ביהמ"ש נגד הפניקס: מסרה גרסה שקרית בניסיון לבטל פסק דין נגדה

מבוטחת של חברת הביטוח הפניקס תיקנה את רכבה במוסך של חברת אוטו ליין ולא שילמה על התיקון. אוטו ליין תבעה את האישה, ששלחה הודעת צד ג' לפניקס וביקשה שישפו אותה. אוטו ליין והלקוחה הגיעו להסכמה על התשלום, אך הפניקס לא התייצבה לדיון ולא הגישה כתב הגנה. לכן, בית המשפט חייב את חברת הביטוח לשלם למבוטחת כ-24 אלף שקל.

הפניקס ביקשה לבטל את פסק הדין, בטענה כי קיבלה כ-100 עמודים בהם הוחבאה הודעת צד ג' בתחתית, ולכן לא שמה לב אליה. השופט אלישי בן יצחק דחה את בקשת הביטול בשבוע שעבר, תוך שקבע כי גרסת חברת הביטוח שקרית. זאת מאחר שבעמוד הראשון עליו הוטבעה חותמת "נתקבל" נכתב באופן ברור "הודעת צד ג'".

השופט דן האם יש להיעתר לבקשה לביטול פסק דין ממי שמוסר גרסה שקרית. "המבקשת (הפניקס, נ"ש) בבקשתה העלתה טענות שהשכל הישר מתקשה לקבלן, וטוב היה שלא נטענו".

השופט המשיך בביקורת חריפה: "דומה כי ניסיונה של הפניקס לרפא את מחדליה באמצעות עדות שקר ומסירת מידע שאינו נכון לבית המשפט, ואולי מתוך תפיסה שיכול ובית המשפט לא יבחין בשקר, היא תפיסה שיש לעקר מהשורש.

"איך מבטחת שטוענת כנגד מבוטחיה שהם אינם ראויים לתגמולי ביטוח בגלל דיווח מרמה והונאה, עומדת בפני בית המשפט ומנסה להונות אותו ולטעון 'קיבלתי ערימה גדולה של עמודים והודעת צד ג' הופיעה אי-שם בסוף' - כאשר העמוד הראשון עליו מתנוססת חותמת נתקבל, ותאריך מוטבע על הודעת צד ג'. איך חברת ביטוח טוענת שמדובר בהודעת דוא"ל שאינה רשמית, כשמדובר באותה הכתובת שהיא עצמה מפנה אליה מבוטחים".

השופט קבע כי כעניין של מדיניות משפטית, אין מקום לבטל את פסק הדין. הוא לא בחן כלל את סיכויי ההגנה נוכח חומרת הדברים. הפניקס חויבה בהוצאות הצדדים בגובה 8,000 שקל.

מהפניקס נמסר: "הגשת כתבי הגנה או ביטולי פסקי דין בהיעדר הגנה הם עניין שגרתי ויומיומי בהתנהלות בתי המשפט בכלל ובהתנהלות תביעות ביטוח רכב בפרט. לצערנו, עלולה להתרחש טעות טכנית או טעות אנוש בתום-לב גם אצלנו, ואנו פועלים על-מנת למנוע הישנות מקרים כגון זה.

"יחד עם זאת, אנו מצרים כי בית המשפט בחר להשתמש בהליך מינורי ושגרתי כזה באמירות מתלהמות ומשתלחות שחורגות מהעניין ומהמזג השיפוטי הנדרש וחסרות כל פרופורציה, וכל זאת ללא שמיעת עדויות ובדיקה מעמיקה. אנחנו נבחן את ההחלטה לגופה ונפעל בדרכים המקובלות כדי לתקנה". 

משמעות הפסיקה: מסירת מידע מהותי לא נכון לבית המשפט תוביל לדחיית בקשת ביטול פסק הדין מבלי לבחון את סיכויי ההגנה, בשל התנהלות בחוסר תום-לב. 

מספר תיק: 51952-01-24

אם לשתי בנות הלכה לעולמה בשנת 2015, ונקבע כי עיזבונה יחולק באופן שווה בין השתיים. הבת הצעירה פנתה לבית המשפט וביקשה להוציא מעיזבון אמה דירה ברחוב ז'בוטינסקי בתל אביב.

האם עלתה לישראל בשנות ה-70 עם בתה הצעירה, ללא הבת השנייה המבוגרת ב-20 שנה. היא נישאה בשנית, ובעלה אימץ את הבת הצעירה לבתו.

את הדירה רכשו שני בני הזוג כשהבת הצעירה הייתה בת 12, ולפני מותו העביר האב את חלקו לאם. הבת טענה כי הדירה נרכשה עבורה ונשמרה בנאמנות עבורה, וכן כי נודע לה שהדירה נרכשה עבורה רק לאחר שהוריה הלכו לעולמם. לכן היא ביקשה לקבוע כי הדירה אינה חלק מעיזבון אמה, אותו עליה לחלוק עם אחותה הגדולה.

השופטת ענת הלר כריש מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב דחתה לאחרונה את הטענה לנאמנות, אך קיבלה טענה כי האב לא היה כשיר משפטית להעביר את חלקו לאם. הבת התבססה על טופס עליו חתמו הוריה יום לאחר רכישת הדירה ב-1978 והתקבל אצל רשויות המס - "הצהרה על-ידי נאמן", בו הצהירו כי הזכויות בדירה מוחזקות עבור הבת הצעירה.

בית המשפט קבע כי אומנם מדובר בראיה התומכת בטענת התובעת, אך התנהלות המנוחים לאורך השנים מלמדת כי הם ראו את עצמם כבעלי הזכויות בדירה ולא כנאמנים. בין היתר השופטת התחשבה בכך שהתביעה הוגשה רק לאחר ששני ההורים הלכו לעולמם, ואי-אפשר היה לברר מולם את נסיבות החתימה על הצהרת הנאמנות.

"טענת התובעת כי המנוחים לכתחילה רכשו את הדירה עבורה במתנה, רשמו את הזכויות על שמם כנאמנים שלה, אך הסתירו זאת ממנה לאורך כל חייהם - לרבות משך כ-29 השנים שחלפו מאז התובעת בגרה ועד שהאם נפטרה - אינה מתיישבת עם השכל הישר", נקבע.

באשר לטענה כי האב לא היה כשיר להעביר את הדירה - הטענה התקבלה על בסיס חוות-דעת של מומחה בפסיכיאטריה. לכן נקבע כי העברת הדירה על שם האם - בטלה, כך שחלקה של הבת בדירה גדל ל-62.5% (במקום 50%).

את הבת התובעת ייצג עו"ד בעז קראוס. את אחייני התובעת ייצגו עורכי הדין לאון אמיראס ומתן זקן. 

עו"ד בעז קראוס, המייצג את הבת התובעת, מסר: "בית המשפט קיבל את תביעת הבת לביטול העברה שבוצעה כאשר האב לא היה כשיר. נגיש ערעור. הסוגיה העקרונית שתצטרך להמשיך ולהתברר היא סוגיית הנאמנות - האם היא זכות קניינית ברורה, או שחלוף השנים יכול לכרסם במעמדה של הזכות הקניינית".

משמעות הפסיקה: על מי שמבקש לסתור את הרישום בלשכת המקרקעין מוטל נטל כבד, כך שיש להוכיח תשתית ראייתית משמעותית. 

מספר תיק: 30767-05-21

חברת שילוח פנתה ללשכת ההוצאה לפועל על-מנת לגבות חוב הנובע מפסק דין שניתן בהסכם פשרה. קרן החוב עמדה בפתיחת התיק על כ-350 אלף שקל, ונכון להיום החוב עומד על כ-250 אלף שקל.

אולם החברה פנתה לרשם ההוצאה לפועל בדימונה בבקשה למנות כונס לדירת החייב בירושלים, כאשר לטענתה מדובר בדירת יוקרה ששוויה כ-3 מיליון שקל, ויש לממשה משום שהיא לא אמורה להמתין לתשלומי החייב כאשר קיים נכס שאמור לפרוע את החוב.

רשם ההוצאה לפועל איל רוזין דחה לאחרונה את הבקשה. הוא קבע כי עיקרון המידתיות גובר במקרה הנוכחי מול הבקשה לפרוע את החוב באופן מיידי. נקבע כי עיקרון זה בא לידי ביטוי בחוק ההוצאה לפועל, והוא מסמיך את הרשם לסרב לנקוט הליך מסוים, אם ניתן לגבות את החוב באמצעות הליך חמור פחות. לפי החוק, "רשם ההוצאה לפועל רשאי להורות שהליך פלוני לא יינקט, אם ראה שלפי הנסיבות ההליך הוא בלתי יעיל או שניתן לבצע את פסק הדין בהליך פחות חמור".

"בנסיבות המקרה אפשר יהיה לגבות את החוב באמצעי פחות דרסטי מפינוי החייב ומשפחתו מביתו", קבע הרשם רוזין. שווי הנכס הוא פי 12 מהחוב בתיק. הרשם קבע כי הליך כינוס נכסים יכול להביא לתוצאות קשות עבור החייב, וגם עבור הזוכה זהו הליך שאינו פשוט, מאחר שהוא הליך יקר ולעתים ארוך.

החייב הוא אב ל-12 ילדים, מחציתם קטינים. אם יינקט הליך של כינוס נכסים, יהיו עלויות ניכרות בשכר-טרחת כונס הנכס ובמימון דיור חלופי למשפחת החייב. כלומר, ההליך ייקר את החוב בצורה משמעותית. החייב ביקש לפרוס את החוב ולשלם כל חודש 4,500 שקל. כך שאם יעמוד בתשלומים, החוב ישולם בעוד כ-30 חודשים.

בנסיבות אלה, נקבע כי יש להעדיף את ההליך הפחות חמור מאשר פינוי החייב מדירתו.

משמעות הפסיקה: אם ניתן, יש להעדיף הליך פחות נוקשה ומאיים על פני הליכים אחרים שנזקם רב, גם במחיר של דחיית התשלום במספר שנים לחייב. 

מספר תיק: 525852-06-24