איך בני 80 שומרים על מוח צעיר / צילום: Shutterstock
עכבר צעיר, עכבר זקן: הניסוי שבדק מה קורה לגוף כשמחברים איברים בגילים שונים
אם נשתיל איבר צעיר בגוף זקן, האם האיבר המושתל יוכל להצעיר את הגוף או שהגוף יזקין את האיבר? ומה יקרה אם נשתיל איבר זקן בגוף צעיר? השאלות המלחיצות הללו הן לב המחקר הנוכחי של פרופ' ודים גלדישב, מבית החולים Brigham and Women המסונף לאוניברסיטת הרווארד.
● המיליארדרים שמממנים את החתירה אחר חיים ארוכים יותר
● החולה הכי צעיר באלצהיימר מגלה מה עושות לו התרופות החדשות
● המחקר שמגלה: כך תורידו את הסיכוי לסבול ממחלות לב ב-5 דקות הליכה
הרעיון, שאולי נראה תמוה במחשבה ראשונה, מבוסס על עיקרון ההולך ומתגלה בשנים האחרונות, ולפיו איברים בגופנו מזדקנים בקצב שונה אבל גם מתקשרים ביניהם, כך שאיבר אחד יכול להזקין או להצעיר את האחר.
הזכרנו את העיקרון הזה בהקשר של שני מחקרים שהתפרסמו השנה ("מחקר ישראלי פורץ דרך: שיפור התקשורת בין איברים עשוי להאט את ההזדקנות" ו"לא רק בשביל העור: האפקט הנסתר של קרם ההגנה"). אבל, גלדישב עושה צעד נוסף ובודק מה קורה גם כאשר האיברים מגיעים מאנשים או מבעלי חיים שונים.
"במעבדה שלנו אנחנו מחברים את מערכת הסירקולציה, כלומר את כלי הדם, של שני עכברים ומאפשרים להם לחיות כך כמה חודשים, ואז מפרידים אותן כדי לראות מה קורה". התוצאות מטלטלות: העכבר הצעיר מזדקן מהר יותר ואילו מצבו של העכבר הזקן משתפר.
מה קורה אחרי הניתוק ביניהם?
"אחרי חודשיים העכבר הזקן עדיין קצת יותר צעיר, אם כי התרומה לתוחלת החיים שלו היא קטנה. ואילו הצעיר שהזדקן בגלל החיבור חוזר לעצמו באופן כמעט מלא. המטרה שלנו היא להבין מה בדיוק עובר ביניהם ויוצר את האפקט הזה".
מחקר נוסף שנעשה במעבדתו של גלדישב הראה שכאשר משתילים לב זקן בעכבר צעיר, הלב יכול לעבור התחדשות מסוימת. לעומת זאת, עוד לא ראינו שהשתלה של לב צעיר יכולה להצעיר גוף של עכבר מבוגר.
"נראה שהגוף משפיע על הלב, ולא להיפך. כך שלא הייתי ממליץ על השתלת איברים צעירים בתור טיפול אנטי־אייג'ינג, מה גם שהניתוח עצמו מזיק", הוא אומר.
אני מדמיינת תור של מיליארדרים מחוץ למעבדה שלך, מחכים לניסוי שבו יחברו את מחזור הדם שלהם לזה של אדם צעיר.
"אין עדיין מידע שמראה שזה כדאי".
אבל עירוי של דם צעיר הם כבר עושים.
"הדם מתחלף בתדירות גבוהה. אי אפשר לצפות לאפקט ארוך טווח מטיפול כזה. אבל אנשים בהחלט פתחו קליניקות ומשווקים את זה".
אז מה אפשר לעשות עם התגלית שלך כרגע?
"היא ישימה בעיקר בתחום ההשתלות. היום אנחנו לא משתילים לבבות של בני 60 בגופם של צעירים. אבל ייתכן שהגוף הצעיר ישפר את תפקוד הלב המבוגר, ויש אפשרות להגדיל את מאגר האיברים הזמינים להשתלה".
נתונים ממיליון נשים גילו: ההידרדרות מתחילה מוקדם מכפי שחשבו
מחקר חדש של חוקרי זיקנה מובילים, שטיוטה שלו התפרסמה השבוע ממפה לראשונה את הקשר בין מנופאוזה להזדקנות. מהמחקר, שמבוסס על נתוני עתק, עולה שהקשר הזה הרבה יותר עמוק מכפי שחשבנו.
"העבודות שלנו למחקר הזה בוצעו על נתונים של שירותי בריאות כללית ומאגר US-NHANES בארה"ב, ובסך הכול נבחנו נתונים ממיליון נשים שביצעו 100 סוגים של בדיקות דם", אומר לגלובס פרופ' אורי אלון ממכון ויצמן, ממובילי המחקר. "פיתחנו שיטה שתאפשר לנו לזהות במדויק את תקופת המנופאוזה, לא על בסיס הגיל הכרונולוגי בלבד, ואז לנקות אותה כדי לראות שינויים לפני ואחרי".
אלון הוא חוקר הזדקנות ותיק ומנוסה, ובכל זאת התוצאות הפתיעו אותו. "התברר שהמחזור האחרון הוא אירוע שאפשר לדמות לקפיצה מצוק. כל הבדיקות כאילו מחמירות באחת, למעט מערכת הברזל שנהנית מהפסקת הדימום. אנחנו רואים פגיעה בתפקוד הכבד, עלייה בשומנים הרעים בדם, יותר שומן בטני. שינויים בלחות ובגמישות של העור, וגם כלי הדם שמתחת לעור. לא אצל כל אישה נפגעות כל המערכות הללו, אך כולן עלולות להיות מושפעות מהמנופאוזה. אלה החדשות הרעות. החדשות הטובות הן שמי שנוטלות הורמונים מצליחות להקטין את הצוק הזה באופן משמעותי. לא רואים אצלן אותה החמרה דרמטית במערכות העצם, הכבד, השומנים ומערכת החיסון".
אלון וצוותו לא הסתפקו בכך וניסו להבין מה קורה רגע לפני שהגוף הנשי משליך את עצמו מצוק ההזדקנות. "בעצם אנחנו יכולים לראות את ההתחלה של ההידרדרות הרבה יותר מוקדם מכפי שהיה ידוע. אנחנו בעצם רואים סדרה של שינויים פיזיולוגיים במערכות שונות, שמתחילות לעבור דיסרגולציה, התחלה של תקלה כעשר שנים לפני הפסקת המחזור. אנחנו קושרים זאת למנופאוזה ולא רק לגיל, כי התהליכים הללו מתרחשים במקביל לשינויים המתרחשים בהורמוני הביוץ, כמו ה־FSH המוכר יחסית.
"אחר כך, כשלוש שנים לפני הצוק, רואים את ההתחלה של הירידה באסטרוגן ואת התגובה של מערכות רגישות לאסטרוגן, כמו מערכת העצם. רואים גם שינויים במשק המלחים, המתבטאים בתחושת הצמא, כי הורמון הצמא רגיש לאסטרוגן. כך גם מערכת קרישת הדם. לעומת זאת ההורמון פרוגסטרון, שגם הוא מושפע מהמנופאוזה, קשור לאיכות הנשימה ולחומציות הדם".
וכאשר עוברים את התקופה הזאת, בערך שלוש שנים שמוגדרות כמנופאוזה, המצב משתפר?
"בתחומים מסוימים כן. ראינו את הדיכאון עולה ואחרי שנה יורד. ראינו חוסר שינה ואחר כך זה משתפר, וכך גם לגבי ערפול מוחי. אך ההזדקנות הרב־מערכתית לא חולפת".
מה קורה אצל גברים בגיל הזה?
"אין אצלם צוק, אלא תהליך הדרגתי שמגיע בערך לאותה רמה כמו אצל הנשים סביב גיל 70, ומהגיל הזה הם במצב גרוע מזה של הנשים. בסופו של דבר הנשים חיות בממוצע שנים רבות יותר ובאיכות חיים טובה יותר בזיקנה, אבל אנחנו מוטרדים מהממצא הזה לגבי המנופאוזה, כי זה קורה להן בשיא הקריירה. ההורמונים אולי יכולים לגרום להזדקנות של הנשים להיות הדרגתית יותר, כמו אצל הגברים".
ה־FDA, בעידודו של רוברט פ. קנדי, הסיר את האזהרות החזקות ביותר נגד ההורמונים הללו, בעוד שרופאים רבים טוענים שיש בהם גם סכנות.
"ההורמונים הפכו לטאבו בעקבות כמה מחקרים שנערכו ב־2002. היום כל הנושא הזה עובר שינוי ועידון, והיתרונות עבור כל אישה נבדקים מול החסרונות. אנחנו, מהמחקר שלנו, ודאי לא יכולים לגזור מסקנה שכדאי לטפל באמצעות הורמונים, אלא רק שחשוב להאיץ את המחקר בנושא. האם להורמונים יש תופעות לוואי והאם היתרונות שלהם עולים על החסרונות? האם כדאי לתת הורמון אחד או תרופות שמטפלות בכל אחת מהמערכות לפי מה שבולט במיוחד אצל אותה מטופלת, נניח רק כבד או רק עצם? אלה כבר שאלות רפואיות.
"אבל אני חושב שהחשיבות של המחקר הזה היא גם להראות כיצד מנגנונים מאוד ספציפיים - במקרה הזה מספר קטן של הורמונים - יכולים לשלוט יחד על מספר רב של תהליכים ביולוגיים שאנשים משייכים להזדקנות. ממצא כזה מסמן כיוון של תקווה, שנוכל לזהות עוד מנגנוני בסיס של הזדקנות ולפעול כלפיהם באופן כלל־מערכתי, ולא מוגבל למערכת אחת בגוף".
בימים אלה ממשיך אלון למחקר דומה על ההשפעות ההורמונליות של ההיריון ושל גיל ההתבגרות. מחקר המנופאוזה הוא חלק מקבוצת מחקרים שעורך אלון על זיקנה. המסר שהוא רוצה להעביר לעולם הוא שהגנטיקה משפיעה בכ־50% על תוחלת החיים. ומה עם ה־50% הנותרים? "הייתי רוצה לומר סגנון חיים. למעשה הרבה זה מזל. אבל סגנון חיים יכול לתת עוד שמונה שנים, וזה המון. על הרכיב הגנטי אנחנו עובדים במחקר שלנו, ואולי זה בסוף ייתן יותר, או לא פחות".
מה הכי חשוב למניעת הזדקנות מבחינת סגנון החיים?
"הכי חשובה הפעילות הגופנית, ואחר כך שינה, לא לעשן ולאכול בריא".
מבוגרים עם מוח שלא מזדקן: הסוד של הסופר־אייג'רים ולמה כדאי לכם להיות חברותיים
"בגיל 40־50, מתוך רשימה של 15 מילים, תזכרי כנראה במבחן חוזר 9 מילים. בגיל 80, תזכרי רק 5 מהן", אומר פרופ' מרסל משולם מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת נורת'ווסטרן בארה"ב. "אבל יש מי שממשיכים לזכור 9 מיליון גם בגיל 80". אלה הם ה־Superagers, מזדקני העל, מונח שתבע משולם לפני יותר מ־20 שנה, ומאז הוא מוביל צוות החוקר אותם.
מזדקני העל הם אנשים שבגיל 80 ומעלה שומרים על יכולות קוגניטיביות כאילו הם בני 50. המוח עצמו נראה נקי מכל פתולוגיה שאנחנו מקבלים כמאפיינת של הזיקנה. אין להתבלבל בינם לבין הסנטניאלז, אנשים שחיים מעל גיל 100, בדרך כלל בבריאות טובה. מזדקני העל, הסופראייג'רים, שומרים רק על היכולות הקוגניטיביות. אין להם בהכרח בריאות גופנית או כושר יוצאי דופן לגילם. גם תוחלת החיים שלהם אינה בהכרח יוצאת דופן.
"אנחנו לא יודעים בדיוק איך הם היו בגיל 50", אומר משולם, "כי לא הכרנו אותם אז, אבל לפי דיווחיהם, הם לאו דווקא היו גאונים יוצאי דופן, או שזכו באיזשהם חידוני זיכרון בגיל צעיר. זה לא שהם התחילו גבוה בהכרח. הם פשוט לא הידרדרו".
בשנות ה־80 של המאה ה־20, משולם עסק בכלל בחקר אלצהיימר, "אך כשהתחום לא התקדם ובמקביל אני התבגרתי, זה נהיה קצת מדכא. אז אמרתי - אולי אחקור דווקא את הצד השני. אולי דווקא שם יש סוד שנוכל לגלות", הוא אומר.
דוקטורנטית הביאה לו רקמת מוח של אדם בן 83 לערך, ללא סימני זיקנה. אותו אדם היה ידוע כמי ששמר על חדות מלאה עד יום מותו. משולם התלהב מהאפשרות לחפש נוספים כאלה. "התחלנו לחפש נבדקים והסיפור שלנו עבר מפה לאוזן, וכל פעם מישהו היה אומר, אתה צריך לראות את סבתא שלי! בחנו את כולם, אבל נראה שרוב האנשים עושים קצת אידיאליזציה לסבתא שלהם. מתוך כל 10 מרואיינים, רק אחד עמד בקריטריונים".
החוקרים תשאלו את הנבדקים, נתנו להם מטלות קוגניטיביות, עשו להם מגוון בדיקות של דימות מוחי ואחרי מותם, הנבדקים גם תרמו למעבדה את המוח שלהם.
אז מה אנחנו יודעים בינתיים, איך הם עושים את זה?
"אנחנו רק מתחילים לגלות את הסודות שלהם אבל אחד הדברים הבולטים הוא שהם ממש נחמדים וחברותיים. הם מחוברים לקהילה שלהם, לעתים קרובות הם אנשים שהתנדבו לאורך חייהם. קשה לדעת אם החברותיות שמרה על המוח שלהם או שהם חברותיים בזכות יכולות אחרות של מוחם שגם שמרו על חדותו. בכל מקרה, הקשר קיים.
"חלקם היו פרופסורים, חלקם כתבו ספרים, אבל חלקם עבדו דווקא בעבודות רגילות. חלקם מעשנים, חלקם שותים, אחרים שונאים להתעמל, חלקם חולי לב או סוכרתיים. אלה אנשים שאוהבים ליהנות מהחיים. לקבוצה הראשונה שחקרנו אפילו עשינו מסיבה עם להקת ג'ז, כי חלקם היו אלמנים או בזוגיות עם אנשים דמנטיים, והם שמחו לצאת קצת ולהכיר". מעט מוזר לחשוב שכמה שנים אחר כך משולם אחז בידיו את המוחות של האנשים הללו, שאיתם רקד במסיבה.
"בהדמיות אנחנו רואים שבמקום שבדרך כלל יש הצרה בקליפת המוח עם הגיל, אצלם זה איטי יותר. יש אזור בשם Cingulate Gurus (בעברית: 'פיתול החגורה', על שם צורתו בתמונות הדימות). זה אזור שמשלב קלט בין קוגניציה לרגש. גם האזור הזה ידוע כהולך ומתכווץ עם הגיל, ואילו אצל מזדקני העל, הוא גדול אפילו יותר משל צעירים.
"בתוך אזור המוח הזה קיימים תאים מסוג Von Economo, תאים שהם מפותחים במיוחד אצל בני אדם וחיות חברתיות כמו פילים או דולפינים, וגם אצל בני אדם הם קושרו בעבר לקוגניציה חברתית, מודעות עצמית ואמפתיה. אולי יש כאן עוד סימן לקשר בין הזיכרון של מזדקני העל לחברותיות שלהם".
עוד ממצא מעניין, אומר משולם, הוא שבאזור הזיכרון של המוח, התאים של מזדקני העל נוטים להיות גדולים יותר. "אנחנו עוד לא יודעים אם מזדקני העל נולדו עם תאים גדולים יותר באזור הזה או שזה קורה עם הזמן".
לא ידעתי שגודל תא העצב משמעותי לתפקוד שלו. תמיד מדברים על מספר התאים והקישוריות ביניהם.
"אה, לא. גם אני לא יודע אם זה משנה. אני רק יודע שזה הממצא. וגם שזה נדיר. בדרך כלל נוירונים מתנפחים דווקא כחלק ממחלה".
אז יש לנו כרגע משהו לעשות עם המידע הזה?
"אנחנו חוקרים כעת את הגנטיקה של מזדקני העל. לפעמים הציבור חושב שאם נגלה שיכולת מסוימת היא גנטית, זה אומר שאין מה לעשות. הם שוכחים שגנים יוצרים חלבונים, ואם אנחנו נזהה את הקשר בין הגן לחלבון, זו יכולה להיות הזדמנות לפתח תרופה שעוזרת להזדקנות בריאה.
"לגבי סגנון חיים, אני בטוח שכל מה שאמא שלך אמרה לך לעשות זה טוב. להתעמל, לאכול נכון, לישון טוב, לחשוב מחשבות חיוביות. האם זה יגביר את הסיכוי שלך להיות מזדקנת על? אין לי מושג. אני כן יכול לומר לך שלכל הסופר אייג'רים שלנו היו חיים. נזירים הם לא היו".