''פרינס'', הדפס של אנדי וורהול, 1984 / צילום: ויקיפדיה
קלי קרואו היא כתבת שוק האמנות ב"וול סטריט ג'ורנל"
עולם האמנות אף פעם לא התייחס יותר מדי לסדרת הדיוקנאות של הזמר פרינס שיצר אנדי וורהול ב־1984 עבור המגזין "ואניטי פייר". לפני חודשיים פסק בית המשפט העליון בארצות הברית שהעבודות, המבוססות על צילום של צלמת מפורסמת, מפרות את זכויות היוצרים שלה.
סדרת הדפסי המשי של וורהול בשם "פרינס" הפכו לעבודות הנחשקות ביותר כרגע בעולם האמנות. הן היו מחוץ לרדאר שלו, כך שהמיקום של רובן לא ידוע.
"עולם האמנות ניזון מסיפורים, ועכשיו כולם רוצים את הנסיך, את 'פרינס'", אומר אלברטו מוגרבי, שבבעלות משפחתו מאות מיצירותיו של וורהול. הוא אומר שהוא עבר על אוסף המשפחה לפני הפסיקה ב־18 במאי, משם שחשב שיש לו "פרינס" אחד. אבל לאכזבתו גילה שזהו "הדפס של מייקל ג'קסון".
● בכמה נמכר אוסף האמנות הנדיר של אחד מטייקוני המדיה הגדולים בארה"ב
● בכמה יימכר עזבונו של סולן להקת "קווין"?
● מחירו של קודקס ששון הוערך בעד 50 מיליון דולר. בכמה הוא נרכש?
סקנדלים עוזרים למכירות
שערוריות עוזרות למכירות. זהו אחד הלקחים מפסיקת בית המשפט העליון בארצות הברית. בית המשפט קבע שקרן אנדי וורהול תשלם לצלמת לין גולדסמית' בגין השימוש שעשה האמן בתמונה שצילמה עבור מגזין "אינטרוויו" ב־1981. וורהול השתמש בצילום של גולדסמית' כבסיס ועליו הקרין רקעים בצבעי מג'נטה, כתום, כחול מלכותי וצהוב. האתגר הגדול כעת הוא באיתור כל אחת מהעבודות בסדרה "פרינס". מוגרבי ומומחי שוק האמנות סבורים שרוב ההדפסים נמצאים ברשות אספנים פרטיים לא מוכרים מאירופה ומאסיה. סוחרים, אספנים ובתי מכירות עושים כל שביכולתם כדי למצוא אותם.
מוזיאון אנדי וורהול בפיטסבורג מחזיק בקבוצה הגדולה ביותר של היצירות, והוא הודיע שהוא יוציא אותן מאחסון ויציג אותן בפעם הראשונה מאז מותו של פרינס ב־2016. אחד ההדפסים שבידי המוזיאון דומה לפרינס הכתום שמככב בתביעה; והשני לא הוצג לציבור מ-2009.
כוחות השוק מעלים את מחירי היצירות
"היום הציורים האלה היו בקלות יכולים להימכר במיליון דולר כל אחד", אומר מוגרבי.
מחירי ההדפסים של פרינס עלו באופן משמעותי בעשרים השנים האחרונות. לפני שני עשורים מחירו של הדפס כזה היה כ־25 אלף דולר, אומר ריצ'רד פולסקי, סוחר פרטי וותיק שעובד באימות יצירות של וורהול ואחרים. לפני שמונה שנים, ההדפס היקר ביותר בסדרה נמכר ב־173 אלף דולר ב"סותבי'ס" בלונדון. בפעם הראשונה שעבודה מהסדרה הוצעה למכירה פומבית, בבית מכירות בסיאול, מחירה היה כ־295 אלף דולר. לבסוף היא לא נמכרה, כך על פי מאגר המידע על מכירות פומביות Artnet.
"פרינס" הפך מיצירה זניחה בגוף העבודות של וורהול לאובססיה העכשווית של שוק האמנות, ויש לכך הרבה סיבות. אחת מהן היא שכוחות השוק מעלים את המחירים של כל מיני יצירות, עם או בלי תביעה משפטית בפרופיל גבוה.
ב־2018, למשל, ציור של הצייר ואמן הרחוב הבריטי בנקסי נמכר ב־1.4 מיליון דולר ב"סותבי'ס". נוצרה סביבו סנסציה לאחר שמגרסה מוחבאת במסגרת השמידה אותו באופן חלקי. שלוש שנים אחרי, העבודה חזרה לשוק עם שם חדש "האהבה בזבל". היא נמכרה שוב, הפעם ב־25.4 מיליון דולר.
הציור שלא חורר על ידי הקליע
ספקולנטים רוצים להרוויח מהתלהבות זמנית שנוצרת סביב יצירה מסוימת, אומר רוברט פולסקי. רגעים כאלה יכולים להעצים את כוח המשיכה של היצירה. "מונה ליזה" ו"סלבטור מונדי", יצירותיו של ליאונרדו דה וינצ'י, הפכו לנחשקות יותר בעקבות השערוריות שנקשרו בהן: שוד ותביעה משפטית, בהתאמה.
וורהול אולי היה נהנה מהסיטואציה, בהתחשב בכך שהוא בנה את המוניטין שלו, בין השאר, על ידי פנייה לתרבות ההמונים ולתרבות הידוענים. סוחרים טוענים כי יצירותיו של האמן משנות ה־60, עם פחיות המרק וכוכבות הקולנוע, הן עבודות האמנות הרווחיות ביותר במאה ה־20, אבל הן הרבה פחות מהפכניות מאלו שיצר בשנים מאוחרות יותר. "פרינס", למשל, שייך לקבוצה השנייה.
צילום של מרילין מונרו ממסע יחסי הציבור של הסרט "ניאגרה" היווה השראה ליצירה של וורהול שנמכרה בשנה שעברה ב"כריסטי'ס" ב־195 מיליון דולר. סביב הציור הכחול הזה מ־1964, Shot Sage Blue Marilyn שמו, נקשר סקנדל ידוע: הוא היה חלק מערמת ציורים בה ירתה אמנית מיצג אמריקאית בשם דורות'י פודבר, עת ביקרה בסטודיו של וורהול בניו יורק. למרבה המזל, הקליע לא פגע בציור.
זאן־פול אנגלן, נשיא בית המכירות "פיליפס" באמריקה, אומר שמקרה "פרינס" אינו דומה למקרה Shot Sage Blue Marilyn. פשעה של דורות'י פודבר גרם למחיר שלה לנסוק מאוד גבוה.
הסיכון הגדול שעומדים בפניו האמנים
היכן כל זה מותיר את האספנים שחושקים ב"פרינס"? אמנים והעיזבונות שלהם מחזיקים בזכויות היוצרים של הדימויים שלהם. המשמעות היא שאספנים יכולים לסחור באמנות, מבלי להיות נתונים לטרדות הקשורות בהפרות זכויות יוצרים. זאת כל עוד הם נזהרים מלחתום על הסכמי שימוש בדימויים של הציור או הפסל שברשותם, אומרים סוחרי אמנות.
"לעולם לא נוכל לתבוע זכויות יוצרים מלכתחילה", אומר מוגרבי. לאספנים יש בעלות משפטית על היצירה, אבל מבחינה זו הם פועלים יותר כמשמריה, ופחות כבעלי הזכויות עליה.
הפסיקה מתייחסת באופן צר לטיפול קרן וורהול בעניין רישוי ספציפי אחד הקשור לאחד מהדפסי "פרינס", במקום להתייחס לשיטותיו של האמן באופן כללי. דין ניסייפר, שותף במחלקת הליטיגציה על אמנות במשרד Withers, אומר שבגלל שבית המשפט האמריקאי הגיע למסקנה שזכויות היוצרים של גולדסמית' הופרו, אמנים, המשתמשים בדימויים קיימים כמו וורהול, יצטרכו לנהוג בעתיד ביתר זהירות.
"כעת, אמנים ניצבים מול סיכון גדול יותר כשהם לווים דימויים מאחרים", אומר ניסייפר. עבודות אמנות המבוססות על בינה מלאכותית, היוצרת דימויים על בסיס דימויים קיימים ברשת, גם הן בסיכון גדול יותר, הוא מוסיף.
רוברט פולסקי, שכתב רבות על וורהול, אומר שהפסיקה נתנה לו פרספקטיבה חדשה. העובדה שהיא קבעה שוורהול הפר את זכויות היוצרים של גולדסמית' מסבכת לו את העניינים. "אם מישהו יתקשר אלי היום כדי לאמת את אחד ההדפסים בסדרה", הוא אומר, "אצטרך לחשוב על זה לעומק".