איור: גיל ג'יבלי
דונלד טראמפ ניסה ביום שישי לעבור לעמוד הבא. אילון־שמילון, "אני לא חושב על זה", הוא אמר ל"ניו יורק פוסט", כנראה העיתון היחיד בעולם שהוא לא מוסיף לשמו את המילים "פייק ניוז". הוא רצה לדבר על משהו אחר. "המספרים שלנו מדהימים", הוא אמר, "הבורסה גואה, מיליארדים נכנסים מן המכסים, ונתוני הסקרים שלי הם הגבוהים ביותר מאז ומעולם".
● ניתוח | עשרות מיליארדי דולרים בסכנה: כמה תעלה למאסק היריבות עם טראמפ?
● האם טראמפ יסתדר בלי הכסף של מאסק בבחירות האמצע בארה"ב?
● שאלות ותשובות | מה עומד מאחורי הקרע בין מאסק לטראמפ?
● כמה כסף איבד מאסק מאז שטראמפ נכנס לבית הלבן?
עמוד השער של ה"ניו יורק פוסט", שנמצא בבעלות רופרט מרדוק, אמר הכול: Everything Musk Go!, משחק מילים על שמו של אתם־יודעים־מי ושל המילה האנגלית Must. "הכול מוכרח/מאסק ללכת!".
תמונת השער הראתה את טראמפ לצד מאסק, על רקע דגם אחרון של טסלה. היא צולמה בפברואר, כאשר "בריונים שמאלניים" (בלשון העיתון) פגעו בסוכנויות מכירה ובכלי רכב יחידים, ומכירותיה של המכונית החשמלית צנחו במהירות בכל רחבי אירופה ואמריקה. הנשיא, במחווה השמורה לתומכיו הפיננסיים, הפך את עצמו לסוכן מכירות. הוא רכש טסלה מודל S אדומה ("במחיר מלא"), והחנה אותה במגרש החניה של הבית הלבן. הוא עצמו לא יכול לנהוג בה, השירות החשאי לא ירשה, אבל הוא נתן מפתחות לאנשי הסגל. ביום שישי, מקורות בבית הלבן אמרו שהנשיא ימכור את המכונית.
מאסק קורא להקים את "מפלגת אמריקה"
זה קרה 24 שעות לאחר שכדור הארץ חדל זמנית לסוב סביב השמש, והעולם כולו קרא בהשתאות את פרטי הריב המר בין נשיא ארה"ב לאיש העשיר ביותר בעולם. רק שבוע אחד קודם מאסק עדיין היה יועצו הבולט ביותר, מפקד יחידת הקומנדו DOGE לטיהור הממשלה מבזבזנים, מושחתים, בוגדים ושמאלנים.
ביום שלישי הודיע מאסק שהחקיקה החשובה ביותר של נשיאות טראמפ אינה אלא "תועבה מבחילה". ביום חמישי הנשיא הביע אכזבה. מאסק איבד כל רסן, ריטווט ציוץ בזכות הדחת הנשיא, קרא להקים מפלגה חדשה ("מפלגת אמריקה", בשביל 80% מהאמריקאים "הנמצאים באמצע"), וחיזק שמועות ששמו של טראמפ מופיע בתיקים הסודיים של המיליארדר המנוח ג'פרי אפשטיין, האמרגן המורשע של שירותי מין עם נערות קטינות. הנשיא הגיב "משהו לא בסדר אצל אילון". זו הייתה הערכה לא־נועזת.
ביום חמישי בערב לא ידע איש לאן יזרמו המים העכורים האלה, ובאיזו מידה הם יזעזעו את הפוליטיקה האמריקאית בכלל ואת מעמדו של הנשיא טראמפ בפרט. התשובה המסתמנת ביום ראשון בבוקר היא שהשפעתם לפי שעה דרמטית פחות ממה שהיה נדמה ברגעי השיא.
סקר של מכון YouGov מראה כי 76% מהרפובליקאים עומדים לצד טראמפ. רק 6% תומכים במאסק. בלשון אחרת, אפילו ההשפעה המיידית של התפרצויות מאסק הייתה קרובה לאפס.
המפלגה הרפובליקאית היא מפלגת טראמפ, על פי התנהלותה, על פי מניעיה, ובמיוחד על פי פחדיהם של פעיליה. נראה שכמעט שום רפובליקן, הרוצה לחזור ולהיבחר לקונגרס בנובמבר 2026, אינו מחוסן מפני פעולת עונשין של טראמפ, אם יעז להמרות את פיו. זה יכול להשתנות, אבל אלה פני הדברים לפי שעה.
יעביר את תוכנית החקיקה במכה אחת
אף על פי כן, העדפת טראמפ על פני מאסק כשלעצמה אינה מבטיחה את הנשיא מפני קשיים באימוץ תוכנית החקיקה שלו. זו חבילה שכרוכים בה חוקים וחוקי־משנה, גדולים וקטנים, שאין ביניהם כל קשר, חוץ מזה שהנשיא רוצה לחסוך זמן ואנרגיה, ולהעביר את כולם במכה אחת.
מדוע במכה אחת? מפני שיש סיבה לצפות כי במחצית השנייה של כהונתו, מינואר 2027, הרפובליקאים לא ישלטו בקונגרס. יש סיבות סטטיסטיות מדוע הדמוקרטים מועמדים לחלץ את בית הנבחרים, אם כי אולי רק בקושי, בבחירות של אמצע הקדנציה הנשיאותית, בנובמבר 2026. בזה תעוקר יכולת החקיקה של הנשיא, אם כי הוא יוכל להוסיף ולפרסם צווים.
חקיקת הענק הזו, שהנשיא מכנה "החוק הגדול והיפה", התקרבה להיכשל בבית הנבחרים בגלל ההסכמה הרחבה שהיא תגדיל את הגירעון בתקציב ב־2.4 טריליון דולר (לפחות) בעשר השנים הבאות. היא עברה במליאת בית הנבחרים ברוב של קול אחד ויחיד (מתוך 432).
ההנחה הרווחת היא שהחקיקה הזו היא שהציתה את הפתיל ביחסי מאסק־טראמפ. המיליארדר־מהנדס־גלאי־חלל חשב שהנשיא הוליך אותו "ואת העם האמריקאי" שולל, כאשר הטיל עליו לקצץ הוצאות ממשלה בשעה שקשר קשר להגדיל עוד יותר את החוב הלאומי המפלצתי (כמעט 37 טריליון דולר). מספר לא מבוטל של רפובליקאים שותפים לכעסו. עכשיו החוק נמצא על שולחן הסנאט.
אם ארבעה סנאטורים רפובליקאים יצביעו נגד, החוק יידחה. אם הם יכניסו בו שינויים (וסביר שאמנם יכניסו), החוק יחזור לבית הנבחרים, ואולי הפעם יידחה. מאסק לא יהיה הסיבה, אבל הוא יצק שמן על מדורת ההתנגדות והרטינה. טראמפ רוצה שהחוק הגדול והיפה יישלח לחתימתו לא יאוחר מ־4 ביולי, הלוא הוא יום העצמאות. אפשר שמאסק קילקל לו את לוח הזמנים.
קנאה קטנונית ומחוות זדוניות
יש עוד גירסה על נסיבות הצתתו של הפתיל. במהלך סוף השבוע, התקשורת ייחסה את הפיצוץ למארב מחושב, שטמן האיש הממונה על כוח אדם בממשל טראמפ. שמו סרג'יו גור והוא ידוע רק למעט אמריקאים, אבל הוא מחזיק בעמדת מפתח.
הוא שכנע את הנשיא להתנער מן האיש שטראמפ תיכנן להעמיד בראש NASA, סוכנות החלל האמריקאית. שמו ג'ארד אייזקמן, אסטרונאוט לשעבר, ממקורבי מאסק. ביום שבו מאסק סיים את כהונתו הקצרה בממשל, ב־28 במאי, גור הסב את תשומת לבו של הנשיא שאייזקמן תרם כספים למועמדים של המפלגה הדמוקרטית. הנשיא, העומד על נאמנות ללא סייג, החליט אפוא לבטל את המינוי, אף כי הוא עצמו תרם בשעתו למועמדים דמוקרטיים. לפי המדווח, גור עשה כן כדי לנקום במאסק על ההשפלה שסבל מידיו במהלך ישיבת קבינט מצולמת של הנשיא.
הייתכן שאת המהומה חסרת התקדים התחילה קנאה קטנונית ומחווה זדונית? ספק אם השאלה אפילו מחייבת תשובה. הלוא ברור שהפוליטיקה היא זירה של טוהר מידות, של שמירת אמונים, ושל מסירות חסרת פניות לטובת הכלל.
בינתיים, במהלך השבת, מאסק ניסה לצנן את היצרים, ומחק שני ציוצים ארסיים במיוחד: הקריאה להדחת הנשיא וכריכתו במעגל הקטינות של אפשטיין. הנשיא גמל לו באזהרה מפני "תוצאות חמורות", אם מאסק יעז לתרום למערכות בחירות של דמוקרטים.
מה שהיה הוא שיהיה, או ההיפך.
רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני. ציוצים (באנגלית) בטוויטר.