אילוסטרציה: Shutterstock
מניצול הזדמנויות של בעלי שליטה, דרך פרשנות תכליתית בדיני מס ופרשנות פורמליסטית בדיני החוזים ועד גבולות השימוש ב־AI: פסקי הדין שעיצבו השנה את הכללים הכלכליים והמסחריים במשק. בעזרת מומחי משפט, ריכזנו ארבעה פסקי דין משמעותיים מהשנה שחלפה, שהשלכותיהם יורגשו גם ב-2026.
● סיכום פסיקות השנה בנדל"ן: כללים חדשים בדירות נופש, פינוי־בינוי ועוד
● כל עורך דין שלישי "שותף": מה מתכננים במשרדים הגדולים ל־2026?
דיני חברות | ניצול הזדמנות עסקית והאישור להסכם תיחום פעילות
העובדות:
באפריל אישר בית המשפט הכלכלי לנהל תביעה נגזרת נגד יעקב אטרקצ’י, בעל השליטה ומנכ״ל חברת אאורה, בטענה לניצול הזדמנות עסקית של החברה לצרכיו הפרטיים. לפי הנטען, אטרקצ’י רכש מקרקעין בקריית אונו ב־57 מיליון שקל ומכרם כעבור כשנתיים ב100 מיליון שקל, עסקה שלא הוצעה קודם לכן לחברה.
ההכרעה:
השופט שרביט קבע כי הוכח לכאורה כי עסקת הנדל"ן היוותה הזדמנות עסקית "של החברה" ונוצלה על ידי בעל השליטה באופן פרטי.
בפסק הדין היו שני נושאים על הפרק: אחד, נקבע שמדובר ב"הזדמנות עסקית במעגל השני" פעילות שאינה זהה לליבת פעילות החברה אך משיקה אליה מהותית. אף שאאורה פועלת בעיקר בתחום הנדל״ן למגורים והתחדשות עירונית, אין בכך כדי לשלול סיווג עסקה בנדל״ן מסחרי כהזדמנות עסקית של החברה. בנוסף, קבע בית המשפט כי הסכמי תיחום פעילות בין חברה לבעל שליטה אינם מהלך עסקי רגיל, אלא עסקה עם בעל שליטה, ולכן מחייבים את מלוא מנגנון האישור המשולש: ועדת ביקורת, דירקטוריון ואסיפה כללית של בעלי מניות בלתי נגועים. זאת בשל השפעתם המהותית על פעילות החברה, הכנסותיה ורווחיותה, וכן נוכח החשש שבעל שליטה ישפיע על הגדרת תחום הפעילות באופן שיאפשר לו להוציא מתוכה הזדמנויות שיבקש לנצל באופן פרטי.
המשמעות:
עו״ד יוסי אשכנזי, שותף ומנהל (משותף) של מחלקת הליטיגציה במשרד הרצוג, מסביר כי הפסיקה מחדדת את אחריותם של בעלי שליטה בחברות ציבוריות: "יש הרבה חברות ציבוריות עם בעל שליטה משמעותי, שהוא הרוח החיה בחברה וגם זה שמאתר הזדמנויות עסקיות עבורה. פסק הדין הוא נדבך חשוב בפסיקה שמתגבשת בדיני ההזדמנות העסקית, בהגדרת מהי הזדמנות כזו. בית המשפט מגדיר באופן תקדימי תחומים משיקים נוספים בנדל"ן שנחשבים מעגל שני והזדמנות עסקית שבעל השליטה לא יכול לקחת בלי להציע לחברה קודם". במילים אחרות, פסק הדין מבהיר שהגבול בין פעילות פרטית לפעילות החברה צר יותר מבעבר, ונזכיר כי המבחנים להזדמנות עסקית נקבעו בפסק דין חג'ג' בידי השופטת רונן.
לדברי אשכנזי, גם באשר לאישור הנדרש להסכם תיחום פעילות מדובר בקביעה תקדימית: "זו הפעם הראשונה שנקבע במפורש איזה מנגנון אישורים נדרש להסדרי תיחום פעילות. סוגיה שטרם הוכרעה עד היום. ההשלכות של הקביעה הזו ברורות לדבריי אשכנזי, ההכרעה מאיצה מגמה ברורה: בעל שליטה שלא מסדיר מראש תיחום פעילות, לוקח סיכון גדול".
נזכיר כי מתנהל דיון חוזר במחלקה הכלכלית בפסק הדין אך לגישת אשכנזי, יש סיכוי לא מבוטל שהתוצאה תישאר זהה.
דיני מס | פרשנות תכליתית גוברת על לשון החוק
העובדות:
בנובמבר קיבל בית המשפט העליון, ברוב דעות, את ערעור רשות המסים וביטל החלטה שאפשרה ניהול תובענה ייצוגית נגדה. הסוגיה נסבה סביב פרשנות סעיף הנוגע לזיכוי מס לשכירים בגין חיסכון ארוך טווח, מחלוקת שלה השלכות תקציביות בהיקף של יותר מ־600 מיליון שקל.
ההכרעה:
בדעת רוב אותה כתב השופט גרוסקופף נקבע כי מדובר ב"תקלה חקיקתית-ניסוחית" חריגה, המצדיקה סטייה מהלשון ואימוץ פרשנות תכליתית, כך שלא יינתן זיכוי מס כפול. למרות שלא נמצא עיגון בלשון החוק לעמדת רשות המיסים, נקבע כי אימוץ פרשנות לשונית תחתור תחת תכליות הסעיף וכוונת המחוקק. בדעת מיעוט סבר השופט שטיין כי כאשר הלשון ברורה, יש לפעול לפיה והכדור מצוי בידי המחוקק.
המשמעות:
עו״ד נדב ויסמן, שותף במחלקת הליטיגציה במשרד מיתר, מסביר כי השאלה שעלתה בפסק הדין היא ויכוח עקרוני החוצה תחומי משפט: "זהו עימות קלאסי בין שמרנות לפרשנות תכליתית" "שאלה שחוצה תחומים ואנחנו מכירים אותה מדיני חוזים". לגישתו, השלכות פסק הדין, כאשר החוק אומר א' והרשות עושה ב', יכולות להיות משמעותיות: "כאשר חורגים מלשון הכתוב בחוק, יש כאן סיכון של אובדן וודאות, אולי שופטי הרוב פוסקים בניגוד למה שהמחוקק התכוון שהוא מייצג את רצון העם".
לצד זאת, הוא מסביר "לפעמים כשהולכים לפי לשון החוק, הרבה פעמים הדרך מסתיימת ללא תשובה כי החוק לא נותן את כל התשובות, ובית המשפט נאלץ לאתר את התשובה שלא בלשון החוק". וממשיך "כשמתעמקים בתכליות של החוק באותו מקרה, שהוא מורכב, רואים שהפרשנות הטקסטואלית פועלת לחלוטין נגד התכלית שאפשר להניח שהמחוקק ביקש להגשים".
ביקשנו להסב את תשומת ליבו לכך שגישתו של גרוסקופף בפסקי דין מתחומים אחרים דווקא שמרנית יותר ושאלנו האם פסק הדין הוא חריגה מגישתו הכללית. לדבריו, המשמעות הכלכלית שעמדה בבסיס פסק הדין לדעתו הייתה מרכיב מכריע "אין ספק שהוא נוקט גישה שונה כי מדובר במקרה חריג. כשקופת הציבור עלולה לשלם יותר מחצי מיליארד שקל בגלל תקלה ניסוחית, השופטים מרשים לעצמם להיות יותר אקטיביסטיים. אף שופט אינו רק שמרן או רק אקטיביסט". לצד זאת, הסביר את פסק דינו יוצא הדופן של השופט שטיין באותו מקרה, "השופט שטיין שידוע בגישתו השמרנית עשה מאמץ ראוי להערכה כשנצמד ללשון החוק".
בהמשך לפסק הדין, קורא ויסמן למחוקק לחוקק חוקים ברורים יותר, במיוחד בדיני מס ועניינים כלכליים, ואז בתי המשפט לא יצטרכו לנקוט בפרשנות תכליתית.
דיני חוזים | חזרה לפורמליזם?
העובדות:
דובר על מסמך ביניים (פרטיכל) במסגרתו תפצה הכנסייה את קק"ל ב-13 מיליון דולר ובתמורה חברת הבת של קק"ל תוותר על טענות נגד העסקה למכירת 520 דונם בשכונות בירושלים שהיו שייכים לכנסייה היוונית האורתודוכסית, כאשר מאוחר יותר נטען שמדובר בהסכם פשרה מחייב.
ההכרעה:
בפסק דין הפטריארכיה היוונית, ביטל בית המשפט העליון חיוב של 13 מיליון דולר וקבע כי מסמך ביניים מפורט (פרטיכל), שהוקרא באירוע חגיגי, אינו חוזה מחייב אלא שלב במשא ומתן, וכי לא התקיימו דרישות הכתב, גמירות הדעת והמסוימות. השופט גרוסקופף הביע ביקורת מפורשת על הכשרתם וקבלתם של מסמכי ביניים ומסמכים לאקוניים כהסכמים מחייבים לאורך הפסיקה, וקרא לחזור לדרישות הפורמליסטיות ובלשונו,"המטוטלת בפסיקה בתחום דיני החוזים נעה באופן מופרז לכיוון הקוטב המהותי. טוב נעשה אם נסיט את כיוון תנועתה, ונשיב לדיני החוזים הישראליים, מידה מסוימת של פורמאליזם, אשר תמתן את אי הוודאות, ותתרום לשימוש יעיל ומושכל במכשיר החוזי, לא כל שכן כשמדובר בחוזה העסקי".
המשמעות:
עו"ד איתן חיימוביץ מספר לנו שפסק-הדין חשוב כי הוא מצמצם את חוסר הוודאות ששררה במשך שנים בדיני חוזים "במשך תקופה ממושכת התרחבה הפסיקה שבחנה הסכמי ביניים מנקודת מבט מקלה, הקלה בדרישה לחתימה פורמלית, יצקה תוכן הסכמי לחוזה גם כאשר לא סוכמו התמורות, גם כשנכתב שעוד ינוהל משא ומתן. נראה שהיה חוסר ודאות בשוק כי אי אפשר היה לדעת מתי בית המשפט ישלים פרטים ויקרא למסמך חוזה מחייב, ועכשיו, דעת הרוב בפסק הדין משיבה את הבחינה לגבי הסכמים להסתכלות פורמאלית יותר, בחינה של פרטי הפרטים הנדרשים להיות בחוזה, אחרת הוא לא יוגדר כחוזה".
"מדובר בפסיקה חשובה ביותר, היא משיבה את הדינים החוזיים לעולם הודאות, הצורה והדרישות הפורמאליות כדי שחוזה ייחשב מחייב, זאת בניגוד לאינספור מקרים בהם הוגשו תביעות על "חוזים" לא חתומים שהיו חסרים ובית המשפט השלים את החסר", מסכם חיימוביץ.
לצד זאת, האמירות בפסק הדין מעוררות דווקא חשש מחוסר וודאות בשוק לגבי הקשחת הדרישות לכריתת חוזה כי עורכי דין למדו לנהל מו"מ לפי ההלכות שררו מאמצע שנות ה-70 ועד היום וכל פסיקה שבאה ומערערת את זה, עלולה ליצור חוסר ודאות איך לקיים את המשאים ומתנים. גם במקרה הפטריכאריה הצדדים ניסו להיכנס תחת אותן הלכות, וקיימו טקסט חגיגי כמו שהיה בעניין בוטקובסקי.
ההליך ממתין לדיון נוסף, והפסיקה העתידית בערכאות הנמוכות תקבע אם מדובר בשינוי מגמה של ממש.
משפט וטכנולוגיה | שימוש בינה מלאכותית יהיה רק עם אחריות ברורה
העובדות וההכרעה:
בשני פסקי דין השנה קבע בג״ץ באופן תקדימי כי הסתמכות על אסמכתאות בדויות שנוצרו באמצעות בינה מלאכותית עלולה להוביל לסילוק הליכים ואף לסנקציות כלפי עורכי הדין.
המשמעות:
בית המשפט הבהיר כי האחריות נותרת על כתפי עורך הדין, וכי "בהגשת כתבי טענות פרי הזיית בינה מלאכותית נפגע בראש ובראשונה אינטרס הלקוח". אף שבשל חדשנות התופעה לא הוטלו הוצאות על עורכי הדין בתיק, המסר של בית המשפט הוא ברור, הסובלנות לשימוש רשלני ב־ AI לא תימשך לאורך זמן.