היא אחת המדינות העוינות את ישראל, היא מאיימת על שכנותיה ופוטנציאל עסקאות הנשק בשמיים

מלחמת חרבות ברזל היוותה ועודנה מהווה אתגר לתעשיות הביטחוניות, בשל החיבור בין הצרכים של מערכת הביטחון הישראלית לבין ביקושים חסרי תקדים ליצוא. מתוך זאת, יעד שהופך למרכזי עבור האגף לייצוא ביטחוני במשרד הביטחון (סיבט) והחברות הישראליות הוא יוון.

● בצל הפסקת האש של טראמפ והחות'ים: מצרים פתחה במבצע הנחות בתעלת סואץ
● בלעדי | סולחה עם טורקיה: המדינה שניסתה לרקום פגישה סודית בין נתניהו לארדואן

על הפרק נמצאים בימים אלה עסקת רקטות אסטרטגית שבה אלביט היא אחת המועמדות הסופיות, וגורמים בשוק מעריכים בכ־600 מיליון אירו, וכן המעורבות של רפאל והתעשייה האווירית בהליך הבחירה היווני למערך הגנה רב־שכבתי בהשקעה של כ־2 מיליארד אירו. כל זאת, בצל תוכנית יוונית גדולה במיוחד שמוביל שר ההגנה ניקוס דנדיאס לרכש ביטחוני בסך 25 מיליארד אירו ב־12 השנים הקרובות. כלומר, השקעה של כ־1% תוצר ברכש בלבד, בניסיון לעמוד מול האיום של טורקיה, שלה תעשייה ביטחונית וצבא חזקים משמעותית.

"אנו מזהים הזדמנויות משמעותיות בתוכנית הרכש היוונית - הן בין ממשלות והן בין החברות המקומיות משני הצדדים להעמקת היחסים", מספר לגלובס גורם בכיר במשרד הביטחון. "מה שמייחד את הקשר עם יוון הוא המנעד הרחב של שיתופי פעולה הפועלים במקביל בריבוי רבדים - מדיאלוג ברמת הממשל ועד לקשרים בין התעשיות הביטחוניות. המפגש שקיימנו לאחרונה בין ראשי התעשיות הביטחוניות בישראל לבין ראש הממשלה היווני קיריאקוס מיצוטאקיס היה צעד חשוב בחיזוק שיתופי הפעולה הללו ובהבנה טובה יותר של האינטרסים המשותפים".

 ראש ממשלת יוון קיריאקוס מיצוטאקיס / צילום: ap, Lev Radin

עם זאת, המשימה של משרד הביטחון והתעשיות הישראליות לא פשוטה. כך, למשל, לוקהיד מרטין מעמידה מאבק משמעותי לאלביט בתחום הרקטות, עם הצעה לשדרוג מערכות ה־MLRS היווניות במקום החלפתן, וקבוצת נבאל הצרפתית שמכרה ליוונים שלוש פריגטות ב־2021 תמורת כ־3 מיליארד אירו - ומציעה לפתוח ביוון פס ייצור. זהו מהלך משמעותי, משום שהיוונים מחייבים כי כ־25% מכל עסקה ביטחונית תישאר בתעשייה המקומית.

האיום הטורקי חימם את היחסים עם יוון

בבסיס תפיסת האיומים של יוון נמצאת טורקיה, מדינה עם צבא חזק במיוחד ותעשייה ביטחונית פורחת. זה בא לידי ביטוי, לדוגמה, בנתוני מכון שטוקהולם למחקרי שלום (SIPRI) שמצביעים כי בין השנים 2024-2020 היוותה טורקיה מקור לכ־1.7% מהסחר העולמי באמל"ח, לעומת 0.8% בלבד בחמש השנים קודם לכן. לפני כן, עד משבר המרמרה ב־2010, ישראל בעצמה היוותה בסיס לטכנולוגיה הביטחונית הטורקית, עם צבר הזמנות טורקי שעמד כ־2 מיליארד אירו ב־2009, כולל עסקאות שדרוגי טנקים, מל"טים ומערכות מודיעין.

מן העבר השני של הים האגאי, פעילות התעשיות הביטחוניות ביוון הייתה מינורית למדי עד שב־2021 חתם ראש סיבט, תא"ל (מיל') יאיר קולס, על הסכם בסך 1.36 מיליארד אירו להקמה באמצעות אלביט של בית ספר לטיסה בקלמטה, במודל בית הספר לטיסה של חיל האוויר בחצרים. אותה עסקה כוללת אספקה ותחזוקה של טייסת האימונים, שמורכבת מעשרות מטוסי אימון מסוג M-346 ו־T-6 לתקופה של כ־20 שנה, וסימולטורים.

 יאיר קולס, ראש סיבט / צילום: משרד הביטחון

עד שבית הספר לטיסה החל לפעול, היוונים סבלו מזמינות נמוכה של מטוסים, ומערך המאמנים והסימולטורים שינה זאת - כשהמדריכים בקלמטה הם יוונים. באתונה השכילו להשתמש בבית הספר בתור מרכז בינלאומי שבו מוכשרים גם טייסים ממדינות אחרות, וכך ממקסמים את התועלת המדינית. בעקבות זאת, היוונים מדברים בימים אלה על אפשרות להרחבת בית הספר.

רן קריל, סמנכ"ל שיווק ופיתוח עסקי בינלאומי באלביט, אומר כי "מאז שהיחסים עם טורקיה הידרדרו, באופן טבעי התחממו אלו עם יוון. זה רוכב על דיאלוג ושיתוף פעולה מדיני חזק, שמביא לפעילות רבה של אלביט וחברות אחרות - בזמן שיוון מגדילה את תקציבי הביטחון". מפגן כוח של אלביט בפרט והתעשיות הישראליות בכלל התרחש בתערוכת DEFEA באתונה לפני כשבוע, שבה הופיעו 25 חברות כחול־לבן.

העסקה האסטרטגית שעומדת על הפרק מבחינת אלביט עוסקת ברצון היווני לשדרג את היכולות הרקטיות, שכן מדובר במערכות שמופעלות מאז 1998. מועמדת מרכזית לזכות בעסקה היא אלביט עם PULS - משגר רקטות ארטילרי רב־תכליתי שמסוגל לשגר מגוון רחב של תחמושת. המערכת, שכבר נרכשה על ידי מדינות נאט"ו כמו גרמניה, הולנד ודנמרק, מסוגלת לבצע תקיפה מדויקת לטווח גדול: מ־15 ק"מ ועד 300 ק"מ.

 מערכת PULS - משגר רקטות ארטילרי רב-תכליתי של חברת אלביט / צילום: אלביט מערכות

לרוב, ההצעות הישראליות הן כדאיות יותר כלכלית מאלו של החברות האמריקאיות, אלא שמול אלביט עומדת הפעם לוקהיד מרטין שמציעה שדרוג של מערכות MLRS הקיימות מגרסת A-0 לגרסת A-2 - כאשר הצעות המחיר של שתי החברות נעות סביב כ־600 מיליון אירו.

"ישראל מפעילה לחץ על יוון בציר המדיני כדי שאלביט תזכה בעסקה", אומר לגלובס בכיר ביטחוני יווני. "ממשלת יוון נמצאת באתגר, בגלל הרצון לשמור על יחסיה הטובים עם ישראל ועם ארה"ב כאחד". ההכרעה של אתונה בנוגע למערכות הרקטיות החדשות צפויה בקרוב, וזכייה של אלביט בעסקה תהווה עבורה דריסת רגל משמעותית לשנים קדימה.

חברה ישראלית נוספת עם נוכחות גדולה ביוון היא רפאל, שפעילה בה בתחומים שונים, בהם הטילאות. שביעות הרצון של אתונה מסדרת טילי ספייק שרכשה ב־2023 תמורת כ־360 מיליון אירו, ניכרת בהחלטתה להטמיע אותם בכל מיני תצורות, בהן רכבים וספינות. סדרת ספייק כוללת מגוון טילים, החל מדגם טאקט, בעל משקל של כ־10 ק"ג וטווח עד 2 ק"מ שמשוגר כתף ועד דגם תמוז, בעל משקל של כ־71 ק"ג וטווח עד 32 ק"מ שמשוגר מפלטפורמה יבשתית, אווירית או ימית. יוון, נציין, היא רק מדינה אחת מבין כ־41 שמפעילות ספייק.

תחום יבשתי נוסף שתערוכת DEFEA הציפה את המגעים לגביו בין רפאל לבין היוונים הוא שדרוג נגמ"שי M113 ("זלדה") מיושנים. מההצגה של הקונפיגורציה המחודשת משתקף, כי רפאל פעלה במסגרת ההצעה לשיפור יכולת השרידות, אינטגרציה דיגיטלית ויכולות פיקוד בדרג של ברית נאט"ו.

בדומה למקרה הצעת לוקהיד מרטין לגבי מערכות ה־MLRS, שדרוג פלטפורמות קיימות חוסך זמן וכסף. גורם מקצועי העריך בשיחה עם גלובס כי בשל הביקושים הבינלאומיים לנגמ"שים, אספקת יחידות חדשות ליוון תיקח 6-5 שנים. מנגד, שדרוג נגמ"שים קיימים עשוי לעלות כשליש מחיר ולהימשך שליש מהזמן. מהזלדה שהוצגה בתערוכה ניכר כי רפאל הטמיעה, בין השאר, עמדת נשק נשלטת מרחוק מסדרת סמסון מתוצרתה, וכן הגנה מפגיעות קינטיות מתוצרת חברת פלסן הישראלית. גורמים במטכ"ל היווני ששוחחו עם אתר "דיפנס בלוג" סיפרו כי בכוונתם לשדרג 500 נגמ"שים, כשבשלב הראשון של הפרויקט יתבצע התהליך ב־400-300 יחידות.

"היוונים מביני עניין, הם יודעים מה הם רוצים"

"ליוונים צרכים מבצעיים מגוונים והם רואים בישראל כשותפה אסטרטגית בבניית הכוח הצבאי שלהם", מסביר תא"ל (מיל') ניר חלמיש, לשעבר ראש היחידה למחקר ופיתוח במפא"ת במשרד הביטחון וכיום סמנכ"ל בכיר לשיווק ולפיתוח עסקי של רפאל. "אנחנו רואים ביוונים הן כלקוחות היודעים מה הם רוצים ומעריכים טכנולוגיות מתקדמות והן כשותפים ובעלי יכולת להבין ולממש חלק מהפרויקטים".

התעשייה הביטחונית היוונית, שאתונה מעוניינת כי תקלוט 25% מההזמנות, לא גדולה. היא כוללת את HDS, חברה שעוסקת בראשי קרב ומנועים; HAI, המקבילה לתעשייה האווירית בישראל ועוסקת בפלטפורמות אוויריות והרכבות; ו־EFA, חברה פרטית שעוסקת במערכות שו"ב (שליטה ובקרה), מחשוב ואלקטרוניקה. מתחתיהן ישנן גם חברות קטנות שעוסקות ברכיבים, אבל השורה התחתונה היא שהתעשייה היוונית לא יכולה לעמוד לבדה.

"אנחנו פוגשים אותם ורואים שהם בהחלט מביני עניין ומאמינים שהם יידעו לעשות בעצמם חלק מהעבודה במסגרת מקומית", אומר חלמיש על התעשייה הביטחונית היוונית. "כעת, עם ההשקעה התקציבית הגדולה של ממשלת יוון בפרויקטים ביטחוניים, אני בטוח שהחברות המקומיות תתחזקנה ותדענה לייצר באיכות ובכמות נדרשת את חלקן בפרויקטים השונים".

טכנולוגיה מסקרנת נוספת שרפאל כבר סיפקה ליוונים היא מערכת Drone Dome להגנה מפני רחפנים ומל"טים. המערכה המודולרית מתבססת על שלושת הרבדים שנדרשים להתמודדות עם האיום: איתור, זיהוי ונטרול האיום. המערכת, שמשתמשת ביכולות בינה מלאכותית, משלבת מכ"ם מתקדם וחיישנים שונים: מצלמה אלקטרו־אופטית, יכולות איתור מתקדמות ונטרול האיום באמצעי ל"א (Soft Kill) של כל סוגי הרחפנים והמל"טים שמאיימים על אזור מוגדר.

עם זאת, השאיפה במשרד הביטחון היא שהשימוש היווני ב־Drone Dome יהווה הקדמה בלבד לעסקת הגנה אווירית ענקית שמוערכת בכ־2 מיליארד דולר. בדומה לכלל המערכים, יוון נמצאת בפיגור בכל הנוגע להגנה האווירית, במיוחד מול האיום הטורקי שכולל טילים בליסטיים מתוצרת מקומית.

אם טורקיה תשגר מאיזמיר טיל בליסטי במשקל 2.3 טונות מדגם "טייפון" לאתונה - הוא יגיע לבירת יוון בשלוש דקות. השילוב בין האיום הטורקי הנרחב, מערכות ההגנה האווירית הישנות יחסית של יוון כמו פטריוט PAC-2 ושטחה - שחלקו קרוב במיוחד לאנטליה בטורקיה - דורש פתרון שונה בתכלית ממה שמוכר בישראל. למעשה, הדמיון העיקרי בין מערך ההגנה האווירית הישראלי לבין זה המיועד ביוון, הוא שבאתונה רוצים ליצור מערך רב־שכבתי מתקדם.

ההצעה הישראלית: הגנה אווירית רב־שכבתית

ההצעה של סיבט שעומדת על הפרק מול היוונים כוללת בשכבה הנמוכה את ספיידר של רפאל. זו מערכת הגנה שמיועדת לטיפול במל"טים, מטוסים, מסוקים וטילים בליסטיים לטווחים קצרים. המערכת מיירטת איומים באמצעות שתי משפחות מיירטים מתוצרת רפאל - פיתון ודרבי. לספיידר יש אפשרות לתצורת All in One, של מערכת הגנה אווירית שלמה שכוללת מכ"ם אינטגרלי, מטען ייעודי אלקטרו־אופטי, מערכת שליטה ובקרה מתקדמת ומיירטים מסוגי פיתון ודרבי, המותקנים על רכב אחד.

בשכבה הבינונית מוצעת קלע דוד, מערכת ליירוט רקטות וטילים לטווח בינוני־ארוך וכן טילי שיוט, שבניגוד לספיידר - מהווה חלק אינ טגרלי ממערך ההגנה הרב־שכבתית של ישראל. את קלע דוד פיתחו במשותף מנהלת חומה במפא"ת שבמשרד הביטחון והסוכנות האמריקאית להגנה מטילים (MDA), בהובלת רפאל כמפתחת הראשית. המערכת שנמכרה ב־2023 לפינלנד תמורת כ־317 מיליון אירו, כוללת טיל מיירט דו־שלבי, המתמרן במהירות, שבחרטומו מותקנות שתי מערכות איכון והכוונה - מכ"ם וחיישן אלקטרו־אופטי.

בשכבה העליונה מיועדת להשתלב ברק MX של התעשייה האווירית. המערכת תומכת במכ"מים ומשגרים שונים לכיסוי נגד מטוסי קרב, מסוקים, מלט"ים, טילי שיוט, טילי קרקע־אוויר וטילי קרקע־קרקע. ברק MX מבוססת על מרכז שליטה חכם ומוכח מבצעית, המאפשר שילוב של טילים מיירטים נוספים: המיירט ברק MRAD לטווח קצר (עד 35 ק"מ), המיירט ברק LRAD לטווח בינוני (עד 70 ק"מ) וכן המיירט ברק ER לטווח ארוך - שהודות למאיץ רקטי והתאמת יכולות התקשורת והמכ"מ מגיע לטווח של 150 ק"מ.

ברק MX הביאה לתעשייה אווירית עסקאות נאות, בהן מכירה תמורת כ־1.1 מיליארד אירו לאזרבייג'ן ומכירה בסך כ־450 מיליון אירו למרוקו. את כלל המנועים למיירטים השונים מייצרת החברה הממשלתית תומר, שנחשבת למקור ידע לאומי בתחום.

 מערכת ההגנה האווירית BARAK MX / צילום: התעשייה האווירית

הצוללת האוטונומית תעצור את ארדואן?

התעשייה האווירית, כמו מקבילותיה, רואה ביוון יעד אסטרטגי על רקע הקשרים הגיאו־פוליטיים ההדוקים והקרבה הגיאוגרפית. החברה, בניגוד לאלביט ולרפאל, רכשה את החברה היוונית IDE ב־2023 תמורת כ־60 מיליון אירו, והיא מהווה את הזרוע המקומית שלה ביוון - וכן משמשת ככלי לעבודה מול מדינות נוספות באירופה. לתעשייה האווירית יש פעילות נרחבת ביוון שכוללת מערכות מכ"ם, כטב"מים ופתרונות בלתי מאוישים יבשתיים, אבל לאחרונה הייתה להם התפתחות מסקרנת במדינה בכל הנוגע לבלתי מאוישים הימיים.

דרור בר, סמנכ"ל התעשייה האווירית ומנכ"ל חברת אלתא, חתם בשולי תערוכת DEFEA עם אדמירל משנה (מיל') אלכסנדרוס דיאקופולוס, מנכ"ל HAI, על מזכר הבנות בנוגע לצוללת האוטונומית BlueWhale ושילובה בחיל הים היווני. הצוללת הבלתי מאויישת של התעשייה האווירית היא המחשה להתעצמות היוונית שמוכוונת לאיום מצד נשיא טורקיה רג'פ טאייפ ארדואן, שמחזיק בצי החזק ביותר במזרח הים התיכון.

ה־BlueWhale, תוצר שיתוף פעולה בין התעשייה האווירית לבין חברת אטלס אלקטרוניק הגרמנית, מאפשר איסוף מידע מודיעיני באמצעות תורן טלסקופי המגיח מהמים בעת צלילה (בדומה לפריסקופ), שעליו מותקנות מערכות מכ"ם ואלקטרואופטיקה לגילוי מטרות בים ובחוף. באמצעות אנטנות התקשורת הלוויינית שעל התורן מועבר המידע שנאסף בזמן אמת אל מוצבי הפיקוד הייעודיים, שיכולים להימצא בכל מקום, בים ובחוף.

הצוללת, שאורכה 10.9 מטר ומשקלה 5.5 טונות, מונעת באופן חשמלי, יכולה להגיע למהירות שבעה קשר - וביכולתה לפטרל במשך לפחות עשרה ימים, תלוי במתאר ובמשימות. גילוי צוללות ואיסוף מידע מודיעיני אקוסטי מבוצע באמצעות סונר באורך עשרות מטרים, שמותקן על שתי דפנות הצוללת. לפי הערכת מכון המחקר VMR, שוק הצוללות הבלתי מאוישות הצבאיות צפוי לצמוח מכ־3.4 מיליארד דולר ב־2021 לכ־8 מיליארד דולר ב־2030.

"השת"פ יתרום ליציבות הביטחונית באזור"

היוונים נמצאים כעת בשלב מתקדם של הליך קבלת ההחלטות לגבי מערך ההגנה האווירית, כשהם בוחנים כמה אפשרויות. אולם, העמדה הברורה שלהם היא כי המערכות הנבחרות יהיו כולן מאותה מדינה. מן הצד האמריקאי, שתי שחקניות משמעותיות בהגנה אווירית שמהוות תחרות למקבילותיהן הישראליות בהגנה האווירית הן ריית'און ולוקהיד מרטין.

ריית'און שמשתפת פעולה עם רפאל בקלע דוד, מייצרת גם את מערכת NASAMS שמיועדת לטווחים קצרים ובינוניים. בה בעת, הגרסה המתקדמת ביותר של פטריוט מתוצרת לוקהיד מרטין היא PAC-3. ההבדל המרכזי בינה לבין גרסת PAC-2 שבה היוונים משתמשים, הוא שהישנה יותר יועדה במקור ליירוט מטוסים והותאמה להגנה אווירית רחבה יותר, ואילו הדגם החדש נועד לטילים בליסטיים. כל מיירט של PAC-3 מוערך בכ־6 מיליון דולר, כאשר עלותה של רכישת סוללת פטריוט חדשה היא כ־1.1 מיליארד דולר, כך לפי מחקר של המרכז ללימודים אסטרטגיים ובינלאומיים (CSIS) מדצמבר 2022.

"התהליך עדיין פתוח", מספר הבכיר היווני, בזמן שהאופטימיות בירושלים רווחת. בתעשיות הביטחוניות הישראליות כבר נערכים לתהליך של קבלת ההזמנה היוונית ותחילת יישום מהיר. יתרון שהמלחמה יצרה הוא שרפאל והתעשייה האווירית מייצרות בשגרה כמות מיירטים ומערכות גבוהה, ועל כן הציעו ליוונים זמני אספקה קצרים, כך שיוכלו לספק את ההזמנה בתוך כארבע שנים.

הבכיר במשרד הביטחון מסכם כי היחסים הביטחוניים בין ישראל ליוון איתנים ומתפתחים. "שיתופי הפעולה שלנו מחזקים ותורמים ליציבות הביטחונית האזורית. התעשיות הביטחוניות הישראליות מציעות ליוון מגוון פתרונות טכנולוגיים מתקדמים שהוכיחו את עצמם בשדה הקרב. אגף סיבט ומשרד הביטחון רואים ביוון שותפה חשובה ופועלים לקידום שיתופי פעולה בכל הרמות".