מנכ''ל גוגל, סונדר פיצ'אי / צילום: Reuters, Brandon Wade
בסדרת הכתובת שלנו 'יום שני בבוקר' אנשים בעלי מוטיבציה גבוהה מספרים לוול סטריט ג'ורנל איך הם מתחילים את השבוע.
הראיון נערך לפני הפלישה הרוסית לאוקראינה.
מנכ"ל גוגל ואלפאבית סונדר פיצ'אי הוא ציפור לילה ואומר שהוא לעתים הכי פרודוקטיבי אחרי עשר בלילה. לעתים הוא עושה תנומה קטנה ב־9 בערב וזה עוזר לו להשלים הרבה עבודה. כשכבר הגיע הזמן למיטה, הוא מנסה לישון בין שש וחצי לשבע שעות שינה, ולרוב קם בין 6:45 ל־7:30 בבוקר.
"אני באמת מעריך זמן שקט בבוקר", אומר פיצ'אי, בן 49. "זה הזמן היחיד שאני יכול לקחת צעד אחורה ולחשוב. לרוב יש לי ארוחת בוקר שקטה; קריאת החדשות חשובה לי. אני תמיד קורא את הג'ורנל בבוקר. אני קורא גם חדשות אחרות, ומקבל מושג טוב על מה שקורה בעולם". פיצ'אי, שהוא צמחוני, אוכל את אותה ארוחת בוקר כמעט כל יום כבר 15 שנה - ביצים וטוסט, ושותה צ'אי - ואז הוא מתרכז בדברים האחרים שהוא צריך לעשות.
פיצ'אי נולד וגדל בצ'נאי, הודו. לאחר סיום הלימודים בהודו, קיבל מלגה ללמוד באוניברסיטת סטנפורד, ושם קיבל תואר שני בהנדסה ומדע. הוא עבד בחברת המעבדים Applied Materials לפני שקיבל תואר במנהל עסקים מוורטון. לאחר שסיים ללמוד, עבד פיצ'אי זמן קצר בייעוץ לבכירים בחברת מקינזי ואז הצטרף לגוגל ב־2004 כמנהל פרויקט, שם עבד על גוגל כרום ועל הטולבר (Toolbar) של גוגל. ב־2014, מונה למנהל מוצר על ידי המייסד השותף של גוגל לארי פייג', לפני שנבחר לכהן כמנכ"ל שיחליף את פייג', לאחר שהאחרון פרש מתפקידו שנה אחר כך. ב־2019 קודם פיצ'אי לתפקיד המנכ"ל בחברת האם של גוגל, אלפאבית.
היום, הוא מדבר עם הוול סטריט ג'ורנל על מה הוא עושה כדי להירגע ועל החשיבות של החלטות "שוברות שוויון" שלמד מהמנטור שלו, ביל קמפבל.
מה הופך את יום שני בבוקר לשונה מהבקרים של ימים אחרים בשבוע?
יום שני בבוקר הוא לרוב הזמן בו אני באמת מנסה לחשוב על הדברים החשובים שאני רוצה לעשות השבוע, או מחשבות עמוקות יותר. יש לי פנקס ועט ואני לעתים קרובות רושם את שלושת או חמשת הדברים שאני רוצה לעשות באותו שבוע.
האם אתה מוחק פריטים מהרשימה כשאתה מתקדם בה?
בגלל שאני רושם רק בין שלושה לחמישה דברים - זה גם בראש שלי, מה שאני מנסה לעשות - בימי שישי, אני מביט לאחור ומוחק או מחליט מה להשאיר לשבוע הבא.
האם אתה קובע זמן מסוים למדיטציה, או לכתיבת יומן, או סיעור מוחות או משהו כזה?
אני רואה את הערך במדיטציה אבל מתקשה להתמיד בכך. הליכה מאוד עוזרת לי. אני מוצא שיותר קל לי לחשוב כשאני הולך או צועד. בזמן המגפה, לפעמים זה עזר להוציא את הכלב שלי לטיול, בו אני יכול להירגע ולהאזין לפודקסטים. מצאתי פודקסטים כאלה שעוסקים במנוחה עמוקה ללא שינה. אז אמנם קשה לי לעשות מדיטציה, אבל אני יכול ללכת ליוטיוב, למצוא סרטון NSDR (non-sleep deep rest). יש אורכים של 10, 20 או 30 דקות, אז אני עושה את זה לפעמים.
מה שגרת ההתעמלות שלך?
סופי שבוע חשובים בשבילי. בימי שבת וראשון, לרוב אני מתאמן. אני נוטה ללכת לטייל הרבה בנוסף. ביום שישי בערב אני מסיים את השבוע שלי באימון. בימי שני עד חמישי, זה יותר בהתאם למתי שיש לי זמן. בסוף היום לפני ארוחת ערב, אני אנסה להתאמן קצת. אני משתעמם מלעשות אותו דבר, אז זה יכול להיות נסיעה באופני פלוטון או שאני פשוט בוחר תרגיל ועושה אותו.
מה המחשבות שלך על לחזור לעבודה והעתיד של המשרדים בימים אלה? מה אתה חושב שהוא המודל הטוב ביותר לעתיד?
הדבר שאני הכי מתרגש לקראתו הוא שאני חושב שעתיד העבודה יהיה גמיש. אני רואה את זה כקנבס חלק עליו נוכל לפתח דרכים שיגרמו לחיי העבודה של אנשים להיות יותר מספקים ולחייהם הפרטיים להיות יותר מספקים. אפילו לפני 20 שנה, גוגל עשתה דברים באופן מאוד שונה, ואימצה את הרעיון שהעבודה יכולה להיות כיפית, ויצרה גמישות שאפשרה לאנשים להיות מעט יותר יצירתיים ומשתפי פעולה ועודדה תחושה של קהילה. אז אני חושב שהיום יש סיכוי אפילו גדול יותר - אתה יודע, חיינו בשני עשורים בהם העבודה הפכה לקשה, הנסיעות למשרד היו קשות. אני חושב שאנשים מאוד שחוקים... אנחנו מתמודדים עם הרבה אנשים שדווקא יש להם המון מוטיבציה ושאיפות גדולות. ואני חושב שלתת להם את הכוח שבא עם הגמישות הזו יוציא מהם את המיטב, לעצמם, באופן אישי וברמה המקצועית, וזה יעזור גם לחברה.
באופן ספציפי, אנחנו חושבים שחשוב שאנשים יבואו כמה פעמים בשבוע, אבל אנחנו פתוחים לכל האפשרויות. כמה מהעובדים שלנו יהיו לגמרי מרחוק, אבל רוב העובדים שלנו יבואו לפחות שלושה ימים בשבוע. אבל אני חושב שנוכל להיות יותר מכוונים לגבי הזמן שהם נמצאים כאן, ולוודא שפגישות קבוצתיות או שיתוף-פעולה, שיתוף-פעולה יצירתי בסיעור מוחות או בניית קהילה, קורים ברגעים האלה. אני נרגש לקראת זה. אני חושב שאנשים וצוותים הולכים להצטרך עוד להבין את זה אבל בסך אני מקבל זריקת עידוד מזה שאנחנו צריכים לחשוב מחדש על עשר השנים הקרובות.
שנה שעברה הייתה השנה הטובה ביותר לאלפאבית מבחינת גדילת ההכנסות מאז 2007, ומניותיה טיפסו ב־65%. האם אתה חש לחץ לחזור על ההישג הזה השנה?
אני תמיד אומר להסתכל במבט הרחב ביותר, ואני חש שהביצועים שלנו בשנה שעברה היו התוצאה של הרבה החלטות שעשינו לפני הרבה שנים. לדוגמא, כשאני מסתכל על שנה שעברה, חלק מהחוזק בא מההשקעה הגדולה שעשינו באינטליגנציה מלאכותית לפני שנים רבות. ההתמקדות לטווח ארוך בדברים כמו שימוש באינטליגנציה מלאכותית כדי לשפר את תוצאות החיפוש לאורך הרבה שנים, ההימורים הגדולים שעשינו על בניית יוטיוב והענן כעסקים לטווח ארוך. תמיד הרגשתי כאילו אם אתה מחליט מה ההימור שלך לטווח ארוך, אז זה מה שיקרה לאורך זמן. ישנם מאמצים לטווחי זמן אחרים שעבדנו עליהם, וזה מה שנותן לי תחושה מעולה של אופטימיות לגבי מה שעוד יגיע.
איך אתה חי עם זה שחברה כמו גוגל/אלפאבית היא ענקית עולמית? איך אתה שומר על רוח החדשנות ולא הופך לזהיר מדי?
אנחנו חוששים לגבי זה כל יום. ברמה יסודית, שניים או שלושה מאפיינים שהייתי מזכיר הם: אחד, דיברתי על זה מקודם, מסתכלים לטווח הרחוק. שתיים, אני חושב שיש לנו תרבות אופטימית, כוחה של הטכנולוגיה לפתור דברים. ושלוש, וזה הכי חשוב, צריך לעודד ולשבח לקיחת סיכונים. זה יותר קל לומר זאת מלעשות זאת. הרבה אנשים אומרים את זה, אבל אני חושב שרוב האנשים מפספסים את התוצאה. באופן אישי, אני מושך אנשים מעלה, אני מקדם אנשים, בהתבסס על זה שלקחו סיכון ועשו את המיטב שלהם וקיבלו החלטות חכמות, אפילו אם התוצאות לפעמים לא משקפות את זה. זה מוביל לחדשנות לאורך זמן.
מה אתה קורא ובמה אתה צופה?
אני נהנה מפודקסטים ומיוטיוב כדי ללמוד וכדי להירגע. אני נוטה לראות ביוטיוב הרבה תוכן ממושך שמכוון ללמידה של תחומים רבים. זה יכול להיות משהו חדש כמו "היי, אני צריך ללמוד על טכנולוגיית mRNA בגלל שזה תחום שאני לא עובד בו ואני לא מבין ואני צריך להבין". או לנסות להבין דברים בפיזיקה או באינטליגנציה מלאכותית וכו' [גוגל היא בעלת פלטפורמת הסרטונים יוטיוב]. אני מוצא שזה מאוד מרגיע, בייחוד אם זה רחוק מהתחום שלי. אני קורא הרבה על קוסמולוגיה או אסטרופיזיקה, אני מוצא שכל זה מאוד מרגיע אותי. ספורט הוא דרך טובה מאוד להירגע, אני אוהב פוטבול, כלומר פוטבול אמיתי, וקריקט. אני גם מנסה לצפות בדברים שמעניינים את אשתי והילדים. זו דרך להתחבר, אז אני מנסה לעשות גם את זה.
מה גורם לך להרגיש הכי פרודוקטיבי?
אחד המנטורים שלי היה ביל קמפבל, שהיה מין מאמן של הרבה אנשים בעמק הסיליקון. [קמפבל, שנפטר ב־2016, היה מאמן פוטבול לשעבר ומנהל עסקי וגם נושא הספר "מנהל טריליון הדולר: ספר הכללים למנהיגות של ביל קמפבל מעמק הסיליקון" מאת אריק שמידט, ג'ונתן רוזנברג ואלן איגל]. הייתי נפגש איתו בימי שני. הוא היה שואל, זה מין משפט מפורסם שהיה לו, "איזה מצבי תיקו פתרת השבוע?" כשאתה מנהל ארגון גדול, יש תמיד דברים שנתקעים בצוואר הבקבוק בגלל שקבוצות שונות בארגון רואות דברים בצורה שונה ולא מגיעות להסכמה, ואז אין באמת מי שיקבל את ההחלטה ששוברת את השוויון. קבלת ההחלטות הזו לא תמיד קלה; לעתים יש ויתורים קשים. אז קבלת החלטה אחת כזו יכול לגרום לי לחוש מאוד פרודוקטיבי. פרודוקטיביות אינה כל הזמן לעשות הרבה דברים בעצמך; זה להבין איך לשחרר פרודוקטיביות שנעולה בתוככי הארגון כולו. הגעה לחלק מהעמדות, הגישות, ההימורים הגדולים, האנשים הנכונים בתפקידים הנכונים, החלטה במצבים תקועים - אלה הדברים שבשבילי הם הרבה יותר פרודוקטיביים מהעובדה ששלחתי 50 או 100 הודעות דואר אלקטרוני ביום מסוים.
הראיון נערך וצומצם לצרכי בהירות.