אילון מאסק / צילום: Reuters, Adrien Fillon
אם יש איזשהו הימור בטוח על העתיד של טוויטר , זה שהשינויים שיעשה אילון מאסק בפלטפורמה יפתיעו את המתנבאים למיניהם, גם המעריצים וגם המבקרים.
כוונתו של מאסק להרפות במגבלות על מה מותר לאנשים לכתוב בטוויטר קיבלו את מירב תשומת הלב, זכו לשבחים מרבים בימין ועוררו חששות בשמאל. אבל האיש העשיר ביותר בעולם, שבנה מוניטין כאחד המנהיגים העסקיים הכי לא שגרתיים של תקופתנו, כנראה יעשה שינויים בפלטפורמה שיילכו הרבה מעבר לשינויים במדיניות התוכן שלה.
יש סימנים שמאסק בעל הראש הטכני חושב על שינויים מבניים לטוויטר שיכולות להיות להם השפעות משמעותיות ולעתים סותרות. ביניהן: הכרזתו שטוויטר צריכה לעשות את האלגוריתם הקובע מה אנשים ייראו בפיד שלהם בקוד פתוח ובכך יותר שקוף. השינויים האלה יכולים להגיע עמוק לתשתית היסודית של טוויטר וכן למדיניות המשילות של החברה. אם יעבדו, הם עשויים להגדיל את מידת הגעתה של טוויטר לאנשים, אך אם לא, הם עלולים לפגוע בה.
מגוון אפשרויות בעיצוב, ולא רק
בעיצוב העתיד של טוויטר, יש למאסק מגוון אפשרויות לשקול. אפשרות אחת כבר טמונה בטוויטר עצמה: פרויקט שנקרא Bluesky. מדובר בתאגיד עצמאי שטוויטר הקימה ב־2019 והיא מממנת אותו במטרה לפתח סטנדרטים ופרוטוקולים לתקשורת בין רשתות חברתיות שונות - ובסופו של דבר, להפריד בין הצגת התכנים ברשתות חברתיות והדאטה שהם מכילים, וכך לתת למשתמשים יותר גמישות לגבי מה הם רואים ועם מי הם יוצרים אינטראקציות.
אם נלך יותר רחוק, יש גם את מסטודון, החלופה בקוד פתוח לטוויטר, שהוצגה לראשונה ב־2016; והרשתה לכל אחד להקים רשת חברתית משלו; הסטנדרט ActivityPub; וניסיונות שונים ליצור רשתות חברתיות בשליטת המשתמשים ובבעלותם על ידי שימוש בטכנולוגיית בלוקצ'יין, כמו DeSo.
אחת האפשרויות הכי שאפתניות שהציעו אנשים מחוץ לטוויטר: טוויטר יכולה להפוך לפרוטוקול תקשורת פתוח כמו דואר אלקטרוני או האינטרנט עצמו - או פרוטוקול לא פתוח אבל כמעט אוניברסלי כמו מערכות הסליקה של ויזה ומסטרקארד. ישנם פרטים נוספים בהמשך על הדרך בה זה עשוי לקרות, אבל חישבו בגדול על עתיד שבו טוויטר היא שירות יותר מאשר פלטפורמה. את התוכן שלה יהיה צורך להפיץ דרך מגוון אפליקציות אחרות, וההכנסה תגיע מזה שטוויטר תמכור את מצבור הדאטה העיקרי שלה ואת הציוצים, גם לחברות אחרות, ודרך מנויים, לאנשים פרטיים.
גרסה כזו של טוויטר יכולה להיות, תלוי מי משתמש בה ואיך ניגשים אליה, גם רגועה יותר מהיום וגם יותר תזזיתית; יותר מלאה בתומכי צד פוליטי לעומת היום או פחות; ויותר מלאה הטרדות או כמעט חפה מהן.
הקריאות להגברת הרגולציה ברשתות גוברות
שום דבר מכל זה לא קורה בחלל ריק. ברחבי תעשיית הטכנולוגיה, כבר תוססת זמן מה תנועה לשינוי הרשתות החברתיות. ניתן לטעון שהיא התחילה בביקורות של מי שהיו בעבר אנשי סוד של עולם הטכנולוגיה והיא ממשיכה בקריאות להגברת הרגולציה של רשתות חברתיות מצד פוליטיקאים משני צדי המתרס, בייחוד לאחר הגילויים של עובדת פייסבוק לשעבר פרנסס האוגן. באירופה, זה קיבל צורה של רגולציה - ורגולטור אירופאי בכיר הזכיר השבוע למאסק שהוא יצטרך לציית לה.
בחזונות רבים לבי העתיד האפשרי של טוויטר חוזרים כמה מאפיינים. אחד הוא להפריד את נתונים שבלב הרשת - כל הציוצים, וכן הגרף החברתי של מי עוקב אחרי מי - מהאפליקציות והשירותים המציגים אותם.
טוויטר עצמה פעלה כך בעבר. לפני עשר שנים ויותר, לפני שהיה לה מודל עסקי אמיתי - פרסומות - טוויטר הייתה מצבור ציוצים ודאטה מסוגים אחרים ששירותים אחרים יכלו לגשת אליהם ולהציגם. חנויות אפליקציות התמלאו בתוכנות קליינט של טוויטר שכתבו חברות אחרות, כמו Twitterific ו־TweetDeck (שטוויטר רכשה אחר כך). החיבור היחיד שלהן לטוויטר היה התקשרות למאגר הנתונים שלה דרך API. הגרסה הזו של טוויטר נעלמה כשהחברה הגבילה את גישת המפתחים מן החוץ למצבור הציוצים של טוויטר, לשליטה בפלטפורמה שלה ועשתה את זה כדי לוודא שהפרסומות שהפכו למקור הכנסתה העיקרי אכן מוצגות לעיני המשתמשים.
בעתיד שמעט ידמה לעבר הזה, טוויטר יכולה להפוך למאגר הדאטה שבו מאוחסנים הציוצים של המשתמשים ופרטים נוספים. חברות אחרות ומפתחי אפליקציות ישלמו כדי לגשת לנתונים האלה, וזה ייתן לטוויטר מודל עסקי נפרד מפרסום, כפי שתיאר לאחרונה אנליסט הטכנולוגיה העצמאי בן תומפסון בניוזלטר שלו, Stratechery. הוא קבע שניתן לחלק את טוויטר לשניים, כשהאפליקציה הקיימת - מה שאנשים רואים באפליקציה של טוויטר או באתר twitter.com - תהיה ישות נפרדת שתקבל רישיון להשתמש במידע של טוויטר ותתחרה נגד תוכנות קליינט אחרות שגם הן רוכשות את הדאטה ברישיון מהחברה, כל אחת עם ממשק משתמש אחר ומדיניות תוכן משלה.
קוד פתוח בטוויטר?
עוד מאפיין פוטנציאלי בעתיד של טוויטר הוא אלגוריתמים בקוד פתוח. בתיאוריה, זה מאפשר למומחים להציץ לתוך הקוד שקובע מה רואים המשתמשים, ומה מודגש או נדחק הצידה - משהו שכל הרשתות החברתיות הגדולות בינתיים סירבו לעשות. מאסק אמר בריאיון בכנס של ארגון טד החודש שהמטרה היא להבטיח למשתמשים ש"אין שום מניפולציה מאחורי הקלעים, בין אם אלגוריתמית או ידנית".
כדי להבין איך טוויטר עם קוד פתוח והפרדה בין התוכן והאלגוריתמים יכולה לעבוד, כדאי להסתכל על מסטודון, תוכנת קוד פתוח חינמית לכתיבת חיקויים של טוויטר שדומים למה שהמייסד השותף של טוויטר והמנכ"ל לשעבר ג'ק דורסי הציעו שוב ושוב לגבי טוויטר.
הוגו גמיירו, מפתח המבוסס בעיר הפורטוגזית הקטנה והציורית לאיריה, התחיל את אחד השירותים הראשונים שנבנו עם מסטודון לפני חמש שנים, Mastohost, המאפשר בקלות יחסית כמעט לכל אדם להקים רשת חברתית דמוית טוויטר משלו על ידי שימוש בתוכנת הקוד הפתוח שנמצאת בבסיס המערכת.
התוצאות היו חיוביות בסך הכל, הוא אומר, והשירות שלו כיום מארח כמעט 800 רשתות חברתיות הפועלות על המנוע של מסטודון, כל אחת מהן דומה לטוויטר קטן, וגודלן משתנה בין כמה עשרות משתמשים ל־20 אלף. גמיירו גובה תשלום חודשי על שירות ההוסטינג שלו, בדומה למודל העסקי של שירותי הוסטינג אחרים באינטרנט, החל בוורדפרס וכלה בכמה משירותי הענן של אמזון.
בעוד שמסטודון קטנטנה לעומת טוויטר, הטוענת שיש לה 217 מיליון משתמשים יומיים והציגה בשנה שעברה הכנסה של 5.1 מיליארד דולר, הניסיון של החברה במדיניות תוכן יכול להיות שיעור למאסק, במידה ויחליט למלא את הבטחתו להרשות כל סוג ביטוי בפלטפורמה שאינו בלתי חוקי.
גישה זו לגבי איזה סוגי ביטוי יהיו מקובלים הייתה "תנאי השירות שלי מהיום הראשון", אמר גמיירו. ואז התברר שאחת מהרשתות שלו, שהחלה באיטליה, מוקדשת להפצה מכוונת של תיאוריות קונספירציה ומידע שברור שהוא שגוי. בגלל שמסטודון היא בקוד פתוח, ומנהלי רשתות חברתיות הבנויות על הקוד שלה יכולים לקחת את כל המשתמשים והדאטה שלהם ולהגר איתם לאחסון אחר, הוא ביקש מהם לעזוב והם עזבו.
לגמיירו פנו אחרים שרצו להתחיל רשתות המוקדשות לדיון בנושאים או לשיתוף חומרים שאמנם אינם לא חוקיים מבחינה טכנית אבל לא היה לו נוח לאחסן אותם. עדיין ניתן לבנות עם הקוד של מסטודון את הקהילות האלה, בין אם הוא מאחסן עבורם את הנתונים או מישהו אחר, או אפילו אם ירצו להקים שרת ולאחסן אותם בעצמם, אמר גמיירו.
בקנה מידה כמו של טוויטר, בלתי אפשרי לעשות ניטור של כל התוכן בעזרת בני אדם, והשימוש באינטליגנציה מלאכותית כדי לסרוק ולסנן את הפיד שלנו ברשתות החברתיות התגלה כפתרון חלקי ובעייתי. העובדה שחומר לא רצוי יופיע בטוויטר, אפילו אם לא בפיד של משתמש מסוים, יכולה לפגוע בהתאמת התוכנה לפרסומות כמודל עסקי. לא בטוח שניתן יהיה לעשות זאת כי אפילו אם מאסק שואף להקטין את ההסתמכות של טוויטר בפרסומות, החברה עדיין תצטרך את ההכנסה מפרסומות עוד זמן מה אם היא רוצה לשלם את הריבית על החוב שיצר מאסק כדי לממן את רכישת החברה.
הלקח החשוב השני עבור מאסק ממסטודון הוא שהחלופה השקופה, בשליטת המשתמשים לטוויטר כבר קיימת שנים ובכל זאת נותרה קטנטונת בהשוואה לטוויטר, שהיא עצמה קטנה מאוד בהשוואה לפייסבוק, אינסטגרם, טיק טוק וענקיות רשתות חברתיות אחרות, שאף אחת מהן לא שקופה במיוחד וודאי לא נשלטת על ידי המשתמשים.
ההיסטוריה של הטכנולוגיה כוללת לעתים קרובות רעיונות טובים שנבחנים שוב ושוב עד שהצורה הנכונה של המצאה כלשהי מתאימה לרגע היסטורי מסוים. יכול להיות שטוויטר בהובלת מאסק זה מה שהעולם צריך כדי להראות שיש פתרונות טכניים לבעיות אנושיות סבוכות כמו המתחים בין חופש הביטוי, רווחיות ושקיפות. יכול להיות גם שסוג החשיבה שמביא לייצור מכוניות חשמליות מהירות וטילים במחיר בר השגה לא תספיק כדי להפוך את פניה של טוויטר.