אילוסטרציה: Shutterstock
מניצול הזדמנויות של בעלי שליטה, דרך פרשנות תכליתית בדיני המס ופרשנות פורמליסטית בדיני החוזים ועד גבולות השימוש ב-AI: מספר פסקי דין שניתנו השנה עיצבו את הכללים הכלכליים והמסחריים במשק. בעזרת מומחי משפט, ריכזנו ארבעה פסקי דין משמעותיים מהשנה שחלפה, שהשלכותיהם יורגשו גם ב-2026.
● סיכום פסיקות השנה בנדל"ן: כללים חדשים בדירות נופש, פינוי-בינוי ועוד
● כל עורך דין שלישי "שותף": מה מתכננים במשרדים הגדולים ל-2026?
דיני חברות | ניצול הזדמנות עסקית ואישור להסכם תיחום פעילות
העובדות:
באפריל השנה אישר בית המשפט הכלכלי לנהל תביעה נגזרת נגד יעקב אטרקצ'י, בעל השליטה ומנכ"ל חברת אאורה, בטענה לניצול הזדמנות עסקית של החברה לצרכיו הפרטיים. לפי הנטען, אטרקצ'י רכש מקרקעין בקריית אונו ב-57 מיליון שקל ומכר אותם כעבור כשנתיים ב-100 מיליון שקל - עסקה שלא הוצעה קודם לכן לחברה.
ההכרעה:
השופט יעקב שרביט קבע כי הוכח לכאורה כי עסקת הנדל"ן היוותה הזדמנות עסקית "של החברה" ונוצלה על-ידי בעל השליטה באופן פרטי.
בפסק הדין היו שני נושאים על הפרק: אחד - נקבע כי מדובר ב"הזדמנות עסקית במעגל השני", פעילות שאינה זהה לליבת פעילות החברה אך משיקה אליה מהותית. אף שאאורה פועלת בעיקר בתחום הנדל"ן למגורים והתחדשות עירונית, אין בכך כדי לשלול סיווג עסקה בנדל"ן מסחרי כהזדמנות עסקית של החברה.
בנוסף, בית המשפט קבע כי הסכמי תיחום פעילות בין חברה לבעל שליטה אינם מהלך עסקי רגיל, אלא עסקה עם בעל שליטה, ולכן הם מחייבים את מלוא מנגנון האישור המשולש: ועדת ביקורת, דירקטוריון ואסיפה כללית של בעלי מניות בלתי נגועים. זאת בשל השפעתם המהותית על פעילות החברה, הכנסותיה ורווחיותה וכן נוכח החשש שבעל שליטה ישפיע על הגדרת תחום הפעילות באופן שיאפשר לו להוציא מתוכה הזדמנויות שיבקש לנצל באופן פרטי.
המשמעות:
עו"ד יוסי אשכנזי, שותף ומנהל (משותף) של מחלקת הליטיגציה במשרד הרצוג, מסביר כי הפסיקה מחדדת את אחריותם של בעלי שליטה בחברות ציבוריות: "יש הרבה חברות ציבוריות עם בעל שליטה משמעותי, שהוא הרוח החיה בחברה וגם זה שמאתר הזדמנויות עסקיות עבורה. פסק הדין הוא נדבך חשוב בפסיקה שמתגבשת בדיני ההזדמנות העסקית, בהגדרת מהי הזדמנות כזו. בית המשפט מגדיר באופן תקדימי תחומים משיקים נוספים בנדל"ן שנחשבים מעגל שני והזדמנות עסקית שבעל השליטה לא יכול לקחת בלי להציע לחברה קודם".
במילים אחרות, פסק הדין מבהיר כי הגבול בין פעילות פרטית לפעילות החברה צר יותר מבעבר, ונזכיר כי המבחנים להזדמנות עסקית נקבעו בפסק דין חג'ג' בידי השופטת רות רונן.
לדברי עו"ד אשכנזי, גם באשר לאישור הנדרש להסכם תיחום פעילות, מדובר בקביעה תקדימית: "זו הפעם הראשונה שנקבע במפורש איזה מנגנון אישורים נדרש להסדרי תיחום פעילות, סוגיה שטרם הוכרעה עד היום. ההשלכות של הקביעה הזו ברורות". לדבריו, "ההכרעה מאיצה מגמה ברורה: בעל שליטה שלא מסדיר מראש תיחום פעילות, לוקח סיכון גדול".
נזכיר כי מתנהל דיון חוזר במחלקה הכלכלית בפסק הדין, אך לגישת אשכנזי, יש סיכוי לא מבוטל שהתוצאה תישאר זהה.
דיני מס | פרשנות תכליתית גוברת על לשון החוק
העובדות:
בנובמבר השנה קיבל בית המשפט העליון, ברוב דעות, את ערעור רשות המסים וביטל החלטה שאפשרה ניהול תובענה ייצוגית נגדה. הסוגיה נסבה סביב פרשנות סעיף הנוגע לזיכוי מס לשכירים בגין חיסכון ארוך-טווח, מחלוקת שלה השלכות תקציביות בהיקף של יותר מ-600 מיליון שקל.
ההכרעה:
בדעת רוב, אותה כתב השופט עופר גרוסקופף, נקבע כי מדובר ב"תקלה חקיקתית-ניסוחית" חריגה, המצדיקה סטייה מהלשון ואימוץ פרשנות תכליתית, כך שלא יינתן זיכוי מס כפול.
למרות שלא נמצא עיגון בלשון החוק לעמדת רשות המסים, נקבע כי אימוץ פרשנות לשונית תחתור תחת תכליות הסעיף וכוונת המחוקק. בדעת מיעוט, השופט אלכס שטיין סבר כי כאשר הלשון ברורה, יש לפעול לפיה, והכדור מצוי בידי המחוקק.
המשמעות:
עו"ד נדב ויסמן, שותף במחלקת הליטיגציה במשרד מיתר, מסביר כי השאלה שעלתה בפסק הדין היא ויכוח עקרוני החוצה תחומי משפט: "זהו עימות קלאסי בין שמרנות לפרשנות תכליתית - שאלה שחוצה תחומים, ואנחנו מכירים אותה מדיני החוזים".
לגישתו, השלכות פסק הדין, כאשר החוק אומר א', והרשות עושה ב', יכולות להיות משמעותיות: "כאשר חורגים מלשון הכתוב בחוק, יש כאן סיכון של אובדן ודאות. אולי שופטי הרוב פוסקים בניגוד למה שהמחוקק התכוון שהוא מייצג את רצון העם".
לצד זאת, הוא מסביר, "לפעמים כשהולכים לפי לשון החוק, הרבה פעמים הדרך מסתיימת ללא תשובה, כי החוק לא נותן את כל התשובות, ובית המשפט נאלץ לאתר את התשובה שלא בלשון החוק".
לדבריו, "כשמתעמקים בתכליות של החוק באותו מקרה, שהוא מורכב, רואים שהפרשנות הטקסטואלית פועלת לחלוטין נגד התכלית שאפשר להניח שהמחוקק ביקש להגשים".
ביקשנו להסב את תשומת-ליבו של עו"ד ויסמן לכך שגישתו של השופט גרוסקופף בפסקי דין מתחומים אחרים דווקא שמרנית יותר, ושאלנו האם פסק הדין הוא חריגה מגישתו הכללית. לדברי ויסמן, המשמעות הכלכלית שעמדה בבסיס פסק הדין לדעתו הייתה מרכיב מכריע. "אין ספק שהוא נוקט גישה שונה, כי מדובר במקרה חריג. כשקופת הציבור עלולה לשלם יותר מחצי מיליארד שקל בגלל תקלה ניסוחית, השופטים מרשים לעצמם להיות יותר אקטיביסטיים. אף שופט אינו רק שמרן או רק אקטיביסט".
לצד זאת, הוא הסביר את פסק דינו יוצא הדופן של השופט שטיין באותו מקרה: "השופט שטיין, שידוע בגישתו השמרנית, עשה מאמץ ראוי להערכה כשנצמד ללשון החוק".
בהמשך לפסק הדין, ויסמן קורא למחוקק לחוקק חוקים ברורים יותר, במיוחד בדיני מס ועניינים כלכליים, ואז בתי המשפט לא יצטרכו לנקוט פרשנות תכליתית.
דיני חוזים | חזרה לפורמליזם?
העובדות:
דובר על מסמך ביניים (פרטיכל) במסגרתו תפצה הכנסייה את קק"ל ב-13 מיליון דולר, ובתמורה חברת-הבת של קק"ל תוותר על טענות נגד העסקה למכירת 520 דונם בשכונות בירושלים שהיו שייכים לכנסייה היוונית האורתודוכסית, כאשר מאוחר יותר נטען כי מדובר בהסכם פשרה מחייב.
ההכרעה:
בפסק דין הפטריארכיה היוונית, בית המשפט העליון ביטל חיוב של 13 מיליון דולר וקבע כי מסמך ביניים מפורט (פרטיכל), שהוקרא באירוע חגיגי, אינו חוזה מחייב אלא שלב במשא-ומתן, וכי לא התקיימו דרישות הכתב, גמירות הדעת והמסוימות.
השופט גרוסקופף הביע ביקורת מפורשת על הכשרתם וקבלתם של מסמכי ביניים ומסמכים לאקוניים כהסכמים מחייבים לאורך הפסיקה, וקרא לחזור לדרישות הפורמליסטיות, ובלשונו, "המטוטלת בפסיקה בתחום דיני החוזים נעה באופן מופרז לכיוון הקוטב המהותי. טוב נעשה אם נסיט את כיוון תנועתה ונשיב לדיני החוזים הישראליים מידה מסוימת של פורמליזם, אשר תמתן את אי-הוודאות ותתרום לשימוש יעיל ומושכל במכשיר החוזי, לא כל שכן כשמדובר בחוזה העסקי".
המשמעות:
עו"ד איתן חיימוביץ מספר לנו כי פסק הדין חשוב, כיוון שהוא מצמצם את חוסר הוודאות ששררה במשך שנים בדיני חוזים: "במשך תקופה ממושכת התרחבה הפסיקה שבחנה הסכמי ביניים מנקודת מבט מקלה, הקלה בדרישה לחתימה פורמלית, יצקה תוכן הסכמי לחוזה גם כאשר לא סוכמו התמורות, גם כשנכתב שעוד ינוהל משא-ומתן.
"נראה שהיה חוסר ודאות בשוק, כי אי-אפשר היה לדעת מתי בית המשפט ישלים פרטים ויקרא למסמך חוזה מחייב, ועכשיו, דעת הרוב בפסק הדין משיבה את הבחינה לגבי הסכמים להסתכלות פורמלית יותר, בחינה של פרטי-הפרטים הנדרשים להיות בחוזה - אחרת הוא לא יוגדר כחוזה.
"מדובר בפסיקה חשובה ביותר: היא משיבה את הדינים החוזיים לעולם הוודאות, הצורה והדרישות הפורמליות כדי שחוזה ייחשב מחייב, זאת בניגוד לאינספור מקרים בהם הוגשו תביעות על 'חוזים' לא חתומים שהיו חסרים, ובית המשפט השלים את החסר", מסכם חיימוביץ.
לצד זאת, האמירות בפסק הדין מעוררות דווקא חשש מחוסר ודאות בשוק לגבי הקשחת הדרישות לכריתת חוזה, שכן עורכי דין למדו לנהל משא-ומתן לפי ההלכות ששררו מאמצע שנות ה-70 ועד היום, וכל פסיקה שבאה ומערערת את זה, עלולה ליצור חוסר ודאות איך לקיים את המשאים-ומתנים. גם במקרה הפטריכאריה הצדדים ניסו להיכנס תחת אותן הלכות וקיימו טקסט חגיגי כמו שהיה בעניין בוטקובסקי.
ההליך ממתין לדיון נוסף, והפסיקה העתידית בערכאות הנמוכות תקבע אם מדובר בשינוי מגמה של ממש.
משפט וטכנולוגיה | שימוש בינה מלאכותית יהיה רק עם אחריות ברורה
העובדות וההכרעה:
בשני פסקי דין השנה קבע בג"ץ באופן תקדימי כי הסתמכות על אסמכתאות בדויות שנוצרו באמצעות בינה מלאכותית עלולה להוביל לסילוק הליכים ואף לסנקציות כלפי עורכי הדין.
המשמעות:
בית המשפט הבהיר כי האחריות נותרת על כתפי עורך הדין, וכי "בהגשת כתבי טענות פרי הזיית בינה מלאכותית, נפגע בראש ובראשונה אינטרס הלקוח".
אף שבשל חדשנות התופעה לא הוטלו הוצאות על עורכי הדין בתיק, המסר של בית המשפט הוא ברור: הסובלנות לשימוש רשלני ב-AI לא תימשך לאורך זמן.