אהרון פרנקל. מבעלי מאגר תמר / צילום: עמית באום, מתוך ויקיפדיה
ביום שישי האחרון הגיע המועד האחרון לחתימה על מקום בצינור יצוא הגז החדש "ניצנה", שיאפשר יצוא ישיר למצרים. אחרי אינספור דחיות ומאבקים פנימיים, סוף־סוף החברות המעורבות הגיעו להסכמות ופירסמו אחת אחרי השנייה את חלקן במה שצפוי להיות השלב הבא בסחר באנרגיה בין ישראל למצרים.
● חוזה בשווי מיליארד וחצי שקל: דוראל תקים שדה סולארי בטקסס
● היא חששה שתצטרך "לגור באוהל". היום זו אחת ההנפקות של השנה
בעלי כל המאגרים בישראל השתתפו במשא־ומתן והתחרו על מקום בצינור היצוא. לבסוף נקבע כי לוויתן ותמר יספקו 41.8% (כל אחת) מהקיבולת שתעבור בצינור, ומאגרי אנרג'יאן (כריש, תנין וקטלן) יספקו עוד 16.4%. הצינור צפוי להרחיב את יצוא של ישראל ב־6 מיליארד קוב (BCM) לשנה - היקף ששווה ערך לחצי מהתפוקה השנתית של לוויתן ורוב התפוקה של תמר .
כשהבורסה נפתחה ביום ראשון נראה היה שהמשקיעים של כל החברות המעורבות היו מרוצים. ומדד הגז והנפט זינק ביותר מ־2% עם הפתיחה (עליות שהתמתנו בהמשך היום). ואכן נראה שכולם יצאו מרוויחים מהמשא־ומתן. לפחות בגזרת העסקים: מאגר תמר יהנה מהגדלת היקף היצוא לחו"ל, מאגר לוויתן חתם על הסכם ליצוא בפועל לפני שניתנו לו היתרים רשמיים ממשרד האנרגיה, ואנרג'יאן הקטנה נכנסת למגרש של הגדולים באמצעות המאגרים הקטנים יחסית שלה, כריש, תנין ובעיקר קטלן, והשיגה מקום בהסכם ברגע האחרון.
בחזרה להתחלה: מהו הסכם הגז עם מצרים?
משק הגז בישראל מרוכז בשני מאגרים גדולים: הגדול ביותר הוא "לוויתן", בעל עתודות גז של מעל 600BCM, ומפיק כ־12BCM בשנה - כמות שתגדל עוד יותר בעקבות ההסכם מול מצרים. 87% מהגז של לוויתן מיוצא לחו"ל, בעיקר למצרים וירדן, ושאר הגז נמכר לתחנות כוח במשק המקומי. המחזיקה הגדולה ביותר במאגר היא ניו מד שבשליטת דלק קידוחים (בבעלות יצחק תשובה), והמפעילה שלו היא שברון ורציו אנרגיות.
המאגר השני בגודלו הוא תמר, בעל עתודות של מעט מתחת ל־300BCM, ומפיק כ־10BCM בשנה. מתוכו, הרוב (שני שלישים) מיועד למשק המקומי, בעיקר כחלק מעסקת ענק עם חברת החשמל, והשליש הנותר ליצוא. מאגר תמר מוחזק בידי אוסף אקלקטי יחסית של משקיעים מהארץ ומחו"ל, אפשר למנות בהם את חברת סוקאר מאזרבייג'ן, ואיש העסקים אהרון פרנקל שמחזיק במאגר הן ישירות והן דרך חברת תמר פטרוליום. גם את המאגר הזה מפעילה שברון האמריקאית. שאר המאגרים הקטנים נמצאים בבעלות חברת אנרג'יאן הבריטית, כאשר העיקריים הם כריש־תנין בהם יש כ־100BCM, והתגלית החדשה מ־2022, קטלן.
מאז תגליות הגז הגדולות ב־2009 ו־2010, הגז הטבעי הפך לחלק בלתי נפרד מהמשק הישראלי. מצד אחד, הוא מאפשר לתחנות הכוח לייצר חשמל זול יחסית, בשל מחירי הגז הנמוכים בישראל ביחס לעולם. ומצד שני, הוא מאפשר יצוא משמעותי למצרים ולירדן, מה שמספק רווחים לתעשייה וערובה גאו־פוליטית בדמות תלות אנרגטית של המדינות השכנות.
באוגוסט האחרון, יצוא זה השתדרג דרמטית עקב חתימה על הסכם יצוא חדש למצרים בנפח של 130BCM בתמורה ל־35 מיליארד דולרים - הסכם היצוא עם מצרים. למרות שהיתר היצוא הרשמי של משרד האנרגיה טרם התקבל, ההכנות ליצוא כבר בעיצומן. המועד האחרון לחתימת הסכם שיקבע את חלוקת היצוא דרך צינור ניצנה נדחה כבר 5 פעמים בשנתיים האחרונות. היצואניות נדרשו לחלק בניהן את התשלום עבור הקמת הצינור, ובהתאם לחלק גם את נפח היצוא דרכו.
ביום שישי, ההסכם סוף־סוף נסגר, וכל היצואנים חתמו עליו. בנוסף למימון ההקמה, היצואנים ישלמו לנתג"ז (החברה הממשלתית המנהלת את הפרויקט) גם דמי שימוש על הגז שהם יעבירו בו בפועל. כך, החברה הממשלתית צפויה להכניס לאורך חיי הצינור כמיליארד שקל. אגב, הרווח שתגזור המדינה מהמיזם היה הסיבה המרכזית לחילוקי הדעות מאחורי 5 הדחיות האחרונות. עיקר היצוא כנראה יגיע לידי החברה המצרית Blue Ocean Energy שקונה את הגז הישראלי.
מפרנקל ועד תשובה: כולם גזרו קופון
אחד המרוויחים המשמעותיים מהקמת הצינור הוא אהרון פרנקל, שמחזיק (ישירות ובעקיפין) ב־18% ממאגר תמר ואסף בחודשים האחרונים מניות של המאגר. על פי מקורביו, ששוחחו עם גלובס בסמוך לעסקה, המטרה של פרנקל הייתה להגדיל את היקף היצוא מהמאגר: "יש אפליה מובנית בזה שמאגר לוויתן ושותפיו לא מספקים לחברת החשמל גז טבעי ומקבלים היתר למכור 80% מהגז לחו"ל. למאגר תמר, שמספק את כל צורכי המדינה בשוק המקומי ואת חברת החשמל, אין היתרי יצוא מספקים. הדרך היחידה וההוגנת היא להשוות את אחוז היצוא ואחוז המכירה של הגז לשוק המקומי עבור שני המאגרים (תמר ולוויתן)". מאגר תמר מייצא היום כ־3.5BCM בשנה, והיתר יצוא הגז שברשותו בזכות ההסכם עם מצרים מאשר לו להגדיל את היקף היצוא לעד 6BCM בשנה. כך שמבחינת מאגר תמר, זו רגל משמעותית בדלת היצוא.
גם במאגר לוויתן נהנו מההסכם. למרות שטרם ניתנו להם ההיתרים ליצוא המשמעותי הכרוך בהסכם, הם חתמו עליהם כבר בפועל. ממשרד האנרגיה נמסר בהקשר זה כי "הבקשה של לוויתן לקבלת אישור יצוא עודנה מצויה בבחינה מקצועית. אנו בטוחים שכפי שהיה עד היום, מחירי הגז הטבעי יישארו אטרקטיביים בהשוואה בין לאומית".
גם אנרג'יאן , שכיום 100% מהתפוקה שלהם מגיעה למשק המקומי, רכשו מקום בשווי BCM 1 בשנה. כיום אין להם לקוחות בחו"ל, אך הם נמצאים במשאים ומתנים עם לקוחות במצרים ובירדן, וזו הסיבה לכך שהתעכבו עד הרגע האחרון ממש והכריזו יום קודם על המקום שהם רוכשים בצינור. ברגע שפיתוח מאגר "קטלן" יבשיל באמצע 2027, אנרג'יאן יוכלו לייצא חלק מהתפוקה שלו החוצה. אם המשא־ומתן הזה לא ייצא אל הפועל, המקום בצינור ניצנה הוא נכס לכל דבר ועניין, וניתן יהיה למכור או להשכיר אותו הלאה. לאנרג'יאן, אין עדיין היתר יצוא.
מה לגבי משק האנרגיה המקומי?
בזמן שמאגרי הגז ממהרים לייצא, המשק המקומי עלול להיות בצרות: עסקת הענק של מאגר תמר מול חברת החשמל נפלה בשישי האחרון, כאשר שברון ודור אנרגיה (29% מתמר, יחד) היחידים שנשארו בעסקה המקורית שנועדה לסכם על מחירי גז עד 2035. זו כמות שלא תספיק לעסקה עם חברת החשמל, ועתה הצדדים יאלצו להגיע לבוררות בלונדון שתוכל להעלות (או להוריד) את המחיר בעד 10%. ובכל זאת, זה מעיד על הקושי התחרותי במשק המקומי: בעוד שהיצוא מתקדם במהירות יחסית, המחירים הזולים שאנחנו נהנים מהם במשק המקומי נתונים היום בסימן שאלה.