הפצצת שדה התעופה של צנעא על ידי חיל האוויר / צילום: Reuters, Anadolu
תקיפת שני נמלים ימיים, חודיידה וסאליף. הטלת 35 חימושים. הפעלת 15 מטוסי קרב במרחק של כ־2,000 ק"מ מישראל. התקיפה הישראלית הנוספת אתמול (ו') בתימן היא מרשימה, כמו קודמותיה. אין חיל אוויר אחר במזרח התיכון שמסוגל לייצר תקיפות שכאלו כדבר שבשגרה. אבל, וזה אבל ענק, כל תקיפה בתימן מחזקת את המורדים החות'ים - ולא מחלישה אותם.
● היא אחת המדינות העוינות את ישראל, היא מאיימת על שכנותיה ופוטנציאל עסקאות הנשק בשמיים
● מערכת הנשק הישראלית שזוכה לביקושים גדולים במיוחד
היעד הישראלי הוא הטלת "מצור ימי" על שליחיה של איראן בתימן, וזה מעיד על הבורות המודיעינית הישראלית לגבי המדינה הענייה ביותר בעולם הערבי. אותה בורות שגורמת לבכירי ירושלים לחשוב כי תקיפת מפעלי בטון בתימן תכאיב לחות'ים. לא צריך סוכנויות מודיעין איכותיות בישראל, אלא די להיכנס לעמודי OSINT (מודיעין גלוי) ברשתות החברתיות, כדי לדעת שבניגוד לישראל, כלכלת החות'ים, אם אפשר לקרוא לה כך, אינה כלכלת אי.
האיראנים מזינים אותם באמל"ח, בכסף ובצרכים נוספים גם על בסיס שרשראות אספקה דרך נתיבים יבשתיים: עומאן והשטחים שבשליטת ממשלת תימן. ניתן להשוות את היעד הישראלי לסתימת צינור מים אחד מבין שלושה שמזינים שדה דרדרים. התפיסה כי חסימת נתיב הזנה אחד לחות'ים תכאיב להם לא נובעת מבורות מודיעינית בלבד, כי אם גם מתפיסה מערבית שגויה לחלוטין. כזו שתופסת פגיעה כלכלית ככזו שגורמת למשטר לסגת בו מדרכי טרור.
אולם, על אף ההבדלים הדתיים והחברתיים בין האוכלוסייה העזתית לאוכלוסייה התימנית שנמצאת בשליטת החות'ים יש מכנה משותף ברור ביניהם: הם נתונים למשטר בלתי־מדינתי של ארגון טרור מובהק, שאין לו שום עניין בטובת אזרחיו. זהו אותו בסיס לתפיסה שגויה שרווחה בישראל במשך שנים, שלפיה המענק הקטארי לרצועת עזה יועיל להשגת "שקט". אותו שקט שאפשר ליחיא סינוואר להכין את מתקפת 7 באוקטובר.
אין לחות'ים מה להפסיד
סוגיה דומה נוספת היא התפיסה שלחץ צבאי כלשהו יביא את החות'ים או את החמאס ליפול על ברכיהם. לשני ארגוני הטרור הללו שפועלים בגיבוי איראני לא אכפת ממה שקורה בשטחם בתחום הכלכלי. תימן, בצל מלחמת האזרחים שהתחוללה בה במשך עשור, מרוסקת - ואין בה את המושג "מחיר הפסד". לפי תוכנית המזון העולמית, כ־2.4 מיליון תימנים, כ־100 אלף מתוכם ילדים, סובלים מתת־תזונה, כשהארגון העניק אשתקד סיוע הומניטרי ל־8.6 מיליון איש במדינה המשוסעת. כרבע מהאוכלוסייה! כשהמצב כה נורא, האם תקיפות והרס ירגשו אותם? זו הייתה הטעות של הסעודים והאמירותים במלחמת האזרחים כשחשבו כי לחץ צבאי יכריע את החות'ים. כיום, הם פונים לאיראן לטובת השגת שקט מהחות'ים, משום שהם מבינים כי לחץ צבאי - עוצמתי ככל שיהיה - לא ישפיע כלל במדינה כה חרבה. ההפנמה הזו הגיעה, גם, לנשיא ארה"ב, דונלד טראמפ שהגיע להסכם מולם מעל לראשה, או על ראשה, של ישראל.
ההסכמים הללו, בסיכומו של דבר, מעידים על שתי האפשרויות היעילות היחידות שעומדות בפני ישראל לפתרון האיום החות'י. הראשונה, הפסקת אש שמעבר להחזרת החטופים, המטרה הנעלה ביותר של המלחמה, תביא לשקט מכיוון תימן. השנייה, שאף אחת מהתוקפות של החות'ים לא ניסתה בעשור החולף, היא פגיעה בראש הנחש - איראן. הדרך היחידה לחנוק את עבד אל־מלכ אל־חות'י היא תקיפה ישירה נגד משטר האייתוללות, שלו בהחלט יש מחיר הפסד. על כן, ניטל להטיל עליו מורא, וכך לבלום את ההזנה של החות'ים. כל אפשרות אחרת, של "פגיעה" צבאית בחות'ים, רק תגביר את מעמד עבד אל־מלכ אל־חות'י בחברה התימנית, הענייה, המפולגת והנבערת.