רג'פ טאייפ ארדואן / צילום: ap, Vlasov Sulaj
בסוריה פועל כבר כתשעה חודשים משטרו של אחמד א־שרע (אבו מוחמד אל־ג'ולאני), משטר בובה של טורקיה. אין עוררין על כך שהפעילות הישראלית הצבאית בטורקיה נובעת מתוך "כבדהו וחשדהו" לגיטימי מול מנהיג בחליפה עם צבא ג'יהאדיסטים שרק לפני כעשור היה איש אל־קאעידה, אבל הריצה הישראלית אמש (ה') לחגוג פעילות מוצלחת באזור דמשק - עלתה לישראל ביוקר.
● ״קטיעה מוחלטת של היחסים״: טורקיה סוגרת את המרחב האווירי למטוסים ישראליים
● הצוות הסודי שעצר כבר 400 מיליון דולר של ארגוני טרור
בכיר ביטחוני ישראלי סיפר לסוכנות "אל־חדת'" הסעודית כי מטרת הפעילות הייתה פירוק אמצעי ריגול טורקיים שהוצבו בפרברי הבירה הסורית. פעילות צבאית טורקית בשטח שכנתנו מצפון היא עובדה מוגמרת כבר כמה חודשים וכמובן שישראל צריכה לדאוג שלא תסכן את פעילותה, אבל כמה לא חכמה הריצה הזו להתלהב מפעילות מוצלחת. עם טורקיה צריכים להיות חכמים, ולא צודקים.
והנה, פחות מיממה לאחר מכן, מודיע שר החוץ הטורקי הקאן פידאן על הפסקת התנועה הימית הישראלית לטורקיה, כפי שנחשף בגלובס לפני כשבוע; קטיעת "מוחלטת" של הקשרים הכלכליים עם ישראל, טענה שעולה מצד אנקרה מאז הטלת אמברגו הסחר ממאי אשתקד שנחשף אף הוא בגלובס, ונועדה להעניק נופך של נפח לצעדים נגד ישראל; ומעל הכל, הפסקת התנועה האווירית הישראלית בשמי טורקיה.
לפני חמישה ימים בלבד כתבתי כי "ארדואן מחריף את המתקפה הכלכלית נגד ישראל, והפעם הוא לא מתכוון לעצור", וזה בדיוק מה שקרה. זה החל בסיכול הממוקד שהתבצע לחברת צים, במטרה להרגיע את הרוחות האנטי־ישראליות שמחריפות אף יותר בטורקיה בעקבות ההעמקה המתקרבת של התמרון ברצועת עזה, וממשיך באסקלציה שבעיני אנקרה מהווה תגובה מכאיבה לישראל - על המבוכה שגרמה לה בפרהסיה.
אוזלת היד של ישראל
אם מישהו חושב שההכרה הישראלית ברצח העם הארמני, אם אפשר לקרוא להצהרה של ראש הממשלה בנימין נתניהו ככזו, הוא טועה ומטעה. טורקיה לא מתרגשת כלל מצעד כזה מצד ישראל שסובלת מבידוד הולך וגובר, ואפילו בירבאן התייחסו לצעד בגיחוך. "למה שאמר ראש ממשלת ישראל אין שום קשר לאינטרסים של ארמניה או לאינטרסים של העם הארמני", אמר ראש ממשלת ארמניה, ניקול פשיניאן. "ההכרה ברצח העם הארמני לא צריכה להפוך ל'קלף מיקוח' גיאופוליטי עבור מדינות שונות". קשה להתווכח עם פשיניאן, בנושא זה.
בסיכומו של דבר, ישראל מוכרחה באופן מיידי ליצור מדיניות מסודרת ואחודה מול טורקיה. אין זה הגיוני ששר הביטחון ישראל כ"ץ שולח איומים לחות'ים, ומול אנקרה שותק. כל זאת, בזמן שמנגד שר התפוצות עמיחי שיקלי מציג את טורקיה, סוריה וקטאר בתור "ציר הרשע החדש שמשלב שתי חזונות אימפריליסטים מסוכנים מאין כמותם" (מישהו שמע על קטאר־גייט?), והשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר מפרסם תמונה של ארדואן עם אסמעיל הנייה (מוזמן למצוא תמונת של נתניהו לוחץ יד לארדואן כחודש לפני 7 באוקטובר).
אובדן העשתונות מעיד כי בדבר אחד טורקיה בהחלט טובה מישראל: סדר וארגון. יש קו מסודר, יש מדיניות, ולא כל שר (!) שאין לו שום קשר לניהול היחסים עם טורקיה יכול לבוא ולשלוף תגובת "קליקבייט", שמעניקה שתי תועלות: טראפיק לרשתות החברתיות של השר, ומנופי תעמולה נוספים להנהגה הטורקית. ראש הממשלה נתניהו מוכרח באופן מיידי ליצור צוות טורקיה שהוא, ורק הוא, ינהל את האתגר הגובר. אחרת, הוא ייאלץ לעשות זאת כשטייסים ישראלים וטורקים יילחמו ראש בראש בסוריה. עם אוזלת היד הנוכחית, לשם זה הולך.