חיילי צה''ל ברצועת עזה / צילום: דובר צה''ל
הכרעת הקבינט ל"השתלטות" על העיר עזה מעוררת שאלות רבות גם בפן הכלכלי. כמה כסף זה יעלה למדינה? איך זה ישפיע על המשק? ועל חשבון מה זה יבוא? מבחינת עלויות, כל מספר נתון פוגע בתקציב בשלב ראשוני זה.
● עוד לפני הרחבת המלחמה: באוצר מורידים את תחזית הצמיחה ל-2025
● ענקיות התוכנה שמצטרפות לשביתה למען החטופים: מי החברות ברשימה
● אחרי הסערה: קופת חולים כללית ממנה ממלאת מקום למנכ"ל
התוכנית לכיבוש העיר המרכזית ברצועה, בה מתגוררים כ־800 אלף פלסטינים, צפויה להימשך כחצי שנה לפחות. אך לאחר שתושג האחיזה בשטח, מתי תגיע נקודת היציאה? לא ברור עדיין, ואם להאמין לגורמים בממשלה כמו שר האוצר בצלאל סמוטריץ', אין בכלל כוונה לצאת מעזה אלא לספחה לישראל.
עלויות המבצע המתוכנן לקופת המדינה נגזרות בעיקר במכפלה של כמה זמן הוא ימשך וכמה אנשי מילואים ידרשו לשרת בעזה. גורמים באוצר מדווחים שהרחבת המבצע טרם תומחרה באופן מדויק. לטענתם, מספרים שהופרחו לחלל האוויר הגיעו מכיוון מערכת הביטחון, שלדבריהם חישבה את העלויות ביתר, בין השאר כדי לחזק את התנגדותם להחלטת הקבינט.
הרמטכ"ל אייל זמיר התנגד לכיבוש עזה והחזקתה בידי הצבא שיצטרך להתמודד באופן ישיר עם האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית. כבר עתה אנשי המילואים שחוקים ועייפים לאחר סבבים חוזרים ונשנים בשנתיים האחרונות, שכללו הצהרות ממשלתיות על "הכרעה סופית" במבצעים כמו מרכבות גדעון, ויש ספק האם הפעם הממשלה באמת מתכוונת למהלך מכריע.
כך, גם באוצר מתקשים להיערך לתוכנית שאינה ברורה להם - האם היא באמת תיושם או שמא מדובר בעוד שלב במשחק הפוליטי. זאת כאשר אפילו שר האוצר סמוטריץ' עצמו הצהיר במוצאי השבת: "איבדתי את האמון שראש הממשלה נתניהו יכול ורוצה להוביל את צה"ל להכרעה וניצחון".
הקצאות קטנות מהנדרש
למרות האי־ודאות, מעריכים באוצר שהתוכנית לכיבוש עזה לא תצריך את פריצת תקציב 2025 באופן מיידי מעבר למה שכבר תוכנן. כזכור, באוצר מתכוונים להעלות את מגבלת ההוצאה בחקיקה ל־2025 כדי לכסות הוצאות של התארכות המלחמה בעזה עד כה (מבצע מרכבות גדעון) ומבצע עם כלביא מול איראן. לפי גורמים באוצר התוספת אמורה לכלול גם כרית ביטחון שתאפשר לכסות את תחילת יישום כיבוש הרצועה.
העלויות והשלכות התקציביות המשמעותיות באמת יגיעו החל מהשנה הבאה. עד כה תכנן אגף התקציבים במשרד האוצר גירעון מתכנס ל־2026, בסימן יציאה ממלחמה לצמיחה, בגובה של כ־3% תוצר - כ־60 מיליארד שקל. עם המשך הלחימה בעזה המשמעות תהיה הגדלת הגירעון לרמה של כ־4% לפחות - כ־80 מיליארד שקל - לפי הערכות ראשוניות ביותר.
מניסיון השנתיים האחרונות התברר שהתכנונים להוצאה הביטחונית נותרים נמוכים מהנדרש בפועל והאוצר מתבקש להוסיף תקציבים נוספים שוב ושוב בשל התמשכות הלחימה - שלא נצפתה מראש בתוכניות העבודה.
בממשלה צפויים לאשר הוצאת צו שמונה לעד 430 אלף אנשי מילואים עד סוף נובמבר כשלב ראשון. גם לפי כלל האצבע השמרני שלפיו איש מילואים עולה בממוצע 800 שקל ביום למדינה, נגיע לסכומי עתק של כ־35 מיליארד שקל אם אכן תמוצה מכסת המילואים.
וזוהי רק ההתחלה, בעלויות של פחות מארבעה חודשים קדימה. אלא שכללי האצבע הרגילים לא חלים במקרה של כיבוש מלא של עזה. כאן יידרש להעמיס על העלויות הצבאיות גם עלויות אזרחיות והומניטריות לסיוע לתושבים הפלסטינים - מזון, רפואה, אנרגיה ועוד על חשבון משלם המסים הישראלי. וזאת בתרחיש אופטימי שבו גורמים בישראל מקווים כי השיקום הפיזי של עזה יבוא כולו כרובו ממימון בינלאומי.
תקציב הביטחון לאן?
אז מניין יבוא הכסף לכיתור העיר עזה, פינויה והשתלטות צבאית עליה? מעבר לפתרונות הרגילים והבלתי רצויים של הגדלת הגירעון או הכבדת נטל המס על הציבור, תידרש הקצאת משאבים מחודשת בתוך תקציב הביטחון. ויש כבר מי שחוששים שהדבר יבוא על חשבון ההתעצמות הצבאית האסטרטגית של ישראל, המיועדת להתמודדות עם מעגלים רחוקים יותר כמו איראן והכנות לסיבוב הבא של מלחמה מולה.
בדיוק מכך מזהיר פרופ' (תא"ל במיל') יעקב נגל, שעמד בראש הוועדה לבחינת תקציב הביטחון. "המלצות הוועדה שלי נמצאות בסכנה כרגע", הוא אומר בשיחה עם גלובס, ומסביר: "הכסף הולך למלחמה המתמשכת. מה לעשות שאם לוקחים 15 מיליארד שקל למלחמה - וזה עוד לפני תוספות עבור ההחלטה החדשה שעברה - אז כבר לא בטוח שאפשר להוסיף 13 מיליארד שקל לפי המלצות הוועדה בראשותי. או שאפשר, אבל אז יצטרכו לוותר על תקציבים אזרחיים משמעותיים בשירות לציבור".
למרות החששות הכלכליים, נגל מבהיר כי הוא רואה בהחלטת הקבינט צעד מוצדק. "אני לא רואה כרגע פתרון אחר. בסוף חמאס עדיין בעזה, עדיין מחזיק בחטופים. אנו צריכים לטפל בשתי הבעיות הללו. אם למישהו יש רעיון טוב, שיניח אותו על השולחן".
לדבריו של נגל, "הרעיון האלטרנטיבי של כיתור עזה הוא מצוין. אך הוא דורש זמן, ולחטופים אין זמן לחכות עכשיו שנתיים כדי שהחמאס יוותר".
גורמים בסביבתו של שר האוצר סמוטריץ' אומרים שבסופו של דבר, הדלתא בין עלויות התוכנית שהממשלה מקדמת לבין סיום המלחמה אינה גדולה מאוד, כי בכל מקרה יידרש בט"ש מוגבר והרבה יותר כוחות על הגדרות מאשר לפני ה־7 באוקטובר, לצורך שיקום הביטחון בקהילות בצפון ובדרום. נגל מסכים: "גם אחרי שהחמאס כבר לא ישלוט ברצועה, עדיין יצרכו יותר כסף לביטחון".
ובינתיים, הבורסה ירוקה
בתוך כך, בניגוד לציפיות השוק, שבוע המסחר בת"א נפתח בעליות שערים חדות. בשוק צפו כי על רקע החלטת הקבינט להרחבת הלחימה בעזה וכיבוש העיר עזה, המסחר דווקא יתנהל בירידות. אלא שהמשקיעים בינתיים חושבים אחרת ובבורסה נרשמו עליות נאות.
רונן מנחם, כלכלן שווקים ראשי בבנק מזרחי טפחות, מנתח בשיחה עם גלובס את המצב בשוק. ראשית: "רק בעוד חודשיים־שלושה אמור להתחיל המהלך המלחמתי העצים, אחרי פינוי האוכלוסיה, וידוע שחודשיים במציאות הישראלית הם נצח".
מנחם מפנה תשומת לב לעובדה ש"פרשנים רבים ציינו שדווקא האיום בכיבוש עזה עשוי להביא לפריצת דרך, כלומר ליותר מאמצים בינלאומיים כדי למנוע את המהלך. לכן יש מי שעשוי לחשוב שאולי תימצא נוסחה לחזרה למו"מ והאופק חיובי".
בנוסף, "ראינו בשנתיים האחרונות שהשוק הגיב בעליות מהירות לקראת מבצעים. כך למשל, המהלך מול חיזבאללה וכמובן המלחמה עם איראן. השוק למוד ניסיון וזה יכול להסביר מדוע הוא אינו מתרגש". כמו כן, "השוק המקומי מגיב גם למה שקורה בוול סטריט. שם נרשמו עליות ביום שישי של עד 1% בנאסד"ק. זה כמובן לא אומר שהן יימשכו עם פתיחת שבוע המסחר".
קובי שגב, שותף מנהל בבית ההשקעות אקורד, מוסיף כי "שוק ההון מקדים את הכלכלה הריאלית ומשקף תחזיות ל־12־18 חודשים קדימה. השוק לא מתרגש מהחלטה שניתן לשנות, כמו למשל, מצב שעם תחילת המהלך ישוחררו חטופים".