שיעור בעסקים מאלופי העולם בפרישה / צילום: Associated Press, John Locher
סטיוארט באטרפילד היה מייסד־שותף של סטארט־אפ צומח עם משתמשים נאמנים, מוצר אהוב ומיליוני דולרים בבנק, ואז הוא קיבל החלטה מסקרנת. הוא ויתר.
בליל יום ראשון כלשהו בנובמבר 2012 באטרפילד התהפך על משכבו. למחרת שלח דואר אלקטרוני למשקיעים שלו והודיע שהוא מחזיר להם את כספם. הוא חישב ומצא כי הסיכוי של חברת משחקי המחשב שלו להצליח כלכלית היה נמוך מדי בשביל שיהיה שווה להשקיע את הזמן שלו או שלהם, וסירב לבזבז על זה אפילו עוד דקה.
● מנכ״ל Waze ישראל על האיחוד עם גוגל מפות: ״נישאר עצמאיים, אני אופטימי״ | ראיון
● סוף עידן התעשייה? בעלי המפעלים הקטנים לא רואים עתיד בישראל
● החוקר שמזהיר: ״כל עוד ישראל לא מצליחה לבנות זהות אזרחית משותפת, היא בסכנה״ | ראיון
החיפוש שלו אחר הדבר הגדול הבא החל כמעט מיד ולא לקח זמן רב: הוא הוביל אותו חזרה לתוכנה שהחברה שלו פיתחה לצורך תקשורת פנימית. מדובר היה במשהו שנעשה כמעט כלאחר יד, אפילו לא היה לה שם. אבל כבר ביום רביעי, יומיים אחרי ההודעה, באטרפילד בחר בשם שהיה ראשי תיבות של "Searchable Log of All Conversations and Knowledge". היום החברה מוכרת כסלאק.
סיפור הולדתה הלא סביר של סלאק, שנקנתה על ידי Salesforce בשיא הקורונה תמורת 27.7 מיליארד דולר, הוא אחד הסיפורים שאנני דיוק מספרת בספרה החדש, "Quit", בגלל שהיא מאמינה שהוא מדגים את אחד הלקחים הכי חשובים והכי פחות מובנים בעולם העסקים.
"לפרוש בזמן לרוב יחוש כמו לפרוש מוקדם מדי", כותבת דיוק, אסטרטגית לקבלת החלטות ובעברה שחקנית פוקר. הספר שלה מדבר על מתי, למה ומה המשמעות של לעזוב, שנשמעת לאנשים רבים כמו אחת המילים הגסות ביותר. נעשינו כל כך מוטים נגד עזיבה שאנחנו מנסים אפילו לא לומר את זה. אנחנו מעדיפים ביטויים כמו "שינוי כיוון" במקום זה.
בינתיים, אלא אם פרשתם מהחיים המודרניים, בטח שמעתם על "התפטרות שקטה". אבל התפטרות צריכה להיות רועשת וגאה, כך אמרה לי דיוק בראיון. נוסף לכל הסיבות בגללן אנשים פורשים, היא מציעה אחת חדשה: זה יכול להיות יתרון תחרותי. "ההצלחה אינה טמונה בהיצמדות לדברים" כותבת דיוק. "היא טמונה בלבחור את הדבר הנכון להיצמד אליו ולעזוב את כל השאר".
את טיעוניה בעד העזיבה היא מסבירה בכך שאנו שוגים באופן יסודי בהבנה שלנו את טבע ההתפטרות: לא מדובר פה בלהפסיד. "בניגוד לאמונה הרווחת, ווינרים עוזבים המון דברים", כותבת דיוק. "ככה הם מצליחים". כמובן, יש סיבה שבגללה רוב האנשים לא נוהגים לעזוב את העבודות שלהם, וזה לא בגלל שיש סטיגמה על התפטרות או בגלל שהם לא רוצים. הם לא יכולים.
מקצוענים יודעים להתקפל
אבל להתפטרות יש יתרונות לא צפויים, ודיוק מכירה אותם מניסיון אישי. לאחר חמש שנים בלימודי דוקטורט בפסיכולוגיה קוגניטיבית באוניברסיטת פנסילבניה, היא עזבה את הלימודים בגלל בעיות בריאות כרוניות. היא נאלצה לפרוש רגע לפני שהייתה יכולה להשיג עבודה או להגן על הדוקטורט שלה.
רק בגלל שהייתה נואשת לכסף היא פנתה בעקבות אחיה לתחום בו הכשרתה בשיפוט סיטואציות יכלה לעזור לה לסגור את החודש: פוקר. הלימודים שלה המשיכו בבתי הקזינו וחדרי הקלפים המעושנים, והיא גרפה מיליונים בפרסים וזכתה במשהו שווה עוד יותר - צמיד אליפות העולם בפוקר.
זה גם סיפק לה חומר מעולה לכתיבת הספר: אין הרבה אנשים בעולם שהם מומחים בלדעת לפרוש יותר מאשר שחקני פוקר מעולים. למעשה, אחד ההבדלים הגדולים ביותר בין רוב השחקנים לשחקנים הטובים ביותר בעולם הוא התכיפות שבה הם פורשים. הנתון החביב עליי בספר של דיוק הוא מה קורה במשחק טקסס הולדם אחרי שמקצוענים וחובבנים מציצים בקלפים הראשונים שקיבלו. המקצוענים משחקים פחות מ־25% מהידיים לפני שקלפים אחרים מגיעים לשולחן. החובבנים משחקים יותר מ־50%. "החובבנים לרוב מחזיקים בקלפים", היא כותבת, "מקצוענים מקפלים אותם". להתקפל זה לא סימן של כישלון, זה אחד המרכיבים הנחוצים להצלחה.
דיוק אומרת שעל כולנו להתקפל יותר. אנחנו מכלים יותר מדי זמן על יותר מדי דברים שכבר לא שווים את זה כדי להימנע מתחושה שנכשלנו. אבל בפוקר, זו דרך טובה להתרושש. בגלל ששחקני עילית אובססיביים לגבי פרישה אופטימלית, זה משהו שדיוק חושבת עליו כבר כמה עשורים. "האם הסתכלתי על זה כוויתור?" אמרה. "לא. האם ניסיתי להשתפר במשחק בו הכישור הזה חשוב בצורה בלתי רגילה? כן".
מסתבר שזה גם מאוד חשוב בעסקים, משהו שבאטרפילד ידע זמן רב לפני שרבות מהחברות היעילות ביותר בעולם גרמו לעובדיהן להשתמש במוצר הנקרא סלאק. "כשאתה מושקע ברעיון שפשוט לא עובד, מאוד מפתה לרדת עד הדולר האחרון ולנסות להציל אותו בכל דרך אפשרית", כתב לי באטרפילד בדואר אלקטרוני.
הוא ידע יותר טוב. אז, כבר היה ותרן מקצועי. באטרפילד היה מייסד שותף בחברה שפיתחה משחק מחשב, ב־2004 התחיל להיגמר לה הכסף והיא לא הצליחה להבטיח מימון לאחר קריסת בועת הדוט קום. הייתה לו הרעלת קיבה אבל הוא חש משהו שלא היה בחילה: השראה. הוא החליט לחסל את המשחק אבל להציל את אחד מהכלים שלו לשיתוף תמונות. הכלי הזה הפך לפליקר (Flickr), שנמכרה אחר כך ליאהו ב־2005 תמורת 25 מיליון דולר.
המפגש הבא שלו עם ויתור יוביל לעסקת מכירה הרבה יותר גדולה. הפעם, החברה שלו עבדה קשה על משחק בשם "Glitch" - ולאחר מאמץ שיווקי למשיכת משתמשים חדשים שנמשך שישה שבועות, העסקים מעולם לא נראו טוב יותר. זה היה הרגע בו באטרפילד הבין שזה עדיין לא מספיק טוב. הוא הרגיש שלא ניתן יהיה לשמר את הצמיחה הזו והוא לא היה מוכן לתת לעלויות להטביע אותו. "כשהסתכל על מגוון התוצאות האפשריות", כתבה דיוק, "פשוט הייתה סבירות גבוהה מדי שהמשחק יהפוך לבור שיבלע כסף".
להכיר בעובדות ולמקד אנרגיה
כולם חשבו שהוא משוגע כשצמצם הפסדים בנקודה שעשה זאת. באטרפילד חשב שכנראה היה צריך לעשות את הצעד הזה שישה שבועות קודם לכן. "מרגע שאתה מכיר בעובדות וחותך את החבל", אמר באטרפילד, "אתה יכול למקד מחדש את האנרגיה הזו במאמצים שיש להם סיכויי הצלחה טובים יותר".
כמו שחקן פוקר, באטרפילד חשב על הערך הצפוי, אומרת דיוק. הוא חישב ומצא שהערך הצפוי של ויתור גבוה יותר מהערך הצפוי של להישאר ולחרוק שיניים. "הוא ראה את הכתובת על הקיר", היא כותבת. "אבל כשאתה פורש טוב, לעתים אתה האדם היחיד שמצליח לקרוא אותה".
מה שהוא לא הצליח לראות עד שהוא ויתר היה הרעיון שהיה ממש מתחת לאף שלו. לאחר שהמשחק "Glitch" מת, סלאק נולדה. המממנים שלו יכלו לשמור על השקעותיהם והעובדים שמרו על משרותיהם. סלאק הגיעה לשוק פחות משנה אחת אחר כך, הונפקה ב־2019 ונרכשה בשנה שעברה. מסתבר בדיעבד שהוויותר של באטרפילד היה רווחי למדי.
זו לא הייתה ההחלטה הנכונה בגלל שהוא המציא את סלאק. זו הייתה ההחלטה הנכונה, ואז הוא המציא את סלאק. קשה למוח האנושי להתגבר על נטיות שצרובות בו היטב ולנווט במצבים של אי ודאות. אנחנו יודעים איך עלויות אבודות וסלידה מהפסד מתעתעים בנו, בעקבות המחקר החלוצי של דניאל כהנמן, עמוס טברסקי וריצ'רד ת'אלר, וכלכלנים הראו שגם משקיעים עשירים מתגלים כנבונים יותר בקניית מניות מאשר במכירתן. המומחים שיש להם את כל התמריצים הפיננסיים להצליח בלדעת מתי לפרוש עדיין טועים.
הדרך הטובה ביותר להשתפר בלעזוב היא להתאמן, אבל זו לא העצה המעשית ביותר. דיוק ממליצה על "קואוצ'ר פרישה", או מישהו שסומכים עליו שיאמר לך את האמת, בייחוד כשלא רוצים לשמוע אותה. העובדה השנייה החביבה עליי בספרה: כהנמן אומר שקואוצ'ר הפרישה שלו הוא ת'אלר, עמיתו לזכייה בפרס נובל.
דיוק יכולה להבין את הקשיים שבעזיבה. היא אומרת שלא הייתה מרוצה מלשחק פוקר כבר ב־2006 אבל לא הפסיקה עד 2012. באטרפילד חיכה שישה שבועות יותר מדי. לדיוק לקח שש שנים. "הייתי צריכה לקבל את ההחלטה הזו הרבה קודם", אמרה לי.
כעת היא עושה משהו אחר, מאוחר בהרבה ממה שציפתה. יותר מ־30 שנה אחרי שעזבה את האקדמיה, חזרה לאחרונה דיוק ללימודים לסיים את התואר שלה בפסיכולוגיה קוגניטיבית. ועכשיו היא ממש כמעט מסיימת עם הדוקטורט הזה.