בנימין נתניהו, הליכוד / צילום: אלכס קולומויסקי-ידיעות אחרונות
"אנחנו נצטרך יותר ויותר להסתגל לכלכלה עם סממנים אוטרקיים", אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו - והבורסה החלה לרדת. לא עבר זמן רב עד שנתניהו הוציא מעין הבהרה, שבה טען כי "ארה"ב איתנו וגם הרבה אחרות". אלא שהנאום שנשא - שבו הצהיר כי מדינת ישראל תצטרך להיות "אתונה וסופר ספרטה" - נשאר בתודעה הציבורית. ובכן, מהו אותו משק אוטרקי שנתניהו רמז אליו?
● "נחזור לתקופת האבן": הבכירים מנתחים את נאומו החריג של נתניהו, ומי פחות נבהל?
● פרשנות | נתניהו הפך את "כפסע מניצחון" לתחזית מבהילה
לפי אנציקלופדיית בריטניקה, אוטרקיה היא מערכת כלכלית של עצמאות וסחר חוץ מוגבל. מדינה נחשבת "אוטרקית" לחלוטין אם יש לה כלכלה סגורה, והיא לא עוסקת בסחר בינלאומי עם אף מדינה אחרת.
כפי שציין נתניהו בעצמו, משק כלכלי אוטרקי הוא ההפך ממשק כלכלי ליברלי, שכן האחרון מעודד זרימה חופשית של סחורות ושירותים. הכלכלן הבריטי בן המאה ה־19, דיוויד ריקרדו, הניח את היסודות לתאוריית הסחר הבינלאומי המודרנית. זאת, באמצעות הבנה של המושג "יתרון יחסי": היכולת לייצר מוצר מסוים בעלות אלטרנטיבית נמוכה יותר מהמתחרים (זאת להבדיל מ"יתרון מוחלט", שמתייחס ליכולת לייצר יותר מהמתחרים בהינתן אותה כמות משאבים, ללא התחשבות בשאלת העלות האלטרנטיבית).
ריקרדו הראה שאם מדינות עוסקות בסחר בינלאומי על־ידי התמחות בסחורות שבהן יש להן יתרון יחסי (בגלל עלויות אלטרנטיביות נמוכות יותר), אזי יהיו רווחים מובטחים מהסחר לכל הצדדים, ללא קשר לגודל הכלכלות המעורבות.
במאות שחלפו מאז, פורסמה שורה ארוכה מאוד של מחקרים תאורטיים שביססו את העליונות הכלכלית של הסחר החופשי. ביחד עם הגלובליזציה המהירה של הכלכלה העולמית לאחר תום המלחמה הקרה (1991), האוטרקיה החלה לאבד את מעמדה כמערכת כלכלית בת־קיימא בקרב רוב המדינות.
ועדיין, יש דוגמה עכשווית למערכת כזאת. בצפון קוריאה ידועה שיטת ה"ג'וצ'ה" (בקוריאנית: "עצמאות", או "הסתמכות עצמית"). מדובר באידאולוגיה ממלכתית של צפון קוריאה ואידאולוגיה רשמית של מפלגת הפועלים של קוריאה. שיטת הג'וצ'ה פותחה על־ידי מייסד מדינת צפון קוריאה קים איל־סונג (1912־1994) והודהדה על־ידי בנו קים ג'ונג איל (1941־2011).
עד כה, צפון קוריאה שמרה יחסית על מעמדה כמדינה מבודדת. לפי נתוני Observatoy of Economic Complexity, ב־2023 שווי היצוא הצפון־קוריאני עמד על 393 מיליון דולר, והיבוא על 2.1 מיליארד דולר - רובם המוחלט לסין וממנה. במונחים לנפש מדובר על יצוא שנתי בשווי 14.9 דולר ועל יבוא שנתי לנפש של 78.5 דולר - מה שממקם אותה בתחתית הרשימה של הפתיחות לסחר בינלאומי.
לעומת "שותפתה" ובעלת בריתה סין, שבשלב מסוים החלה לשלב אלמנטים של שוק קפיטליסטי על־מנת לעודד צמיחה כלכלית, צפון קוריאה שמרה על שליטה ממשלתית מוחלטת וריכוזית בכלכלה. הדבר הביא לתת־פיתוח חמור, לאיכות תשתיות וחקלאות ירודה, לעוני ולחוסר ביטחון תזונתי ברחבי המדינה.
אבל לא מדובר במקרה תקדימי. למעשה, לאורך ההיסטוריה חברות רבות השתמשו ברמות שונות של אוטרקיה. בין המאות ה־16 וה־18, מדינות מערב אירופה נקטו פרקטיקה כלכלית שקידמה הסדרה ממשלתית של הכלכלה הלאומית מתוך מטרה להעצים את כוחה של המדינה על חשבון מעצמות יריבות. מאוחר יותר, גרמניה הנאצית (1933־1945) יישמה מדיניות אוטרקית הדוקה יותר, שניסתה למקסם את הסחר בתוך הגוש הכלכלי שלה, תוך גדיעת הסחר עם גורמים חיצוניים.