בורסת וול סטריט בניו יורק / צילום: תמר מצפי
המפקח החדש על וול סטריט תיאר סדר עדיפות אגרסיבי לרגולציה שעלול להצר את שולי הרווח של התעשייה הפיננסית.
יו"ר רשות הבורסות וניירות הערך (SEC) גארי גנסלר עובד על כללים קשוחים יותר לחברות המסחר במהירות גבוהה, מנהלי ני"ע פרטיים, קרנות הדדיות ובורסות מקוונות. גנסלר, שנכנס לתפקיד לפני פחות מחצי שנה, אמר שהוא רוצה להפוך את שווקי ההון לפחות יקרים לחברות המגייסות כספים וכן למשקיעים רגילים החוסכים לזמן הפרישה. יעדיו העיקריים הם מה שאמר שהם הרווחים והמשכורות המורווחים מעבר למה ששוק שהוא רק תחרותי היה מרשה, מה שמכונה רנטות כלכליות.
"אני מקווה שנטפל ברנטות הכלכליות וננסה להוריד אותן בשווקי ההון שלנו", אמר גנסלר. הוא ציין שתחום הפיננסים כחלק מהתוצר הכלכלי של ארה"ב גדל יותר מכפלים מאז שנות ה־50 לרמה של כ־8% מהתוצר המקומי הגולמי.
"אם אי פעם נחזור לרמה שבה זה היה", אמר, "זה יחסוך הרבה כסף".
הדחיפה הרגולטורית הזו מסתכנת בכך שתזעזע כמה מהמודלים העסקיים הרווחיים ביותר בוול סטריט. כמה רפובליקאים מאשימים את גנסלר בכך שהוא הולך רחוק מדי. אנשים הקרובים לתעשייה אמרו שתוכניותיו של גנסלר צפויות להיתקל בהתנגדות. אבל בגלל שה־SEC לא הוציא הצעות רשמיות לגבי רוב הנושאים בסדר העדיפויות שלו, מעטים נציגי התעשייה שהיו מוכנים להתבטא נגדו באופן פומבי.
"אני כן חושבת שקל לכל מי שנכנס לאחד מתפקידי הרגולציה הזו להפוך לפטרנליסטי", אמרה אחת הנציבות הרפובליקאיות ב־SEC, הסטר פירס. "ולכן אנחנו צריכים להישמר מהנטייה זו, בגלל שאנו חושבים שאנחנו יודעים מה הכי טוב לכל האחרים".
גנסלר קנה לעצמו מוניטין כרגולטור קשוח בזמן שהיה יושב-הראש של מועצת הסחר בחוזים עתידיים על סחורות (CFTC) בשנים 2009-2014. על אף התנגדות משפטית מוול סטריט, וניסח עשרות כללים לפיקוח על שוק ההחלפות (swaps) הנרחב, שקודם לכן לא הייתה בו רגולציה והיה אחראי במידה לא מעטה למשבר הכלכלי של 2008.
ב־SEC, סוכנות גדולה הרבה יותר, עובדים מהבית מאז שגנסלר נכנס לתפקיד באפריל. כשהוא מוביל את 4,400 העובדים מחדר בבית שלו צפונית לבולטימור, גנסלר, שהוא בן 63, ביקש ממומחי מדיניות, עורכי דין וכלכלנים לכתוב הצעות לכל אחד מכ־50 פריטים בסדר העדיפויות שלו.
במקום לבחור אנשי סגל בכירים מתוך ה־SEC או ממשרדי עריכת הדין הגדולים, כפי שעשו רבים מקודמיו, מינה גנסלר לתפקידי מפתח אקדמאים ופעילי מדיניות מקבוצות לובי פרוגרסיביות. דוגמה אחת היא ברברה רופר, שכבר זמן רב תומכת בהקמת חוקים קשוחים יותר לסוחרים בבורסה. גנסלר ביקש ממנה לכהן כיועצת בכירה המתמקדת בהגנה על משקיעים.
הקרב אולי הגדול ביותר שגנסלר נכנס אליו נוגע ל"צנרת" של שוק המניות, תחום בו כמה חברות גדולות בודדות מבצעות את רוב פעולות הסחר של סוחרים פרטיים.
במסגרת הסדר המוכר כתשלום עבור הזרמת הזמנות, בורסות כמו רובין הוד שולחות הזמנות של לקוחות רבים לחברות מסחר מהירות כמו Citadel Securitirs או Virtu Financial במקום לבורסה רגילה. החברות העושות מסחר מהיר משלמות לבורסות תמורת ההזמנות והרווח שלהן טמון בהפרש בין מחירי המכירה והקנייה של המניות שנסחרות דרכן.
בעבר אישר ה־SEC את הנוהג הזה שקיים כבר כמה עשורים, כי הוא אפשר לברוקרים רבים להפסיק לגבות עמלה על מסחר מסוחרים פרטיים בשנים האחרונות. ב־Citadel וב־Virtu אומרים שמבצעים פעולות מסחר במחיר מעט יותר טוב מהבורסות וזה חוסך למשקיעים כסף נוסף.
"חששות לגבי ריכוז וקונפליקטים הם תיאורטיים", אמר דאגלס סיפו, מנכ"ל Virtu. "התוצאות הממשיות הן מיטיבות באופן גורף למשקיעים פרטיים".
אבל גנסלר ומבקרים אחרים אומרים שהתשלום עבור הזרמת הזמנות מציב ניגוד עניינים לברוקרים ומקטין את השקיפות בשוק בגלל שהוא מתעל נתונים מחוץ לעיני הבורסות. באוגוסט אמר שהוא פתוח לרעיון לאסור על הנוהג לגמרי, הערה שגרמה למניות רובין הוד ו־Virtu לצנוח.
"יש לך כמה שחקנים גדולים כאן שכל המודל העסקי שלהם בתחום ניירות הערך מבוסס על המודל הנוכחי", אמר כריס יאקובלה, שעבד עם גנסלר ב־CFTC וכיום מנהל איגוד מסחרי המייצג בורסות אזוריות. "הם הולכים לעשות כל מה שהם יכולים כדי לא לשנות את המודל העסקי שלהם".
גנסלר גם בוחן את הדור החדש של בורסות כמו רובין הוד. במקום ברוקרים אנושיים המקבלים הוראות מלקוחות וממליצים על השקעות בטלפון, הבורסות האלה משתמשות בניתוח נתונים על מנת לראות איך לקוחות מתנהגים. האלגוריתמים שלהן יכולים להתאים מסרים ללקוחות פרטיים ולהשפיע על החלטות השקעה דרך התראות בטלפון ומאפיינים אחרים.
"בעוד שהפיתוחים האלה... יכולים להגדיל את הגישה, להגדיל את המבחר ולהוריד עלויות, הם גם מעלים שאלות חדשות לגבי קונפליקטים אפשריים, הטיות בנתונים וכן, אפילו סיכון סיסטמי", אמר גנסלר לוועדת הסנאט על הבנקים בספטמבר.
רובין הוד הודיעה שהיא מצפה לעבוד עם ה־SEC ושהפלטפורמה שלה הפכה את שוק המניות לנגיש למיליוני אנשים המשקיעים בבורסה בפעם הראשונה.
גנסלר גם הזכיר תוכניות לבקש יותר מידע ממנהלי קרנות המציעים מוצרים שהם טוענים שממלאים דרישות אחריות חברתית או סביבתית. העניין הציבורי בהתמודדות עם נושאים כמו שינוי האקלים וחוסר שוויון גזעי הפך מה שמכונה השקעות בנות קיימא למקור גדל לרווחים למנהלי כספים שהעמלות שלהם ירדו בתוך מעבר שלקח כמה עשורים על ידי משקיעים לכיוון קרנות מדד בעלות נמוכה.
הבעיה, אומר גנסלר, היא שהמדדים שהקרנות בהם לגיבוי הטענות השיווקיות שלהם אינם אחידים, וזה מקשה על משקיעים להשוות ביניהן.
שמרנים אומרים שכמה מתוכניותיו של גנסלר עשויות לחתור תחת המטרה שלו לחסוך כסף למשקיעים. למשל, כללים לדרוש יותר גילויים מחברות לגבי הסיכונים שהם מתמודדים איתם בגלל שינוי האקלים עשויים להותיר חברות עם יותר עלויות ציות, עלויות שבסופו של דבר החברות יעבירו לבעלי המניות.
כעובד לשעבר בבנק גולדמן סאקס, הספקנות של גנסלר לגבי וול סטריט כבר התחילה לפני עשורים רבים. לאחר שכיהן במשרד האוצר של הנשיא לשעבר ביל קלינטון מ־1997 עד 2001, הוא ועמית אחר שלו, גרג בר, כתבו ביחד ספר שנקרא "המלכודת הגדולה של קרנות הדדיות". בספר, מתחו ביקורת על אנשים הבוחרים מניות להשקעה כמקצוע על כך שהם גובים עמלות גבוהות ונותנים למשקיעים שלהם החזרים גרועים. הוא דחק באנשים החוסכים כסף לקנות קרנות מדדים במקום השקעות המנוהלות באופן פעיל.
"אל תשלו את עצמכם באמונה שהאינטרסים שלכם זהים לאינטרסים של הברוקר שלכם", כתבו גנסלר ובר. "ברוב המקרים... ייעוץ לניהול כסף של מקצוענים פשוט מוביל משקיעים להשקעות גרועות בשוק ומעשיר את וול סטריט".
כמנהל ה־SEC, גנסלר כיום בוחן עמלות דומות שגובות חברות ניירות הערך הפרטיים. בעוד שה־SEC באופן מסורתי ראה במוסדות גדולים כמו קרנות פנסיה ישויות מתוחכמות יותר ממשקיעים פרטיים, גנסלר אמר שמשקיעים אלה בני"ע פרטיים יכולים להרוויח מכך שהחברות יפיקו יותר גילויים לרשויות.
"אם בניירות ערך פרטיים היו עמלות נמוכות יותר", אמר גנסלר, "קרנות הפנסיות היו מקבלות יותר. כיום, אולי השותפים הכלליים בניירות ערך פרטיים מקבלים מעט פחות".