ג’רום פאואל / צילום: Jonathan Ernst, רויטרס
השימוש של בנקים עולמיים בכספים מהשווקים במקום בפיקדונות של לקוחות צובר תאוצה בשנים האחרונות, בעיקר בצורה של מימון לטווח קצר, שהיה בעיה מרכזית במשבר הפיננסי של 2008. כך לפי גוף שעוקב אחרי סיכונים פיננסיים עולמיים.
אבל השימוש הגובר הזה נפוץ בעולם בצורה לא אחידה - בעוד שבנקים בארה"ב, בבריטניה ובקנדה הפכו למלווים גדולים בשוקי הכספים קצרי הטווח, בנקים בצרפת וביפן הם כעת הלווים הגדולים ביותר, אחרי צמיחה מהירה בכל השווקים הללו בשנים 2017 ו-2018.
מימון קצר טווח כזה מסוכן מפני שהוא יכול להיעלם לפתע כשהמלווים - בדרך כלל קרנות שוק כספים (Money-Market), מנהלי קרנות רגילות ובנקים שעשירים במזומנים - מתחילים לחשוש מאיכות הלווים שלהם. אלו בתורם עלולים למצוא את עצמם מוכרים נכסים ב"מחירי סוף עונה", אם המלווים שלהם כבר אינם מוכנים לגלגל הלאה את ההלוואות.
כדי לנסות להבחין אם בעיה כזו מתקרבת, לשכת היציבות הפיננסית, FSB, קבוצת עולמית של מפקחים פיננסיים, מפיקה דוחות שנתיים על ההיקף והצמיחה של מה שהיא מכנה "תיווך פיננסי לא בנקאי", או כפי שמוגדר בעגת השוק "בנקאות צללים".
הדוח האחרון, שפורסם בתחילת השבוע, מצביע על האטה ניכרת בצמיחת סוגי מפתח של מכשירי בנקאות צללים שמהווים את הסיכונים הגדולים ביותר למערכת הפיננסית העולמית. המכשירים הללו כוללים קרנות אג"ח, אג"ח מגובות משכנתאות ועוד סוגי איגוח. נכסי המכשירים הללו גדלו ב-1.7% בלבד ב-2018, השנה האחרונה שהדוח מכסה, מול גידול שנתי של 8.5% בין השנים 2012-2017.
אבל שוק המימון לטווח קצר בין הבנקים, קרנות הגידור, הברוקרים ומנהלי נכסים נוספים גדל מאוד ב-2018, בייחוד בהסכמי ריפו. שוק זה של הלוואות לטווח קצר הציג עלייה מהירה בריביות שלו בספטמבר האחרון, בשל היצע יתר של אג"ח אוצר בארה"ב, מה שאילץ את הפדרל ריזרב להתערב ולהזרים לו נזילות.
הלוואות ריפו שניתנו על ידי בנקים זינקו ב-2018 ב-21% ל-5.9 טריליון דולר בכל העולם, לפי הדוח, ואילו הלוואות קצרות טווח שנטלו בנקים (כאמור, בעיקר בצרפת וביפן) עלו גם הן ב-15% ל-6 טריליון דולר. הבנקים הם ספקי מזומנים נטו בבריטניה, בארה"ב ובקנדה, יחד עם קרנות שוק כספים ומנהלי נכסים נוספים. הלווים הם בעיקר קרנות גידור, חברות פיננסיות וברוקרים - בנקי השקעות שאינם חלק מקבוצות בנקאיות גדולות יותר. בצרפת וביפן, הבנקים הם לווים נטו של מזומנים.
ירידה בנכסי המוסדות שאינם בנקים
מימון מבוסס שוק יכול להוביל לצמיחה מהירה יותר במתן הלוואות מאשר הבנקים היו יכולים להצליח להפיק בעצמם. "זה עלול ליצור סיכונים ליציבות הפיננסית על ידי תרומה לבניית מינוף (צבירת חובות) ואי התאמה של תאריכי פדיון", מזהירים כותבי הדוח. מימון כזה עלול גם להגדיל את התלות ההדדית בין בנקים ומוסדות אחרים, ולגרום להפסדים להתרחב בקלות יותר, ולעודד מחזורים של זינוק במתן הלוואות מול מחנק אשראי.
"דוח המעקב מספק משאב משמעותי לרשויות להעריך את המגמות והסיכונים של המוסדות שאינם בנקים", אמר קלאוס נוט, נשיא הבנק המרכזי ההולנדי וסגן נשיא לשכת היציבות הפיננסית. הדוח עוקב אחרי כל המימון מבוסס השווקים של נכסים פיננסיים של מנהלי נכסים, חברות ביטוח, קרנות פנסיה, בנקים ומכשירים כמו אג"ח בגיבוי משכנתאות וצורות איגוח נוספות.
סך הנכסים של המוסדות הפיננסיים שאינם בנקים ירד במקצת ב-2018, לראשונה מאז 2008, ל-184 טריליון דולר. הדבר נבע בעיקר מהירידה בשווי השוק של מניות ונכסי חוב בקרנות השקעה, חברות ביטוח וקרנות פנסיה.
מושג
ריפו (Repo, קיצור של Repurchase Rgreement - הסכם רכישה חוזרת), הוא מעין הלוואה לזמן קצר. בעסקה כזו, צד אחד מלווה מזומן בערך שווה פחות או יותר לניירות ערך, בדרך כלל אג"ח ממשלתיות, והלווה מסכים לרכוש חזרה את ניירות הערך הללו תוך זמן קצר, לעתים קרובות כבר למחרת היום, במחיר גבוה במקצת. ההפרש הזה במחיר קובע את ריבית הריפו.
השוק הזה נועד לאפשר לחברות שמחזיקות בהרבה ני"ע אך חסרים להן מזומנים ללוות כסף בזול. לצד עם עודף המזומנים הוא מאפשר להרוויח תשואה קטנה בסיכון נמוך, שכן הוא מחזיק באג"ח כביטחונות. ריבית הריפו יכולה לעלות מכמה סיבות, אך בעיקר כשיש מחסור במזומנים במערכת, והלווים מוכנים לשלם יותר כדי לקבל מזומן.