה (לכאורה) שרקמו קבוצת אדלסבורג וזורלו כנגד דוראד ויתר בעלי מניותיה, בסך העולה על חצי מיליארד שקל, הכול כפי שפורט בבקשה לאישור תביעה נגזרת שהגישו זה מכבר דורי אנרגיה לבית המשפט.
"לאחר שדורי אנרגיה תקבל לידיה את הבקשה החדשה, היא תמסור תגובה מסודרת לבית המשפט".