ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה היום (א') לקדם תיקון לחוק שיקבע כי בסמכות בית הדין הרבני לדון במזונות ילדים. זאת בעקבות פסיקת בג"ץ לפני שבועיים, שקבעה כי הסמכות לדון במזונות ילדים נתונה לבתי המשפט לענייני משפחה, אלא אם מדובר בהשבת כספים ששולמו בין ההורים, או שיש הסכמה של שני בני הזוג.
פסק הדין ביטל ארבעה פסקי דין שניתנו בבתי הדין הרבניים, בניגוד לעמדת האבות שטענו כי אין לבית הדין סמכות לדון במזונות. פסיקת בג"ץ התבססה על פרשנות פסקי דין שניתנה החל משנות ה-70 ועד היום, אך פורשו באופן שונה על -ידי בתי הדין הרבניים. את התיקון לחוק מקדם משרד הדתות בראשות השר מיכאל מלכיאלי מש"ס כהצעת חוק ממשלתית.
● בית המשפט נגד הפניקס: מסרה גרסה שקרית בניסיון לבטל פסק דין נגדה
● הממשלה נגד היועמ"שית: מה הסיכוי להדחה, והאם די בכך שנתניהו ייצא מהחדר?
על-פי פסק הדין של בג"ץ, שניתן בדעת הרוב של השופטות יעל וילנר ורות רונן מול דעתו החולקת של סגן הנשיא נעם סולברג, "נקודת המוצא לענייננו היא במידה רבה גם נקודת הסיום: בהתאם ל'הלכת שרגאי', אשר ניתנה לפני למעלה מ-50 שנה ונשנתה לפני מספר שנים בלבד, בית הדין הרבני אינו מוסמך לדון במזונות ילדים אגב כריכתם לתביעת הגירושים. לפיכך, החלטות בתי הדין הרבניים מושא העתירות אשר דנו בתביעות למזונות ילדים, ניתנו בהיעדר סמכות - ודינן בטלות".
הכאוס בפסיקת מזונות בישראל נבע מכך שהערכאות האזרחית והדתית מפרשות באופן שונה את החוק. בשנת 1969 נקבע ב"הלכת שרגאי" על-ידי בית המשפט העליון כי ניתן לכרוך רק תביעת השבה של כספים שהוצאו לתביעת הגירושים בבית הדין הרבני. למרות זאת, חלק מבתי הדין הרבניים המשיכו לדון בתביעות, כשהם מפרשים את פסיקת העליון באופן שונה.
בשנת 2021 בית הדין הרבני הגדול קבע כי לבית הדין הרבני יש סמכות לדון בתביעות מזונות, בניגוד לפסיקת העליון. הפרשנויות השונות הובילו ל"מרוץ הסמכויות" הידוע, שבו הצד שהקדים להגיש את התביעה קובע היכן היא תידון, ואף הוביל לפסקי דין סותרים בשתי הערכאות. פסק הדין של בג"ץ שהכריע לאחרונה עשה סדר והבהיר את גבולות הסמכות.
בקשה לדיון נוסף
בתוך כך, בתי הדין הרבניים נקטו דרך נוספת לנסות ולבטל את פסיקת בג"ץ. ביום חמישי הגיש היועץ המשפטי של בתי הדין, עו"ד הרב שמעון יעקבי, בקשה לדיון נוסף לבג"ץ, על-מנת שהסוגיה תיבחן מחדש על-ידי הרכב מורחב של שופטים.
בבקשה נטען כי "ההלכה החדשה יוצרת כאוס בדיני המשפחה בישראל ומערערת את האיזון העדין ביחסי דת ומדינה", וכי "הלכת פסק הדין נושא עתירה זו היא בעלת חשיבות רבה ויוצאת דופן, משום שהיא משנה 'סדרי בראשית' בדיני המשפחה בישראל. זוהי הלכה קשה, משום שהיא תמנע מבית הדין הרבני להביא את יחסי בני הזוג לסיום מהיר ויעיל בגירושים".
הרחבת סמכויות הרבני גם בבוררות אזרחית
במסגרת רצונן של המפלגות החרדיות להרחיב את סמכויות בתי הדין הרבניים, ועדת החוקה המשיכה לדון בשבוע שעבר בהכנה לקריאה ראשונה של הצעת חוק נוספת. לפי הצעת החוק, תינתן לבתי הדין הרבניים סמכות בוררות בעניינים אזרחיים-כספיים לפי דין תורה אם הצדדים הביעו הסכמה לכך. את ההצעה יזמו חברי הכנסת משה גפני, יעקב אשר, ינון אזולאי וישראל אייכלר.
כיום פועלים בתי דין לממונות במגזר החרדי ודתי באופן פרטי, והם דנים לפי דין תורה. בעבר נקבע על-ידי בג"ץ כי לבתי הדין הרבניים אין סמכות לקיים בוררות בעניינים אזרחיים. בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב כי "בית המשפט העליון הכיר בצורך של קבוצות רבות בקרב הציבור בישראל ליישב סכסוכים אך ורק בבתי הדין הפוסקים על-פי דין תורה. צורך זה משתלב בעיקרון הפלורליזם השיפוטי, לפיו מן הראוי שהמדינה תעמיד לרשות אוכלוסיות בעלות מאפיינים ייחודיים כלי ליישוב סכסוכים בדרך משפטית אלטרנטיבית המקובלת על קהילותיהן".
הצעת החוק שנויה במחלוקת על-ידי גורמי המקצוע בתחום דיני המשפחה. החשש הוא שהסכמת הצדדים תוביל להפעלת לחצים ולחוסר אחידות בעניינים אזרחיים ותרע את מצבן של הנשים. בדיון העלתה ח"כ קארין אלהרר את הקושי לדעת שההסכמה אמיתית ומרצון. נציגי האופוזיציה וההסתדרות החדשה ביקשו להוציא מהחוק סוגיות של יחסי עבודה בשל פערי הכוחות בין הצדדים.
