מדפי סופרמרקט. למה המחירים יודעים רק לעלות? / צילום: Shutterstock
ארבע חברות הודיעו השבוע על העלאות מחירים: שסטוביץ, שמייבאת מותגים כמו קולגייט ופסטה ברילה; סוגת, שמספקת אורז, סוכר וקמחים; יכין, שמייצרת קופסאות שימורים; ובית השיטה, גם היא באותו התחום. גל ההתייקרויות יסתכם בשיעורים של בין 5% ל־40%.
ארבע החברות הללו טוענות כי אין להן ברירה אלא להעלות מחירים: הספקים הקפיצו את מחיריהם בעקבות האינפלציה, האיום החות'י בים האדום מקפיץ את מחירי התובלה, ושער המטבע המקומי מכביד על עלויות היבוא. זו לא העלאת המחירים הראשונה של יבואניות ויצרניות מזון בתקופה האחרונה: כך למשל, שסטוביץ, סוגת ויכין העלו מחירים שלוש פעמים בשנה וחצי האחרונות.
● יצרניות המזון בונות על המלחמה שתשאיר את הצרכנים שקטים
● בדרך לגל התייקרויות? שסטוביץ מודיעה על העלאת מחירים של עד 15%
● אין עובדים, רפורמת היבוא בוטלה: מחירי הפירות והירקות יזנקו ב־2024
● ברקת הבטיח להיאבק ביוקר המחיה. מה הוא עשה בשנה הראשונה במשרד הכלכלה?
בכיר באחת מהחברות עימו שוחחנו, טוען כי למעשה אין להם אינטרס להעלות מחירים: "המטרה שלנו היא לתת את הצעת הערך הטובה ביותר לצרכן. ברור לכם שאנחנו לא רוצים להעלות את המחיר, כי זה יפגע לנו בהכנסות. לכן מבחינתנו זה מוצא אחרון". לדבריו, "המחיר האפקטיבי בפועל בשוק זה לא המחיר הרשמי של המוצר, אלא המחיר שהצרכן רואה, כולל מבצעים. מבחינתנו, מבצעים זה כמו ירידת מחירים. כאשר שערי המטבע יורדים - בעיקר האירו, שבו מתבצעות רוב הקניות שלנו - אנחנו יכולים לתת יותר מבצעים, וזה נכון גם לתקופה שבה הריבית הייתה אפסית. המחירים בפועל ירדו".
עם זאת, ספק אם זה הסיפור כולו. למעשה, רוב הסיבות להעלאות מחירים דווקא מתמתנות בחודשים האחרונים.
האיום החות'י: עלויות התובלה ברמות נמוכות
בראש ובראשונה מציינים בחברות את הזינוק במחירי התובלה בעקבות מתקפת החות'ים על ספינות בים האדום. אומנם האיום הח'ותי והמלחמה אכן מייקרים את עלויות השינוע הימי, אבל ההתייקרות הזו מגיעה אחרי צניחה של עשרות אחוזים במחירי התובלה. מאז השיא בסוף שנת 2021 מחירי התובלה ירדו בכמעט 90%, וגם במבט קצר-טווח, אנחנו עדיין ברמות מחירים נמוכות יותר ב־37% מאלה שהיו בינואר 2023.
תמיר הרשקוביץ, סמנכ"ל ומנהל אגף ההשקעות באיילון ביטוח, אומר כי כך או כך "עלויות התובלה הן אחוזים בודדים, ואפילו שברירי אחוזים, ממחיר המוצר. אבל הם (הספקים והיבואנים) יעלו מחירים כל עוד הם יוכלו".
בנוסף, נשאלת השאלה: לו האיום הח'ותי לכשעצמו היה סיבה לעליות המחירים, מדוע החברות הללו לא הוזילו את המוצרים שלהן בזמן שהעלויות שלהן צנחו בעשרות אחוזים?
בכיר בחברה אחרת אומר לגלובס, ספק מאיים, כי "יש לנו שתי ברירות - או להעלות מחירים או להפסיק למכור את המוצרים הללו, כי הם הופכים לפחות רווחיים ואף הפסדיים. בפועל גם הפסקנו למכור חלק מהמוצרים, כי זה פשוט לא משתלם יותר. מה מצפים מאיתנו, להפסיד כסף? אם ספק מחו"ל מעלה מחירים, אין לנו ברירה".
"החברות מנצלות את המלחמה"
סיבה נוספת לגל עליות המחירים, לפי החברות, היא התייקרות מצד הספקים שלהן בעקבות האינפלציה. אלא שזו מתמתנת בעקביות כבר חודשים ארוכים ועומדת נכון לחודש נובמבר על 3.3% בקצב שנתי - שיעור נמוך משמעותית מהעלאות מחירים של 5%־40%. עד כדי כך שבנק ישראל הוריד השבוע את הריבית לראשונה מזה כמעט שנתיים (לרמה של 4.5% במקום 4.75%). לא זאת בלבד, מחירי הסחורות ספציפית, אלה שכוללים את עלויות חומרי הגלם לייצור מזון לא התייקרו כלל השנה, ובחצי השנה האחרונה אף ירדו ב־12%.
לדברי גילי בן אברהם מבנק לאומי, "מחירי הסחורות החקלאיות זינקו במגפת הקורונה, ומאז השיא באמצע 2022 הספיקו לרדת במידה מסוימת". מודי שפריר מבנק הפועלים פרסם בטוויטר ש"מחירי הסחורות החקלאיות ירדו בחדות, ב־12%, מאז סוף חודש יולי, כי השקל התחזק בחדות. גם מחירי התובלה בעולם ברמה נמוכה משמעותית מ־2021-2022... עובדה שמציבה בסימן שאלה את הצורך בהעלאת מחירים גורפות וחדות". בשנה האחרונה השקל אומנם נחלש מול סל המטבעות ב־2%, אבל בחודשים האחרונים הוא במגמת התחזקות ניכרת ועלה ב־10% בחודשיים האחרונים.
אז האינפלציה מתמתנת, השקל מתחזק, מחירי הסחורות יורדים, וגם עלויות התובלה רחוקות מרמות השיא בהן היו לפני שנתיים. אז למה בכל זאת מעלים מחירים - ולמה נראה שהמחירים יודעים רק לעלות?
לדברי פרופ' איתי אטר מהפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה, החברות מנצלות את תקופת המלחמה ואת הקשב הציבורי הנמוך. "העלויות של החברות לא שקופות, ולכן קשה לדעת בכמה הן השתנו, אם באמת הייתה להן התייקרות או לא", הוא אומר. "אבל החברות מעריכות שהתגובה הציבורית לא תהיה משמעותית בגלל המלחמה, וזו הזדמנות מבחינתן להעלות מחירים בלי לחטוף ביקורת ציבורית".
פרופ' אלון איזנברג מהאוניברסיטה העברית, שחקר את התחום, מסביר את התופעה שהוא מכנה "טילים ונוצות". לדבריו, מחירים עולים בחדות (כמו מהירות של טיל), אבל יורדים לאט מאוד (כמו נוצה). "הפגיעה ביכולת לייבא סחורות, התייקרות חומרי הגלם וקשיי תפעול בעקבות המלחמה אלה דברים אמיתיים", הוא אומר, אך מוסיף כי כאשר מרחיבים את התמונה לשנים קודמות, "רואים שגם כשהדברים נרגעים, אנחנו לא מקבלים הנחות וירידת מחירים. יש חוסר סימטריה. זה לא תמיד ניצול ציני של המצב, אבל החברות בהחלט מחכות להזדמנות ומנצלות את האווירה במדינה בעקבות המלחמה כדי להעלות מחירים".
גם ד"ר דייבי דישטניק, חבר סגל בכיר בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב, מסכים ומוסיף כי "התחושה של הציבור נכונה. הסיפור הוא התופעה שלמחירים יש נטייה לעלות אבל לא לרדת. אם זה כי התרגלנו לשלם, אם זה כי 'מערבבים' אותנו בכל מיני סיפורים. זה נכון שעכשיו הסיפור עם החות'ים מייקר את מחירי התובלה, אבל הרי מנגד זה לא שהמחירים ירדו בשנה שעברה כשמחירי התובלה ירדו בצורה דרסטית. המחירים גם לא הגיבו לזה שמחירי הדלק בשנה שעברה ירדו.
"לתחושתי, הקשב של הציבור הוא למלחמה, ויש כאן תחושה שהיבואנים והיצרנים מנצלים את זה שאין קשב ציבורי כעת. גם האינפלציה בעולם בירידה, וגם שער הדולר, שהתחזק לאחרונה ל-3.65 שקלים, אומנם גבוה יותר ב-4%-3% מאשר לפני שנה, אבל צריך לזכור שבסוף שנת 2021 הדולר ירד לשפל של 3.1 שקלים, והמחירים לצרכן לא ירדו".
כאמור, בחברות טוענים כי גם מבצעים הם ירידת מחירים. הכלכלנים לא מסכימים איתם.