אביגדור ליברמן, בנימין נתניהו, ישראל כ''ץ / צילום: רפי קוץ, חיים צח-לע''מ
אנחנו נוטים ליחס לפוליטיקאים שלנו הרבה תכונות לא אנושיות: הם לא מתרגשים מביקורת חריפה שנמתחת עליהם; הם מוכנים לשתף פעולה עם מי שרק לפני רגע השמיצו בגסות; הם אפילו מסוגלים להשתתף בחמש שמחות משפחתיות בערב אחד - עניין שללא ספק מעטים בני האנוש שיכולים לו.
אבל תכונה אחת שלהם, זאת שבה אנחנו עוסקים במשרוקית, היא דווקא אנושית - הם טועים, ולטעות זה אנושי. השאלה היא מה עושה פוליטיקאי אחרי שגילה שטעה. האם הוא מתנצל, או לכל הפחות נסוג בו בשקט, או שהוא ממשיך לתדלק את השיח הציבורי במידע שגוי?
לכבוד יום כיפור, הקדשנו כתבה לפוליטיקאים שחזרו השנה על טעויות עובדתיות, למרות שאלה כבר הופרכו על ידינו. במהלך השנה החולפת גם ייסדנו ציון חדש בניסיון להתמודד עם התופעה הזאת: הוצאת "כרטיס צהוב" או "אדום" לאנשי ציבור שממחזרים טענות שכבר הופרכו.
אביגדור ליברמן - הטעות החוזרת: משגיחים מול מפקחים
בפברואר, במהלך מערכת הבחירות האחרונה, העלה ליברמן פוסט בפייסבוק שבו טען כי "בישראל יש פי 1,000 יותר משגיחי כשרות ממפקחות על מעונות היום". בתמונה שצורפה לפוסט נכתב: "משגיחי כשרות - 20,000", "מפקחות על מעונות יום - כ-20". כשבחירות רודפות בחירות קשה להמציא סיסמאות חדשות, אבל מה לגבי דיוק בעובדות? הטענה הזאת כבר הועלתה על ידי ליברמן במערכת הבחירות של ספטמבר 2019, והופרכה על ידי המשרוקית.
ראשית, הטענה שבישראל יש 20 אלף משגיחי כשרות מבוססת על מרכז מאיר, מכון הכשרה למקצועות ההלכה. אבל כפי שהסביר לנו בעבר מנהל המרכז, זה להערכתם, המספר של משגיחי הכשרות שהוכשרו עד היום בישראל. זה אינו המספר של משגיחי הכשרות הפעילים. להערכת המכון, יש רק 9,000-8,000 משגיחים פעילים וייתכן שגם זו הערכה מופרזת. בדוח של מבקר המדינה מ-2017 נכתב שהמספר הוא 3,900 משגיחים.
ומה לגבי מספר המפקחות על מעונות יום? 20 התקנים עליהם מדבר ליברמן הם רק מספר המפקחים שהממשלה העסיקה ישירות, דרך משרד העבודה והרווחה. ליברמן לא הביא בחשבון מפקחים אחרים, למשל מפקחי בטיחות מחברות חיצוניות ומפקחים על מעונות מטעם העיריות.
בנימין נתניהו - הטעות החוזרת: סוגיית "הסיקור האוהד"
האם כחלק מכתב האישום שהוגש נגד ראש הממשלה לשעבר הוא מואשם ב"קבלת סיקור אוהד"? זאת טענה שעסקנו בה עוד בשנה שעברה לאחר שהועלתה על ידי נתניהו עצמו ועל ידי פוליטיקאים מהליכוד. נתניהו חזר עליה גם באפריל השנה. "מנסים לבטל את רצון הבוחר על ידי המצאת עבירות... שלא קיימות בספר חוקים של אף מדינה דמוקרטית, שגם לא היו קיימות עד לאחרונה בספר החוקים של מדינת ישראל: 'סיקור אוהד' הם קוראים לזה", הוא אמר לתקשורת לאחר הדיון הראשון בשלב ההוכחות במשפטו.
אלא שנתניהו לא מואשם בקבלת סיקור אוהד. בתיקי 2000 ו-4000, שנוגעים לקשריו עם בעלי ידיעות אחרונות ו-וואלה, הוא מואשם בסעיף 284 לחוק העונשין, "מרמה והפרת אמונים". בתיק 4000 הוא נאשם גם בסעיף 290, "לקיחת שוחד". מרכיב חשוב בסעיפים האלה הוא ניצול לרעה של כוח שלטוני. ואכן, לפי האישומים, בפרשת 4000 נתניהו "הפעיל את כוחו וסמכויותיו כעובד ציבור" כדי לקדם אינטרסים עסקיים של בעלי וואלה, שאול אלוביץ'. בפרשת 2000 נטען בכתב האישום כי הוא "ניצל את מעמדו וכוח המשרה כדי לקבל טובת הנאה אישית".
גם לסוג טובת ההנאה האישית, שבאה לידי ביטוי (על פי החשד) גם בהטיית הסיקור, כבר היה תקדים בישראל עם כתב האישום שהוגש נגד ראש עיריית אשקלון לשעבר, איתמר שמעוני. שמעוני אומנם הורשע לבסוף רק על השוחד שקיבל בכסף, אבל הטענה של נתניהו הרי נוגעת לעצם האישום. השופטת בתיק גם הדגישה בפסק דינה שבאופן עקרוני, טובות הנאה אכן יכולות להתבטא גם בצעדים לשיפור דימויו של נבחר הציבור וב"פרסום אוהד וחיובי".
אז בישראל כבר היה, ומה בעולם? בכתבה של "המשרוקית" מדצמבר 2019 הצגנו תקדימים לחקירות כאלה בכמה מדינות, ואף ציינו שבמקרה אחד, בפרו, הם הובילו להרשעת הנשיא, אלברטו פוג'ימורי, שנידון ב-2015 לשמונה שנות מאסר בגין מעילה בכספי ציבור כדי להטות לטובתו את הסיקור בשמונה צהובונים. פוג'ימורי זוכה לבסוף בערעור, בנימוק של מחסור בראיות.
ישראל כ"ץ - הטעות החוזרת: התקציב שלא היה
הנה עובדה: במהלך כהונתו של ישראל כ"ץ כשר אוצר לא הועבר תקציב. גם הסיבה לכך היא לא ממש סוד גדול. אבל כ"ץ עושה מאז כל מיני פעלולים מילוליים כדי לטשטש את העובדה הזאת. טיפלנו לאורך התקופה בכמה התבטאויות שלו, ושל נתניהו, שהיו קשורות לכך. האחרונה מביניהן, שלגביה גם הוצאנו לו "כרטיס צהוב", נוגעת לטענתו כי הוא הוסיף "600 תקני רופאים ו-2,000 תקני אחיות, עם התחייבות שזה יימשך גם לאחר הקורונה". איך כ"ץ יכול להתחייב שהתקנים הללו ימשיכו להיות מתוקצבים גם אחרי הקורונה אם הוא כלל לא העביר תקציב, וכיוצא מכך לא הכניס את עלותם ל"בסיס התקציב"?
בדקנו את הטענה הזאת של כ"ץ ביולי, אז הוא מסר לנו בתגובה ש"הנחה את אנשי המשרד... לוודא שבתי החולים יוכלו להמשיך לקלוט רופאים במקום פורשים עד להעברת התקציב והסדרת תוספת התקנים הקבועה". אלא שלהנחיה כזאת בעל פה, גם אם אכן ניתנה, אין באמת תוקף. ממשרד האוצר מסרו לנו אז כי הסיכום הרשמי לא כלל אלמנט של המשכיות. "על פי הסיכום (שהושג בזמנו) לא יפוטר אף תקן עד לדיוני התקציב".
כ"ץ למעשה ממשיך לחזור על הטענה הזו עד היום, ולהתעקש כי למרות שלא העביר תקציב, הוא הבטיח המשכיות. גם אנחנו דבקים בעמדתנו וממשיכים לטעון כי אמירתו של כ"ץ היא מטעה.
הפוליטיקאים שעשו תיקון
מה יותר מעודד ומרומם נפש מפוליטיקאי שלאחר שהועמד על טעותו הוא חוזר בו ומתקן את דבריו, או לפחות מודה ששגה? גם כאלה היו לנו השנה.
במאי בדקנו טענה של שר המודיעין דאז, אלי כהן מהליכוד, שלפיה אוכלוסיית "עוטף עזה" כמעט הכפילה את עצמה בעשור האחרון. התברר לנו שהאוכלוסייה בעוטף אמנם רשמה גידול נאה - 40%, לעומת 20% בכלל האוכלוסייה - אבל הייתה רחוקה מאוד מלהכפיל את עצמה. למחרת פרסום הבדיקה, התראיין השר ברדיו ירושלים ובמקום לחזור על הנתון המוטעה, ציטט במדויק את ממצאי הבדיקה שלנו (בלי לתת קרדיט, אבל אנחנו לא קטנוניים).
בפברואר ביקרו יאיר לפיד ותמר זנדברג, אז ח"כים באופוזיציה, את העובדה שמערכת החינוך בישראל לא פעלה באופן מלא אפילו יום אחד מאז פרוץ הקורונה. אלא שהתברר שהם פשוט קראו לא נכון כתבה שהתפרסמה באותו יום בדה מרקר, ועסקה בימי הלימוד מפתיחת שנת הלימודים תשפ"א (ספטמבר 2020), ולא מראשית המגיפה (מרץ 2020). לאחר שפנינו אליהם במסגרת בדיקת העובדות, השניים תיקנו את הפוסטים שכתבו בעניין.