רונן ניר, שותף בויולה ונצ'רס / צילום:
האזינו:
החודשים האחרונים היו מלאי אירועים בקרן ההון סיכון ויולה ונצ'רס: אאוטבריין, חברת הפורטפוליו של הקרן, התמזגה עם המתחרה הוותיקה טאבולה; איירון סורס הכניסה משקיע חדש, שרכש מניות של משקיעים קיימים ב-450 מיליון דולר; הסטארט-אפ אנסיילו נמכר לפורטינט לאחר רכבת הרים של כמה שנים; LiveU נמכרה תמורת 200 מיליון דולר לפרנסיסקו פרטנרס וקרן IGP; וזאת רק רשימה חלקית. כל עסקה והמבנה והאופי שלה. חלקן לא התבצעו במבנה המקובל של אקזיט כמו שאנחנו מכירים אותו.
"אני חושב שצריך להתחיל לדבר על מושג ה'אקזיט', כי הוא עובר בשנים האחרונות שינויים דרמטיים", כך אומר המשקיע רונן ניר מויולה ונצ'רס בראיון ל"רוד שואו", פודקאסט ההייטק של "גלובס". "בעבר התייחסו בתעשייה לתהליך מימון החברות כתהליך רציף בזמן - החברה מגייסת את הכסף בהדרגה, בשווי עולה, אבל האקזיט היה בדיד בזמן - או שהחברה נרכשת במלואה ובעלי המניות מקבלים את כל הכסף בבת אחת, או שהיא יוצאת להנפקה, המניות הופכות סחירות ובעלי המניות מתחילים להיפגש עם הכסף. המציאות הזאת לא נכונה יותר. זה קורה מכיוון שחברות נשארות פרטיות זמן ממושך יותר, בעוד שהיזמים, האנג'לים והמשקיעים הראשונים בחברה צריכים להיפגש עם הכסף - תהליך שהופך יותר ויותר משוכלל.
"לצורך העניין, המיזוג בין טאבולה לאאוטבריין הוא בקושי אקזיט - נכון שיש כסף מסוים שיחולק למשקיעים, אבל יש פה חברה שתמשיך לפעול והאקזיט עוד הרבה לפנינו. יש פה תהליך עמוק שלפעמים מפספסים. לכל חברה ולכל קרן יש את השיקולים להן, וקרנות צריכות להיפגש עם כסף כדי לתת ערך למשקיעים, אבל הן גם רוצות להישאר בחברות כדי ליצור ערך נוסף. מבחינתנו זה אידיאלי".
מתי חברות יוצאות ממצב של הישרדות?
ניר שירת ביחידה 8200 במשך 14 שנה, ובתפקידו האחרון שימש כראש ענף במרכז המודיעיני. לאחר מכן עבד כמה שנים בתעשייה, ולפני שעבר להון סיכון עבד בחברת ורינט. "מהרבה מאוד בחינות, אם 8200 הייתה הבית שלי בתחומי יזמות וטכנולוגיה, אז ורינט הייתה בית ספר מדהים של מהי חברה ציבורית, איך מנהלים פרויקטים מול לקוחות, מה המשמעות של הפרמטרים הפיננסיים בתוך ביצועי החברה ועוד". לויולה ונצ'רס (אז כרמל ונצ'רס) הגיע בגיל 37. "אני תמיד אומר שהבורות היא לפעמים ברכה. לא כל כך ידעתי מה זה קרן הון סיכון ומה זה סטארט-אפים, אבל היה נראה לי שזה מקום שיפתח לי את הראש לתחומים ומודלים עסקיים שאני לא מכיר. התוכנית הייתה לבוא לשנתיים ואז ללכת לאחת מחברות הפורטפוליו, אבל לחיים יש דרך משלהם ואני פה אחרי 12 שנה".
לפני כמה שבועות פרסם ניר פוסט על המכירה של חברת אנסיילו לחברת פורטינט תמורת עשרות מיליוני דולרים, ובפוסט הוא התייחס לרכבת ההרים של הסטארט-אפ. "המהות של הפוסט הייתה להגיד תודה ליזמים, שעברו תהליך מאוד לא פשוט של שנתיים שבהן היו עליות ומורדות. תשאל כל שותף בקרן הון סיכון, בכל רגע נתון יש לו שתי חברות במשבר, מתוך 10-12 חברות. זה יכול להיות בעיות במספרים, בהנהלה, בצוות היזמים, משקיעים שלא מסתדרים בדירקטוריון ועוד. לכן חלק גדול מחיי היומיום שלנו זה ניהול משברים. המדד שלי לגבי חברות שנמצאות בשלבים מוקדמים (ארלי סטייג') הוא הכנסות של עשרה מיליון דולר וצמיחה של 50%. הן עוברות ממצב של סכנת סגירה למצב של 'כמה מהר אני יכול לבנות לה ערך'.
"אנסיילו הייתה חברה עם מוצר מאוד טוב והכנסות משמעותיות, שהיו לה קשיים לגייס את הסכומים הדרושים כדי לעמוד בתחרות הפרועה שיש בתחום הסייבר. המשקיעים לא קיבלו את כל כספם, אבל כן קיבלו חלק ממנו. העובדים כולם עברנו ושילמנו את החובות לכל הספקים. היו הרבה דיונים פנימיים בחברה ולא הייתה הסכמה חד משמעית בדירקטוריון, אבל הצלחנו להביא אותה לחוף מבטחים".
ויולה ונצ'רס קיימת משנת 2000, והיא גייסה עד כה חמש קרנות. כיום יש לקרן חברות פורטפוליו משלוש הקרנות האחרונות. הקרן השלישית כללה 23 חברות, וכיום יש בה שבע פעילות - אאוטבריין, איירון סורס, פיוניר ועוד. שאר החברות מהקרן השלישית עשו אקזיט או נסגרו.
מספר הסטארט-אפים נמצא בירידה בשנים האחרונות. איך אתה מסביר את זה?
"יש תופעה עולמית של ירידה דרמטית במספר הסטארט-אפים שקמים, תופעה שבישראל היא מעט יותר קיצונית. לדעתי יש כמה הסברים לכך: ב-20 השנה האחרונות היו מספר מהפכות טכנולוגיות, ובראשן מחשוב ענן, המובייל, ביג דאטה, רשתות חברתיות ועוד. בסופו של דבר, הן שינו את ההתנהגות שלנו כצרכנים וכעובדים. ביולה אנחנו אוהבים לקרוא לזה 'The Age Of Consumer'. אנחנו עושים את הקניות שלנו בצורה שונה, צורכים שירותים פיננסיים בדרך אחרת ואפילו שינינו את הדרך שלנו לדייטינג. נשאלת השאלה אם לא הגענו לאיזושהי אסימפטוטה. יש לי אייפון 8, שהוא באמת נחמד, אבל השיפור שלו הוא בכך שיש לו מצלמה יותר טובה - הוא לא מהפכני כמו האייפון הראשון, שבאמת חולל מהפכה שיצרה לה אקוסיסטם מדהים של מפתחי אפליקציות, פרסום וכל מה שמסביב. יכול להיות שמיצינו את פוטנציאל החדשנות בתחומים האלו".
אז מה העידן הבא?
"אנחנו מכנים אותו 'Age Of Machine'. מקום שבו הטכנולוגיה תדע להחליף את המשתמש הממוצע בחלק מהדברים, ולא רק תשפר את הפרודוקטיביות שלו. הבעיה שהשוק עדיין לא התאפס על מה בדיוק זה אומר, איפה הזדמנויות ההשקעה שם וכמה זמן זה ייקח. סיבה אפשרית נוספת קשורה לתעשיית ההייטק הישראלית: במהלך 30-40 השנים האחרונות שבהן קיימת התעשייה יצאנו מתוך נקודת הנחה שהאקוסיסטם בנוי ככה - IBM גדולה מדי כדי להיות חדשנית. אז קרנות הון סיכון מימנו סטארט-אפים, שאחרי כמה שנים נמכרו ל-IBM. אבל האם זה המצב היום? אחרי כל הדיבורים על מטבע קריפטו מי שבא עם הפרויקט הכי מהפכני זה פייסבוק עם ליברה, על שבבי בינה מלאכותית שומעים הכי הרבה מגוגל ומאנבידיה, אבל איפה הסטארט-אפים?
"מה שמפר את האיזון זה שהחברות הגדולות למדו איך להיות חדשניות. הן רוצות לשמור על היכולת שלהן והן צברו כוח מחשוב וכמות דאטה באזורים שאליהם העולם הולך, דבר שיוצר להן יתרון לא הוגן לעומת הזריזות של הסטארט-אפים. ואז אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה מקומם של הסטארט-אפים ב-20-30 השנים הקרובות? קיימת גם מלחמה גדולה על כוח האדם, ואז בסיכומו של דבר אנשים עושים את הבחירה בין האם ללכת לעבוד באמזון ובפייסבוק ולעבוד בחברות שהן כן יותר חדשניות ממה שהיה פעם, או ללכת להיות יזם.
"אגב, יכול להיות שהירידה במספר הסטארט-אפים היא בכלל לא בעיה. ב-2014 וב-2015 הגענו לשיא של 1,500 סטארט-אפים חדשים, וזה פגע באיכות שלהם. הצוותים היו יותר קטנים, למשל. אפשר להגיד שהירידה הובילה לברירה טבעית, ומי שנשאר אלו היזמים שיש להם את הנחישות של לעבור את רכבת ההרים של להיות יזם. אני חושב שבסוף המספר הנכון הוא באזור 600-700 סטארט-אפים חדשים בשנה. השאיפה שלנו לגדול כל הזמן היא לא נכונה כי בסוף יש דילול של הטאלנט וצריך להיסגר על מספר שהמדינה יכולה להכיל. אני מברך על התיקון, ומקווה שהוא לא יוביל להידרדרות מסוכנת מדי".
"איפה היה הדירקטוריון של אובר ו-WeWork?"
במקביל לירידה במספר הסטארט-אפים, נרשמת מגמת עלייה בהיקף ההשקעות בסטארט-אפים. ניר מציין כי הצמיחה מגיעה בעיקר לחברות בשלבי צמיחה.
יש לכם חברות ותיקות יחסית. שוק ההנפקות היה סגור, אבל האם זאת הסיבה היחידה לכך שחברות היו נשארות פרטיות יותר זמן?
"הקריטריון לביצוע הנפקה כל הזמן עולה: פעם היה צריך הכנסות בהיקף של 70 מיליון דולר, לאחר מכן 100 מיליון דולר והיום צריך הכנסות של קרוב ל-200 מיליון דולר. בשנה האחרונה עמד ממוצע ההכנסות של חברות בהנפקה על 300 מיליון דולר. אבל זאת לא הסיבה היחידה - סביבת האקזיטים מאוד השתנתה ואני חושב שחלק גדול מהרוכשים הקלאסיים לא קיימים יותר, בעיקר חברות ה-IT הגדולות - IBM, דל, סיסקו ו-HP. מצד שני, השחקנים החדשים - ענקיות הטכנולוגיה, עוד לא קונים מספיק".
האקזיטים החדשים שתיארת גורמים לכך שהקרנות נבדלות ביכולת להפיק מההשקעות הערך גבוה יותר?
"זה נכון, ותמיד היה נכון. אני חושב שבסיכומו של דבר השינוי הכי מהותי לא בא דווקא בתפקיד הקרנות בשבתן כבעלי מניות, אלא השינוי המהותי בא בתפקיד דירקטוריון. אפשר לשאול איפה למשל היה הדירקטוריון של אובר ו-WeWork, ככזה שצריך שתהיה לו עמדה עצמאית על דרכי המימון של החברה והשווי שלה.
"אם עד היום חלוקת העבודה הייתה שהדירקטוריון הוא גוף מבקר ומי שאחראי על הביצוע בפועל של התוכנית האופרטיבית זאת ההנהלה, ברגע שיש יותר ויותר אירועים ברמת התאגיד שבהם הדירקטוריון הוא הגוף האופרטיבי - גם גיוסים וגם תחכום בביצוע האקזיטים - אז אני חושב שחברי דירקטוריון צריכים לעבוד הרבה יותר קשה. בעבר חברי דירקטוריון היו פסיביים לגבי האסטרטגיה הפיננסית של החברה כי מתישהו החברה תימכר. היום זה לא המצב וצריך להיות יותר פרואקטיביים ולגרום לדברים לקרות".
אובר, WeWork וחדי קרן אמריקאיים נוספים גייסו לפי שווי גבוה. זה גם פוגע ביכולת לממש מניות, לא?
"זה נכון להפריד בין סוגיית שווי לסוגיית נזילות. אנחנו תמיד שואלים את עצמנו אם חברה שגייסה לפי שווי של מיליארד דולר גם יכולה להימכר במיליארד דולר. אני חייב להגיד לטובה, שבעיות השווי בישראל לא כל כך משמעותיות כמו בעיות השווי במקומות אחרים בעולם. חדי הקרן פה הם באזורים של 2-1 מיליארד דולר, לא חמישה מיליארד דולר ולא 50 מיליארד דולר. אלו חברות שמוכרות בעשרות מיליוני דולרים וצומחות בקצב יפה. השווי שלהן מוצדק".