השותפים ארנון דינור, גיל גורן ויורם שניר והשותפה הבריטית לורל באודן / צילום: 83North
קרן ההון סיכון הישראלית-בריטית 83North, של ותיקי תעשיית התוכנה הישראלים ארנון דינור, גיל גורן, יורם שניר והשותפה הבריטית לורל בודן, הודיעה כי היא הגיעה לסוף דרכה וכי היא לא תגייס קרן המשך. העיתוי של הפרסום מפתיע: הקרן הייתה אחת המרוויחות הגדולות של כמה מההנפקות הישראליות האחרונות - ויה ולנדבאז - מאחוריה אקזיטים רבים בישראל ובאירופה והיא נחשבת לקרן בעלת תשואה חיובית.
● קרן הסייבר הוותיקה מגייסת חצי מיליארד דולר להשקעה בחברות ישראליות. מה היא מחפשת?
כנהוג בתעשיית ההון סיכון, השותפים ימשיכו לעבוד עם היזמים בהם השקיעו ואפילו ישקיעו משארית הקרן ה-11 שלה בה נותרו 400 מיליון דולר, אך לא יגייסו קרן נוספת וכן לא יעסקו בהעברת השרביט לשותפים חדשים. לא מדובר בדרמה, אלא דווקא במהלך נדיר בתעשיית ההון סיכון שמנמקים השותפים בכתבה שהתפרסמה הלילה (ד') במגזין ההשקעות Institutional Investor.
שותפי הקרן הישראלית חושפים, כי בניגוד לקרנות הון סיכון רבות בישראל ובעולם, הם כמעט ולא גייסו עובדים נוספים, לא שותפים צעירים ולא הקימו צוותי פיתוח מוצר, פיתוח עסקי או שיווק עבור חברות הפורטפוליו. הארבעה מחזיקים בחלוקה שווה של מניות בקרן - הם העדיפו להישאר במבנה שכזה ולא ליצור בו חוסר איזון באמצעות גיוס שותפים נוספים. בנוסף, יצירת שכבות ניהוליות נוספות או טיפוח שותפים צעירים היה מסית אותם מהעבודה מול היזמים בחברות הפורטפוליו, לטענתם.
במידה רבה, מזכירה הפילוסופיה של 83North את זו של אורן זאב, המשקיע הישראלי מעמק הסיליקון, שמנהל לבדו קרן הון סיכון של מיליארדים ללא עובדים - אם כי זאב ממשיך לגייס קרנות חדשות.
הון בהיקף של 2.2 מיליארד דולר
כאמור, 83North תגיע לסוף דרכה על אף ביצועיה הטובים. מתוך מעל 260 השקעות, על פי מאגר PitchBook, הקרן רשמה אקזיטים מרשימים ממכירת חברות כמו סופרפליי שנמכרה לפלייטיקה ב-686 מיליון דולר; סימפליפיי שנמכרה לגוגל ב-500 מיליון דולר; גארדיקור שנמכרה לאקמאיי ב-610 מיליון דולר; והנפקת ענקית משלוחי האוכל הבריטית ג'אסט איט, בעלי המותג תן ביס בישראל. הצוות המקורי התגבש סביב קרן מקומית של גריילוק האמריקאית אך ב-2011 יצא הצוות לעצמאות וגייס את הקרן הראשונה שלו. סך הכל מנהלת 83North הון בהיקף של 2.2 מיליארד דולר.
"מאוד אהבנו לעבוד עם יזמים ולרדוף אחר עסקאות", מספר ארנון דינור ל-Institutional Investor. "ואז אתה מתחיל להבין שבקרנות רבות רוב הזמן מושקע במקומות אחרים, בגיוס כספים, בסקירת משאבי אנוש. אז קודם כל איפה התשוקה, ושנית, אף אחד מאיתנו לא חושב שאנחנו מדהימים בניהול ובבניית הדור הבא הזה".
דינור ממשיך ומסביר את הלך הרוח בקרן: במקום לחפש אחר משקיעים שיוכלו להחליף אותו ואת שותפיו ולספק תשואות חזקות למשקיעים כמו השותפים הוותיקים, המיקוד הוא בטיפוח החברות הקיימות. "הלך הרוח שלנו הוא: האם אנחנו יכולים להפוך את ויה או את וואסט דאטה לחברות ציבוריות. זה העסק, וזה הדבר היחיד שחשוב". כדי לטפח דור משקיעים צעיר, יש להשקיע זמן רב בהדרכה "וזה לגמרי מה שאנחנו לא רוצים לעשות", ציין דינור בריאיון למגזין.
כדי שתוכנית ירושה תעבוד, מייסדים צריכים למצוא אנשים שיכולים להחליף אותם ולספק תשואות חזקות למשקיעים על ידי - בין היתר - יצירת קשרים דומים עם יזמים, וגם מציאת וטיפוח כמה חברות מנצחות. "אני מסתכל על קרנות כמו סקויה ובנצ'מרק - והם עשו משהו קסום בעובדה שיצרו דור המשך שלישי - אני לא מכיר הרבה אחרים כאלה", אמר דינור.
המגזין אף שילב את רנן חלק, מייסד החברה הישראלית וואסט דאטה שלפי הפרסומים נמצאת בשלבי גיוס הון בשווי של מעל ל-30 מיליארד דולר. חלק, אמנם, לא שמע את השמועות על סיום דרכה של הקרן, אך הוא הודה בפני מגזין המשקיעים כי "הכל חוזר לתמריצים - הם (השותפים- א"ג) אוהבים את הגישה הזו של שותפות שווה, וזה לא יעבוד אם הם יעסיקו אנשים זוטרים ופשוט ישבו לאסוף את הכסף. זה אומר שהם יעשו גם את הפרק הבא אחרת".