אמריקאים רבים מחזיקים בדעות סוציאליסטיות, גם אם אינם מזדהים עם ה''מיתוג''. הפגנה בניו יורק / צילום: ap
הכותב הוא עורך דין בהשכלתו העוסק ומעורב בטכנולוגיה. מנהל קרן להשקעות במטבעות קריפטוגרפיים, ומתגורר בארה"ב. כותב הספר "A Brief History of Money" ומקליט הפודקסט KanAmerica.com. בטוויטר @ChananSteinhart
בחירתו לפני כחודש של זוהרן ממדאני לראשות עיר הבירה של תעשיית הכסף האמריקאית היא יותר מסמלית. היא גם לא צריכה להפתיע, בדיוק כמו בחירתו ב־2016 וב־2024 של דונאלד טראמפ. שניהם דמויות פופוליסטיות מפוקפקות, שניהם כריזמטיים ומומחים בשיווק ובמכירת הבטחות, ושניהם ידעו לרכוב היטב על המצוקה הגדלה והולכת אצל חלקים שגם הם גדלים והולכים בחברה האמריקאית.
● בור ההפסדים שנוצר בגלל הנפילה בקריפטו - ועוד 4 כתבות על המצב בשווקים
● הכוכבת שסבורה: "השנאה לישראל היא קופת מזומנים של משפיענים"
● ביל אקמן שוקל הנפקות בו זמנית של חברה וקרן חדשה
על פי הסקרים בקלפיות בניו יורק הבחירות הוכרעו לטובת הסוציאליסט חלק הלשון, בראש ובראשונה בזכות הצעירים מתחת לגיל 30 (78% לממדאני), הגרים בשכירות (59%), אלו שמרגישים כי מצבם הכלכלי מתדרדר (59%), ו־66% מבין אלו שסברו כי יוקר המחיה הוא הנושא החשוב ביותר לעיר. נתון מעניין נוסף ולא בלתי קשור - ממדאני זכה ברוב עצום (85%) בקרב הגרים בעיר פחות מחמש שנים, לעומת 38% בלבד בקרב אלו שנולדו בה או הגרים בה מעל 10 שנים (54%).
נתונים אלו הם תמונת ראי להבטחות הצעיר בן ה־33 החסר כל ניסיון עסקי, ניהולי או פוליטי. הבטחות שכללו ביטוח רפואי חינם וסבסוד מעונות היום לילדים, תחבורה ציבורית ללא תשלום (עלות של כמעט מיליארד דולר), סופרמרקטים בבעלות העירייה שיורידו את מחירי המוצרים, והקפאת מחירי השכירות על כמיליון יחידות הדיור שדייריהן כבר היום לסבסוד שכר הדירה. כן הובטח לבנות 200 אלף יחידות של דיור ציבורי זול, ולהעלות את שכר המינימום מ־16.5 דולר לשעה ל־30 דולר.
מלוא הטנא הבטחות, שלפי ניתוחים שונים עלותן בין 8 ל־11 מיליארד דולר לשנה, לעיר שחובותיה עומדים כבר היום על מעל 104 מיליארד דולר, והתחייבויותיה (כמו לפנסיות של עובדיה) עומדים על כ־300 מיליארד דולר, כך לפי ניתוח של ה"ריזון פאונדיישן".
אמריקה מאבדת את הקפיטליזם
אף שקשה לומר שאמריקה באמת קפיטליסטית, שהרי שמחיר הקפיטל (הריבית) נמצא במניפולציה נמשכת של הבנק המרכזי, והוצאות הממשלה (הפדרלית והמדינתית) מהוות מעל 36% מהתמ"ג. המותג עבר טרנספורמציה בדעת הקהל: נכון ל־2025 בקושי למחצית מהאמריקאים (54%) יש דעה חיובית על קפיטליזם. וכשמדובר בצעירים המזהים עצמם כתומכי המפלגה הדמוקרטית המספר צונח ל־31% בלבד.
ה"עסקים גדולים" באמריקה, אלו המעסיקים מעל 500 עובדים, מהווים פחות מאחוז מסך העסקים, אך מייצרים כמחצית מהתמ"ג האמריקאי ומעסיקים יותר מ־40% מהעובדים - ללא ספק הסופר־קטר של הכלכלה. אף על פי כן, רק ל־37% מהאמריקאים דעה טובה על העסקים הללו, ובקרב הדמוקרטים המספר צונח ל־17% בלבד.
לעומת זאת, לכ־39% מבני ה־30 ומטה דעה חיובית על לואיג'י מנג'יוני - בן עשירים צעיר שרצח בדצמבר 2024, בדם קר ומין המארב, את מנכ"ל חברת הביטוח הרפואי יונייטד הלת'קר, כי לא אהב את מערכת הבריאות האמריקאית. בקרב הסטודנטים המצב עוד גרוע מזה: על פי סקר של חברת "ג'נריישנל לאב" בקרב סטודנטים, כמעט 50% סברו ש"הרצח היה מוצדק".
כשצוללים לפרטים, ולא רק למותג, מסתבר כי הרבה יותר אמריקאים מחזיקים בדעות הנחשבות סוציאליסטיות, ממספרם של אלו המוכנים להזדהות עם המותג עצמו. כך למשל כמעט 75% מהאמריקאים בעד אופציה של ביטוח רפואי ציבורי, וכ־67% תומכים בהורדת הגיל לזכאות לביטוח בריאות ממשלתי (מדיקר) שהיום זמין רק מגיל 65.
הדעות ביחס לתפקיד הממשלה חוצות קווים ומתפשטות ומתרחבות גם בימין הפופוליסטי. אין דוגמה בולטת מאשר חברת הקונגרס מרג’ורי טיילור גרין (רפובליקנית, ג’ורג’יה) - דמות מרכזית בתנועת המאגא (MAGA, Make America great again) של טראמפ. לאורך כל אוקטובר ומחצית נובמבר הייתה הממשלה הפדרלית משותקת. סלע המחלוקת העיקרי בין המפלגות היה בשאלה האם להאריך את הסובסידיות לביטוחי הבריאות במסגרת מה שמכונה "אובמה קייר". בראיון לא מכבר הזהירה גרין כי ביטול הסובסידיות עלול "למחוץ את משקי הבית האמריקאיים", להוביל להכפלת מחירי ביטוחי הבריאות, ולדחוף משפחות רבות לחוסר יכולת לשלם שכר דירה.
אזהרתה משתלבת עם הלך הרוח בציבור בכלל ובקרב מצביעי המפלגה הרפובליקנית בפרט. סקר שנערך לאחרונה מצא כי 78% מהאמריקאים סבורים כי יש להאריך את הסובסדיות של תוכנית אובמה קייר, מהם גם כ־59% מהרפובליקנים וכ־57% מאלו שהזדהו כאנשי מאגא. תוצאות אלו לא צריכות להפתיע. בשנת 2025 נרשם שיא של 24-25 מיליון אמריקאים שרכשו את הביטוח הרפואי שלהם דרך אובמה קייר, רובם אגב במדינות הדרום. בסך הכל, כ־77% מהמבוטחים שרכשו ביטוח רפואי דרך אובמה קייר חיים במדינות שטראמפ ניצח בהן בבחירות 2024, ו־57% חיים במחוזות קונגרס המיוצגים על ידי רפובליקנים.
התמונה המורכבת שמאחורי האינפלציה
כפי שהשתקף בתוצאות הבחירות בתחילת נובמבר, רוב האמריקאים לא מרוצים ממצב הכלכלה בכלל, ומההתייקרויות והאינפלציה בפרט. כך בסקר של "גרדיאן־הריס" מאוקטובר האחרון, כ־75% מהנשאלים דיווחו כי הוצאותיהם ממשיכות לעלות, וכ־54% האמינו כי ארה"ב נמצאת במיתון וכי המצב הכלכלי הולך ומורע. בסקר אחר של "נוויגייטור ריסרץ'", 73% מאלו מתחת לגיל 35 סברו כי הכלכלה במצב גרוע או לא כל כך טוב, לעומת 25% בלבד שסברו שהיא במצב טוב או מצויין. בראש הסולם כאמור - המחירים המאמירים. על פי סקר של "פיו ריסרץ'" מאוקטובר, שלושת הנושאים שהטרידו את האמריקאים ביותר, מעל 65% מהמשיבים, היו המחירים במכולת, בדיור ובתחנות הדלק.
אך נראה כי האינפלציה לא הולכת לשום מקום. במאמר מאוגוסט 2025, ג'ון מולדין, אסטרטג השקעות ומחבר ספרים רבי־מכר, מזהיר כי ייתכן שאנו ניצבים בפתחו של עידן חדש "שבו הכלים המסורתיים של בנקים מרכזיים מאבדים מיעילותם". הנושא המרכזי במאמרו הינה האינפלציה.
במאמרו הוא מצביע כי ביולי נמדדה אינפלציה כללית של 2.7%, לכאורה בשליטה. אולם מאחורי הכותרת מסתתרת תמונה מורכבת הרבה יותר. אינפלציית הליבה (ללא מזון ואנרגיה) עלתה ל־3.1%, ומדד "סופר־ליבה", שבו מנוכה גם דיור, זינק ל־3.6%. גם באוגוסט (המדד האחרון שפורסם בגין השבתת הממשל) התמונה נותרה זהה - מדד הליבה עלה ב־3.1% לשנה וב־0.3% לחודש.
מולדין ממשיך וטוען שבמשך שנים יבוא זול, במיוחד מסין, ריסן את מחירי הסחורות. כעת, שרשראות האספקה נשברות והמכסים שהטיל הנשיא טראמפ רק מחמירים את המצב. בגדי תינוקות למשל התייקרו ביולי (חודש לפני המאמר) ב־3.3% בחודש, שמלות ב־2.7% וקפה ב־2.3%. תמונת המצב לא השתפרה באוגוסט, להפך. כרטיסי הטיסה התייקרו בחודש זה לבד ב־5.9%, מוצרי המכולת ב־0.6%, הבשר ב־2.7%, סוכר בכ־0.9% וקפה ב־3.1%. וזה לא נגמר במכולת: החשמל התייקר באוגוסט ב־6.2%, תיקוני הרכב ב־5% ושכירות המגורים ב־0.4% לחודש ובסיכום שנתי 3.6%.
מחקר אחר העריך שקטגוריות רבות של מוצרים עדיין חוות עליות מחירים משמעותיות, וכי מדובר בלחצים יסודיים ונרחבים שאינם נרגעים - לרבות בגין תהליך של גלגול המכסים לציבור. מכאן נובעת האזהרה החריפה ביותר של מולדין: "אנו עלולים להיכנס לעולם שבו הכלים המוניטריים, קרי ריבית והרחבה כמותית, אינם עובדים עוד". המסר שבמאמרו פשוט, האינפלציה בארה"ב היא לא עוד "רעש רגעי", אלא שינוי מבני עמוק.
במקביל לאינפלציה שאינה נרגעת שוק התעסוקה חורק. תוצאה של התייעלות הבינה המלאכותית, אך לא רק. כך החודש ובחודש שעבר הודיעו חברות רבות על צימצומים רבים בכוח אדם. אלה כללו בין השאר את אמזון (15 אלף), יו.פי.אס (48 אלף), נסטלה (16 אלף), טלפוניקה (6 אלף) ואקסנטיור (11 אלף). בסה"כ באוקטובר איבדו 153 אלף אמריקאים את מקום העבודה שלהם - המספר הגבוה ביותר לחודש אוקטובר זה יותר מ־20 שנה.
הריבית תרד, ופערי העושר והמצוקה יתרחבו
החוב הממשלתי הגואה והלחצים על התקציב בגין עלות תחזוקתו, ביחד עם היחלשות התעסוקה, מעמיקים את הלחצים על הפד להוריד ריבית ולעבור למדיניות של הרחבות. אך להגדלת כמות הכסף תוצאה מתמשכת אחת ברורה: היא מעשירה את העשירים בעלי הנכסים, ומרוששת את הרוב החי בעיקר על שכר, מה שמכונה "אפקט הקנטיליון".
כך מאז ראשית המאה גדל השכר של משק הבית החציוני באמריקה בהתאמה לאינפלציה בכ־7% בלבד לכל התקופה של 25 שנה. לעומת זאת, בהתאמה לאינפלציה גדל ערך הבית החציוני בכ־65%, מדד המניות S&P 500 נסק בכ־279%, הנאסד"ק ב־212% והזהב ב־332%. אפקט זה יחריף בשנים הבאות שכן הורדות הריבית והמדיניות המרחיבה בקושי יעזרו ל"אבטלת בינה המלאכותית" שבמהותה תיטיב עם ההון ולא עם העבודה.
התפתחות והתרחבות הבינה המלאכותית ביחד עם מדיניות מוניטרית מרחיבה בסביבה סטגפלציונית כמו זו המתפתחת כעת, מבטיחה לפחות בטווח הקצר גידול משמעותי בפערי העושר ובמצוקה הכלכלית של רוב אמריקה. אך אי־שוויון הולך וגדל אינו רק בעיה חברתית או פוליטית. יותר ויותר מחקרים מצביעים על כך שמדובר בסיכון העלול לערער באופן ישיר את יציבות המערכת כולה.
במאמר שפרסם הפדרל ריזרב ב־2024 ועסק בקשר שבין יציבות המערכת הפיננסית ופערי העושר, נמצא שככל שהעושר מתרכז בידי מיעוט קטן, כך מוסדות פיננסיים חשופים יותר ל"זעזועי נזילות". הפד מצביע במיוחד על הגידול במגזר הלא־בנקאי, קרי קרנות גידור, קרנות כספיות ושוק האשראי הפרטי, כתחומים פגיעים במיוחד והניזונים מתהליכי אי השוויון.
מכון אי השוויון העולמי הוסיף, שכאשר העושר מתרכז אצל האליטה, תוצאה מתחייבת בעת בועת אשראי ואינפלציה, ההון לא זורם לצמיחה רחבה או להשקעות יצרניות, אלא מחפש תשואה גבוהה בשווקים הפיננסיים. התוצאה היא ניפוח בועות בנכסים, ממניות ועד נדל"ן, שמנותקות מהביקוש הריאלי של רוב האוכלוסייה. אך ברגע שהבועה מתפוצצת, ההפסדים מתפשטים למערכת הבנקאית, לשוקי האשראי ולבסוף גם לציבור הרחב. המחקר מדגיש כי זו אינה תופעת לוואי אלא משהו מבני. ככל שהעושר מרוכז יותר, כך המערכת הפיננסית נעשית פגיעה יותר לזעזועים.
הבנק המרכזי האירופי בחן את הקשר בין אי־שוויון למשברים פיננסיים מזווית אחרת, זו של משקי הבית. כאשר שיעורי אינפלציה עולים והריביות מטפסות, דווקא משקי הבית החלשים ביותר נפגעים ראשונים. בלי כריות ביטחון מספיקות, הם נגררים במהירות לקשיים בהחזר הלוואות, פיגורים ואפילו חדלות פירעון. בהיקף גדול, זה מתורגם ללחץ על מאזן הבנקים, להפסדים במערכת, ולסיכון ליציבות כולה.
בפשטות, התייקרויות גורמות למעמד הביניים להישחק, לביקוש המקומי להיחלש, ומכאן למערכת הבנקאית להיחשף לסיכוני חדלות פירעון. במקביל, העשירים, שמחזיקים בנכסים ריאליים ופיננסיים, דווקא נהנים מעליות מחירים. כך נוצר מעגל שלילי - האוכלוסייה החלשה נחלשת עוד יותר, ואילו האליטה הכלכלית מגדילה את כוחה, מה שמגביר את פגיעות המערכת.
השווקים מגיבים מהר לאי־שקט חברתי
חוסר השקט החברתי משפיע בשווקים עוד לפני שהוא משפיע בקלפיות. מחקר חדש של קרן המטבע הבינלאומית, שבחן מאות אירועי מחאה והפגנות בעולם, מצא כי שווקים מגיבים במהירות לאי־שקט חברתי. מדד מיוחד של "אי־שקט חברתי" מצביע על ירידה ממוצעת של כ־1.4% בשוקי המניות בשבועיים שלאחר אירוע מחאה משמעותי. ההשפעה חריפה עוד יותר כאשר מדובר באירועים מתמשכים או במדינות עם מוסדות חלשים. במילים אחרות, המשקיעים מתמחרים חוסר יציבות פוליטית ברגע שהיא נראית ברחוב. מחקרים נוספים מראים שהשפעת אי־שקט אינה מוגבלת לשוקי מניות.
המסר העולה מכל אלה ברור: אי־שוויון חברתי וכלכלי ואי־שקט פוליטי אינם רק סיכונים ארוכי טווח, הם מחלחלים ישירות ובמהירות אל המערכת הפיננסית.
האם הלחצים החברתיים, שיתבטאו בין השאר בבחירתם של עוד ועוד פופוליסטים כלכליים למרכז מקבלי ההחלטות, יגדילו את חששות המשקיעים מאג"ח של ממשלת ארה"ב, האם חוסר השקט והחלטות חפוזות של הפד בעקבותהם ידחפו למעלה את תשואת הסיכון (הריבית) על החוב, ויהיו הקש שישבור את גב הגמל העמוס בחוב? אם כן ושבר כזה יתרחש, איך הוא עלול להראות ולהתפשט בכלכלה העולמית? על כך בכתבה הבאה.