בניין הפדרל ריזרב. צילום: רויטרס
בממשל שכמעט כל מוסד בו, מה-FBI עד בית המשפט העליון, מפולג ואפוף מחלוקת, הפדרל ריזרב הוא התלמיד המצטיין. המינויים של הנשיא טראמפ לבנק המרכזי נתפסים בדרך כלל כבעלי יכולת, שקולים ולא פוליטיים.
ההגיג הממושך של טראמפ על שערי הריבית מיום ה' שעבר עלול להכתים את זה. בראיון לערוץ CNBC הוא הכריז שהוא אינו שבע רצון מכך שיו"ר הפד, ג'רום פאואל, מינוי שלו, ממשיך להעלות את הריבית. זו אמנם לא הפרה גסה של עקרון עצמאות הבנק המרכזי - הוא התלונן, לא נתן הוראות - אבל זו עדיין הייתה פרידה מהמסורת העדכנית שבה נשיאי ארה"ב לא מדברים על הבנק המרכזי.
טראמפ חזר ומתח ביקורת גם למחרת, ביום ו', כשהוא צייץ בטוויטר שעליית שערי הריבית "פוגעת בכל מה שעשינו". הוא הוסיף ש"צריך להניח לארה"ב להחזיר לעצמה את כל מה שהיא איבדה במניפולציית המט"ח הלא חוקית ובעסקאות סחר גרועות. החובות נפרעים ואנחנו מעלים ריביות - זה נכון?"
זו לא רק בעיה של הפד, שרוצה שהחלטותיו יתקבלו אך ורק על פי כלכלה ונתונים. זו גם בעיה של טראמפ. אין שום יתרון בכניסה שלו למדיניות מוניטרית, ויש הרבה חסרונות לכך.
נתחיל בעובדה שבמהות, התלונה שלו מוזרה. שום נשיא משנות ה-50 לא נהנה בו זמנית מכלכלה כה חזקה ומאשראי כה זול. הצמיחה היא השנייה באורכה בהיסטוריה, והיא הואצה לכ-3% בשנה על ידי תמריץ תקציבי מאסיבי. האבטלה, 4%, נמוכה מרוב ההערכות של רמתה הנייטרלית, והאינפלציה היא ביעד של הפד, 2%. ובכל זאת שערי הריבית נמוכים מ-2% גם אחרי עלייה איטית בשנתיים האחרונות - אפס במונחים ריאליים.
טראמפ כועס בייחוד על עליית הדולר, שמאיימת להרחיב את גירעון הסחר שהוא באמת רוצה להפחית. אבל הפד הוא השחקן המשני כאן. הדולר עולה מול האירו מפני שקיצוצי המס של טראמפ מאיצים את הצמיחה בארה"ב לעומת אירופה. הדולר עולה מול היואן מפני שממשלת סין מנסה לנטרל את השפעת המכסים של טראמפ עם מטבע זול.
לא זו בלבד שהריביות נמוכות במידה בלתי רגילה על הרקע הכלכלי הנוכחי, אלא שהן גם צפויות להישאר כך. למרות התחזיות שהפד יקזז את התמריצים של קיצוצי המס, תוכניות הריבית של הפד לא השתנו מאז כניסת הרפורמה במס לתוקף.
מבין כל המועמדים שטראמפ יכול היה למנות לראשות הפד, פאואל הוא ה"יוני" ביותר. תארו לעצמכם שהוא היה בוחר את ג'ון טיילור, הכלכלן מאוניברסיטת סטנפורד, שהרפובליקאים בקונגרס רצו. דוח המדיניות המוניטרית שהפד פרסם בשבוע שעבר מראה שלפי תוכנית העבודה שהייתה לטיילור, הריבית היום הייתה כבר 3% לפחות.
לא רק שטראמפ קיבל בנק מרכזי "יוני" במובן של רתיעה מריבית גבוהה, הוא קיבל גם בנק מרכזי שנתפס כבעל יכולת ובלתי מפלגתי. מינויו של פאואל ליו"ר הפד אושר בסנאט ברוב של 84 מול 13 מתנגדים. פאואל עבד קשה כדי לשמור על הדימוי של הטכנוקרט בעל היכולת הלא פוליטי. בשימועים בשבוע שעבר הוא התרחק בזהירות מוויכוחים פוליטיים רגישים כמו אם ארה"ב מצויה במלחמת סחר. בקונגרס הוא זוכה לדברי שבח מדמוקרטים ורפובליקאים כאחד.
ההתבטאויות של טראמפ לא יפגעו בדימוי הזה, אבל עוד כמה התבטאויות כאלה עלולות לפגוע. ולשם מה? למה שפאואל יעשה משהו שונה? אין לו מה להרוויח אישית מכיפוף מדיניות כדי לשרת את הנשיא - אי אפשר לפטר אותו ללא סיבה ויש לו עוד כמעט ארבע שנות כהונה. אם החברים האחרים בוועדת השוק הפתוח (הוועדה המוניטרית) היו חושבים שהוא הפך לפוליטי, הם היו מצביעים נגדו לא נקיפת מצפון. השוק עשה כנראה את אותם החישובים: התחזית שלו על הריבית בהמשך הדרך לא השתנתה אחרי ההתבטאויות של טראמפ.
יכול להיות שיקרה ההיפך. אמנם לא צפוי שמישהו בוועדה המוניטרית, וכמובן לא היו"ר שלה, יצביעו בעד העלאת ריבית רק כדי להפגין את עצמאות הבנק המרכזי, אבל כמה מעמיתיו של פאואל, שטרם החליטו אם ללכת על העלאה אחת נוספת השנה או על שתי העלאות, עשויים ללכת על שתי העלאות ריבית בהפגנת אוטונומיה. אם תחזית האינפלציה תתרכך באופן לא צפוי, כמה חברי ועדה עשויים לא לנטוש את תוכנית העלאת הריבית, מחשש שנטישה כזו תיראה פוליטית, מהלך של תמיכה בנשיא.
הבעיה הגדולה יותר, לנשיא ולפד, היא האופטיקה. המשקיעים יסננו את המהלכים והדיבורים של פאואל במסננת פוליטית: האם הוא עשה זאת כדי למצוא חן בעיני הנשיא או להתגרות בו? כל שימוע בקונגרס ומסיבת עיתונאים תכלול שאלה על האינטראקציה של פאואל עם הבית הלבן. מאז מינויו ליו"ר הפד, פאואל לא נפגש עם טראמפ מעולם, והוא יחשוב פעמיים אם להיפגש איתו כעת. פגישה עלולה להיות חיונית, למשל במקרה של משבר, לטובת המדינה.
המינויים של טראמפ לפד נהנו עד כה מחמת הספק. יכול להיות שזה ייפסק כעת. הדמוקרטים בקונגרס יתנגדו לכל מינוי "יוני". עד יום חמישי שעבר, הרקורד של טראמפ בעניין הפד היה מושלם. חבל שהפוליטיקה תיכנס גם לתחום הזה.