אילן רביב, מנכ''ל מיטב / צילום: רמי זרנגר
שופט בית המשפט העליון, חאלד כבוב, אישר היום (ד') הסכם פשרה בסך 120 מיליון שקל בתביעה ייצוגית נגד קופת הגמל של מיטב שהוגשה בשנת 2012. כבוב קיבל את ערעורם של הצדדים על החלטת שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיכל אגמון-גונן, אשר סירבה לאשר את ההסדר ודרשה שיעמוד על 200 מיליון שקל לפחות.
אגמון-גונן קבעה בינואר 2022 כי הקופה תשלם לעמיתיה כ-400 מיליון שקל (2,000 שקל לכל עמית), בשל גביית דמי ניהול בניגוד להסכמים עימם.
● בית הדין לעבודה: קילומטרז' הרכב ייכנס לשיקולים בזכאות להשלמת הכנסה
● לוין החליף את המנעולים בלשכתו בתל אביב כדי למנוע את כניסת היועמ"שית
מיטב גמל ופנסיה רכשה ביוני 2007, בעקבות רפורמת בכר, קופת גמל של בנק הפועלים בשם "תגמולים" תמורת 31 מיליון שקל. הקופה לא גבתה במשך עשרות שנים דמי ניהול מהעמיתים בה. שלושה חודשים לאחר הרכישה החלה מיטב לגבות מהעמיתים דמי ניהול, כך שבתוך כשנה החזירה את מלוא השקעתה ואף מעבר לכך.
אגמון-גונן קיבלה את טענת התובעים, לפיה גביית דמי הניהול הייתה בניגוד להסכמים בין הקופה לעמיתים לפני רכישתה, שכן מיטב התחייבה בהסכם הרכישה ליטול על עצמה את כל התחייבויות הקופה כלפי העמיתים. אגמון-גונן קבעה כי התובעים הייצוגיים, ישראל גרינברג ויעקב לוינרד, יקבלו 1.15 מיליון שקל כל אחד. באי-כוחם, עורכי הדין אמיר איבצן וחגי נצר, יקבלו 15.8 מיליון שקל.
בהמלצת בית המשפט העליון, אשר דן בערעורה של מיטב, פנו הצדדים לגישור בפני עו"ד עמוס גבריאלי. על-פי ההסכם שגיבש המגשר, העמיתים יקבלו 120 מיליון שקל - 100 מיליון שקל בפיצוי במזומן ו-20 מיליון שקל בדמות אי-גביית דמי ניהול. סכום הפיצוי המינימלי הועמד על 8 שקלים לעמיתים בעלי חשבונות פעילים, ועל 100 שקל למי שחשבונותיהם אינם פעילים. עוד קבע ההסכם כי הסכומים שיקבלו התובעים ועורכי דינם יעלו, שכן לסכומים שפסקה אגמון-גונן יתווסף מע"מ.
ההסכם תוקן בהתאם לעמדת היועמ"שית
ב-2023, בית המשפט העליון קידם בברכה את ההסכם, אך קבע כי על אגמון-גונן לבחון אותו ולהחליט אם לאשרו. הצדדים הכניסו מספר תיקונים בהתאם לעמדת היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב-מיארה, אך ליבת ההסכם נותרה בעינה - התשלום לחברי הקבוצה, הגמול לתובעים ושכר-הטרחה לעורכי דינם. בנקודות אלה קבעה אגמון-גונן כי לא ניתן לאשר את ההסכם, וכי פשרה ראויה תהיה 200 מיליון שקל.
בדיון בבית המשפט העליון הושגו מספר הסכמות, כולל בעקבות התנגדויות של היועמ"שית בהרב-מיארה. בין היתר נמחק סכום המינימום לעמיתים הפעילים, כך שהפיצוי יינתן ללא רף תחתון; נקבע כי פיצוי המינימום לעמיתים שעזבו יהיה 70 שקל; וצוין כי אם הפיצוי הכולל בפועל יהיה נמוך מ-120 מיליון שקל, תועבר היתרה לקרן התביעות הייצוגיות שבמשרד המשפטים.
מאוחר יותר הוסכם כי הגמול לתובעים הייצוגיים גרינברג ולוינרד יהיה 2 מיליון שקל, ושכר-הטרחה לעורכי דינם - 12.2 מיליון שקל (שני הסכומים - בתוספת מע"מ). כבוב קבע כי סכום זה יתווסף לסכום הפשרה ולא יבוא על חשבונו. עוד נקבע כי מיטב תודיע לעמיתים כי היא חוזרת לגבות דמי ניהול בשיעור שגבתה לפני פסק הדין.
דיון בפשרה במסגרת ערעור
לדברי כבוב, לא ניתן להתעלם מכך שאגמון-גונן התבקשה לדון בהסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים במהלך ערעור על פסק דינה, וכי היה מקום שהיא תזמן אותם לדיון במקום לדחות את ההסכם. "בשים לב לכל אלה, וגם לחשיבות והצורך בסיום ההליך המתנהל מזה שנים רבות; לצורך להעניק סעד לחברי הקבוצה במועד רלוונטי; להיקפו הכספי המשמעותי של ההליך; ולמשמעויות בהמשך ניהולו עבור כלל הצדדים - מצאתי שנכון יהיה לדון בהסדר הפשרה המתוקן בבית משפט זה במסגרת הליך הערעור, על אף שמדובר בחריג לכלל".
כבוב הוסיף: "הקביעה כי מאזן הסיכויים והסיכונים אינו נוטה במובהק לאף אחד מהצדדים, אינה מלמדת על כך שסכום ההשבה נדרש להיות בהכרח מחצית מסכום פסק הדין, ועשויים להתקיים מספר סכומי השבה המגלמים הסדר פשרה 'ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה' (כלשון החוק - א"ל). זאת בפרט בהתחשב בכך שהסדר פשרה נבחן בראי כלל רכיביו ובנסיבות העניין בכללותן".
נשיא העליון יצחק עמית והשופטת גילה כנפי-שטייניץ הסכימו עם כבוב.
את מיטב ייצגו עורכי הדין רון ברקמן, ברק טל, נחום קובובסקי, נדב ויסמן, גלעד שיף, אופיר חוגרי ואידן רגב; ואת היועמ"שית ייצג עו"ד יואב שחם.