העברה בין-דורית של הון / צילום: Shutterstock
בתקופה האחרונה עולה סוגיית מס הירושה חדשות לבקרים בשיח הכלכלי בישראל. העובדה שהנושא מתעורר רק עכשיו קשורה לשני היבטים. הראשון - מדינת ישראל היא מדינה "צעירה", ואין בה מורשת עמוקה של העברת הון בין-דורי. ההיבט השני קשור לכך שבשנים האחרונות הדורות הוותיקים של בעלי ההון החלו לפנות את מקומם לדורות הצעירים, ובדומה למדינות מערביות רבות, גם בישראל מבינים שהאירוע גדול מדי מכדי להתעלם ממנו.
שני אירועים קרו לאחרונה ותרמו רבות לשיח המתחדש בנושא: הראשון, שהיווה טריגר לעיסוק הציבורי בנושא, הוא פטירתו של מיכאל שטראוס ז"ל, ראש משפחת שטראוס שהלך לעולמו והותיר אחריו הון עתק בנכסים שונים בארץ ובחו"ל, שיועברו לבני המשפחה. האירוע השני והמהותי יותר הוא הבור התקציבי האדיר שנוצר בעקבות משבר הקורונה. מישהו צריך לשלם עליו, והכי נוח לפנות לעשירים.
האקלים שנוצר הוא אקלים נוח למיסוי העשירים, והסיפור, באופן לא מפתיע, הוא סיפור עולמי שאינו ייחודי לישראל.
מציאות לא הגיונית
אם נסתכל על ארה"ב, לדוגמה, אנו רואים צפי להגדלה משמעותית של מס הירושה והמס על יחידים בעלי הכנסה גבוהה. או כדבריו של נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, המגמה היא להעמיק את המיסוי על הון שלא נוצר "מעבודה קשה", ואף להטיל מס חדש על מיליארדרים, כפי שמזכירת האוצר ג'נט ילן שיתפה לא מזמן.
במובן זה איננו שונים משאר העולם, ורק הגיוני שגם כאן בישראל יעלה הדיון על הטלת מס ירושה.
ההבדל העיקרי בנושא זה בנינו לבין חברינו מעבר לים הוא הפרקטיקה ארוכת-השנים והנורמות הקיימות לניהול הון משפחתי. הנה נתון מעניין: בארה"ב, לדוגמה, ההון שעובר מדור אחד לשני הוא קרוב ל-3 טריליון דולר בממוצע בכל שנה. מס הירושה בארה"ב עומד על 40%. היינו מצפים, אם כן, שסכום המס יהיה גבוה מטריליון דולר, אולם מס הירושה המשולם בפועל עומד בשנים האחרונות על עשרות מיליארדים בודדים. למה זה קורה? כי הנורמה הרווחת בקרב משפחות עתירות הון בארה"ב היא ניהול של הון המשפחה תחת נאמנות (טראסט), הפוטרת את הנכסים ממס ירושה במעבר הבין-דורי.
האמירה השגורה בפי המתכננים הפיננסים האמריקאים היא שמס ירושה הוא עונש למי שלא תכנן מעבר בין-דורי.
בישראל כאמור הנושא בתולי מאוד, אך אין ספק שככל שההון בישראל יגדל, וככל שהמדינה תצבור יותר ותק בטיפול בנושא - כך גם יגדל התמריץ שלה להטיל מס ירושה, וזאת גם ללא קשר לבור התקציבי אותו הזכרנו.
בפועל, כבר שנים לא מעטות פונות משפחות אמידות למשרדי עורכי דין לצורך הכנה של מבנים משפטיים להעברת עושר בין-דורי בצורה נכונה, כשהנושא של מיסי ירושה הוא רק חלק מהסיפור. אולם הפרקטיקה הזו חדשה יחסית. ההון המשמעותי ביותר הוא כאמור "הון צעיר", והדרכים הנכונות להעברת עושר לא מספיק מוכרות ולא רווחות. משפחה שכבר החליטה לבצע תכנון כזה נשלחת על-ידי מרבית משרדי עורכי הדין להסדרת מבנים משפטיים ולהחזקת הנכסים בבנקים ובגופים זרים.
מצב זה יצר מציאות לא הגיונית. אמריקאי הבוחר להקים נאמנות עושה זאת בארה"ב, השווייצרי יעשה זאת בשווייץ, הצרפתי בצרפת וכו'. בישראל, לעומת זאת, אנו עדיין מחפשים את הפתרון החכם בחו"ל.
מעבר לעמלות גבוהות ושכר-טרחה גבוה מאוד שהמשפחות האלו ישלמו לגופים הזרים, בעת הצורך יהיה מאוד קשה לטפל בהון המוחזק, ובנוסף, הוא יהיה כפוף לחוקי המדינה שבה הוא מוחזק, בנוסף לחוקי מדינת ישראל.
האלטרנטיבה של "לא לעשות כלום" או הורשת ההון דרך צוואה, גם היא בעייתית. כאמור בישראל עדיין אין מס ירושה, אך מעבר לענייני מסים, בעלי הון רבים ימצאו את עצמם מורישים הון ההופך בידי היורשים לכלי ניגוח בבתי משפט. תכנון נכון באמצעות נאמנות משפחתית מונע את הדברים האלה.
האם יהיה מס ירושה בישראל?
על-פי דוח העושר של בנק ההשקעות השווייצרי קרדיט סוויס משנת 2020, סך העושר הממוצע שיש לאזרח ישראלי הוא כ-221 אלף דולר. בתחשיב פשוט נקבל שכמות הכסף של אזרחי המדינה עומדת על כ-6.5 טריליון שקל.
כעת נביט בנתון לא פחות ממדהים: ממחקר שנערך בשנת 2014 על-ידי שני חוקרים בכירים עבור אותו בנק השקעות עולה כי העשירון העליון בישראל מחזיק כ-67% מסך העושר, בעוד שהמאיון העליון לבדו מחזיק בכ-38%.
כלומר, כ-2.5 טריליון שקל מוחזקים על-ידי כ-90 אלף איש מהמאיון העליון, שכולו ככל הנראה ימוסה אם יחול מס ירושה בישראל. מדובר ברמת הכנסות שהמדינה בשלב מסוים לא תוכל להתעלם ממנה, במיוחד כשקטר ההייטק דוהר קדימה, ומיליונרים חדשים נולדים מדי יום.
נתוני מרכז המחקר והמידע של הכנסת מ-2015, הנוגעים למס ירושה, מצביעים על כך שברוב המדינות מתוך 36 המדינות החברות בארגון ה-OECD ישנו כבר מס ירושה. ביוני 2010 הפכה ישראל לחברה ב-OECD, ונראה כי מס ירושה הוא ככל הנראה עניין שסביר שיחול גם בישראל בשנים הקרובות.
הרגולציה בישראל הכינה את התשתית ובנתה את המסגרת החוקית הבסיסית ואת מסגרת המס לבניית נאמנות משפחתית, ויש לא מעט משפחות שכבר נעזרות בה. צעד חשוב נוסף שהרגולציה עשתה הוא אישור הטבות מס לתיק השקעות לתרומה, המאפשר למשפחות בעלות הון להפריש חלק מהנכסים לפילנתרופיה אסטרטגית ומתמשכת.
כך או כך, מס ירושה הוא רק טריגר לתכנון נכון לטווח ארוך. פרקטיקת תכנון נכונה מביאה ערך משמעותי בסוגיות חשובות לא פחות.
הכותבים הם מנכ"ל IBI CAPITAL ומנכ"ל חברת הנאמנויות המשפחתיות TRUST IL ב-IBI בית השקעות