ביקורת רבה נמתחה על ההסדר המותנה שאליו הגיעה בתחילת השבוע הפרקליטות עם חברת טבע. הסדר, שלפיו טבע מודה במעורבות במתן שוחד לעובדי ציבור ברוסיה, באוקראינה ובמקסיקו, כדי לקדם אינטרסים שלה במדינות הללו, תשלם קנס של 75 מיליון שקל, ולא תעמוד לדין על מתן השוחד.
ההסדר בארץ הגיע לאחר שחקירה שנערכה בארה"ב, מצאה שטבע שילמה תשלומים מושחתים לעובדי ציבור ברוסיה ובאוקראינה; וכן ביצעה תשלומים לא נאותים במקסיקו, ובכך יצרה לעצמה רווח בסך כ-220 מיליון דולר.
לפי הממצאים הללו, חלק מתשלומים אלה, ששילמו חברות-בנות זרות, בבעלותה המלאה, לא תוארו כהווייתם ברישומי החברות, אלא הוצגו כהוצאות לגיטימיות. זאת, בעוד שרישומי החברות-הבנות הזרות אוחדו לדוחותיה של טבע.
בשנת 2016 הגיעה חברת טבע להסדר מול רשויות אכיפת החוק בארצות-הברית, שבמסגרתו היא שילמה בגין מעשיה אלה קנס והחזר הכנסות, שהסתכמו בכ-500 מיליון דולר.
אחת הביקורות נגד ההסדר בארץ, היא ש-75 מיליון שקל הם סכום פעוט עבור חברת ענק כמו טבע, וכי גם אחרי המשבר שעברה עדיין מדובר ב"מכה קלה בכנף" שאינה כואבת או מרתיעה דיה. ביקורת אחרת יוצאת נגד נימוקי הפרקליטות שלפיהם שיקול מרכזי בהגעה להסדר הזה היה מצבה של טבע, ועוד יותר הרצון שלא לערער את החברה שמעסיקה אלפי עובדים בארץ.
ביקורת מכיוון אחר נמתחה, בין היתר, על-ידי עו"ד דב גלעד-כהן ב"גלובס", שטען כי בהסדר המותנה עם טבע עשתה הפרקליטות מעין דילוג מעל הוראות חוק סדר הדין הפלילי, שלמעשה אינו מאפשר להגיע להסדרים מותנים בעבירות שוחד שבהן נחשדה טבע, אלא רק בעבירות קלות יותר או בעבירות ניירות ערך.
כבודן של כל הביקורות במקומן מונח. אבל ההסדר עם טבע, גם אם אינו מושלם, הוא בסופו של דבר ראוי - או לפחות בבחינת הרע במיעוטו. לגבי הטיעון הראשון נגד ההסדר - אמנם קנס בסך 75 מיליון שקל אינו כואב מדי עבור חברה כטבע, אבל הלכה למעשה, טבע לא שילמה 75 מיליון שקל בלבד בגין מעשיה, אלא סכום-עתק של חצי מיליארד דולר, שאותם שילמה במסגרת הסדר בחו"ל, ועוד 75 מיליון שקל שאותם תשלם בארץ.
כדרך הטבע, המהות חשובה יותר מהפורמליות
טבע היא חברה גלובלית, וגם את המהלך של רשויות החקירה והאכיפה נגדה יש לראות כמקשה אחת - מהלך משותף של הרשויות בארץ ובארצות-הברית. חשוב לזכור כי אחד מעקרונות היסוד של המשפט הפלילי הוא שאי-אפשר להגיש כתב אישום בגין אותו מעשה פעמיים, אי-אפשר להרשיע בגין אותה עבירה פעמיים, ואין להעמיד אדם (או חברה בהקשר זה) בסיכון שתוטל עליו אחריות פעמיים בגין אותו מעשה.
גם ההתייחסות של הפרקליטות אל מצב החברה היא דבר ראוי. בסופו של דבר, טבע, כמו כל חברה, היא ישות פיקטיבית. מנהליה היום הם לא בהכרח אלה שניהלו אותה בתקופה הרלוונטית לביצוע המעשים, וגם בעלי המניות שלה היום אינם זהים לבעלי המניות שלה בעת שהחברות-הבנות שלה נתנו שוחד ברוסיה ובאוקראינה. פגיעה בחברה היום עלולה להיות פגיעה באנשים שלא היה להם כל חלק בבעלותה בעת ביצוע המעשים. זאת, שלא לדבר על עובדי החברה שגם ככה סובלים; וניהול הליך פלילי נגד החברה שאת סופו מי ישורנו, ירע את מצבם עוד יותר.
לכן, במבט צופה עתיד, הדבר החשוב ביותר מבחינת הציבור היום הוא שטבע תטמיע נוהלי ביקורת ואכיפה בתוך החברה שימנעו הישנות מקרים כאלה בעתיד. הפרקליטות הגיעה למסקנה שטבע אכן עושה שינוי גדול ומהותי בתחום הזה. פורמלית, הטיעון שלפרקליטות אין למעשה סמכות חוקית לערוך הסדר מותנה, שפוטר מהעמדה לדין בגין עבירות שוחד - הוא טיעון נכון. חוק "הסדרים מותנים", שנכנס לספר החוקים בשנת 2012 בעקבות יוזמה שהעלה פרופ' אורן גזל-אייל, מאפשר לכרות הסדרים מותנים עם חשודים בעבירות קלות. הוראה מקבילה יש בחוק ניירות-ערך.
אולם תנאי יסודי לעריכת הסדר שעניינו אי-העמדה לדין של חשוד לפי חוק ניירות ערך הוא שהחשוד ביצע עבירת ניירות ערך. טבע, נזכיר, נחשדה בשוחד שהוא עבירה בחוק העונשין ולא בעבירות על חוק ניירות ערך. אבל כשהפרקליטות עושה מהותית את הדבר הנכון, אז כל הפורמליות הזאת צריכה פחות לעניין את הציבור. בסופו של דבר, המהות היא שחשובה.
ואחרי כל זה, הדבר החשוב ביותר הוא שהפרקליטות חזרה והדגישה, כי ההסדר נוגע לחברת טבע בלבד ואינו משפיע על החקירה שמתנהלת סביב אחריות המנהלים בטבע למתן השוחד. שהרי בסופו של דבר, לא התאגיד טבע חילק מיליוני דולרים או רובלים כשוחד לפקידי ציבור ברוסיה, באוקראינה או במקסיקו. מי שקיבלו את ההחלטות, ואישרו אותן, היו אנשים בשר ודם. אנשים שעדיין נמצאים תחת חקירה פלילית גם אם הם אינם רוצים להודות בכך.
כמו שהפרקליטות משקיעה משאבים אדירים בחקירה של המיליארדר בני שטיינמץ, החשוד במתן שוחד בגינאה ומתכוונת לבוא חשבון עם שטיינמץ באופן אישי - כך עליה לברר את אחריותם של הבכירים בטבע לפרשת מתן השוחד ברוסיה ובאוקראינה.