מיכלית נפט בחוף בוונצואלה / צילום: ap, Matias Delacroix
ונצואלה היא המדינה עם רזרבות הנפט הגדולות ביותר בעולם בפער גדול: 17% מכלל הנפט בעולם (303 מיליארד חביות) שוכן מתחת למים ולקרקע של המדינה הדרום-אמריקאית. ובכל זאת, ייצור הנפט שלה בפועל חלש מאוד בהשוואה לפוטנציאל, ומביא למצב אירוני של מחסור בדלק דווקא במדינה עם עתודות נפט עצומות. שילוב של הנפט ה"כבד" במיוחד של ונצואלה, ניהול גרוע של מונופול הנפט הממשלתי בידי הממשלים ה"סוציאליסטים-בוליבריים" של הוגו צ'אבס וניקולס מדורו, וסנקציות אמריקאיות חסמו את האוצר הזה מלבוא לכדי מימוש. אך בשל הפלת השלטון לאחרונה בידי ארה"ב, כל זה יוכל להשתנות. מזקקות הנפט בחוף הדרומי של ארה"ב יכולות להפוך לגורם מרכזי בעיבוד הנפט הזה לכדי מוצרי דלק לרחבי העולם.
● ראיון | המומחה שמסביר: כך ונצואלה הפכה לכלכלה כושלת שמיליונים בורחים ממנה
● שאלות ותשובות | סופו של עידן בקראקס: המבצע הצבאי והתוכנית של טראמפ ליום שאחרי
● פרשנות | האינטרס האמיתי מאחורי לכידת מדורו והשלכותיו על הציר האיראני
בוונצואלה, כאמור, יש רזרבות נפט עצומות בשפך נהר האורינוקו הנשפך לים הקריבי. אך ההפקה שלה ממנו בפועל רחוק מאוד מכך: מונופול הנפט המשלתי של ונצואלה, PDVSA, מייצר כ-1.1 מיליון חביות נפט בלבד בכל יום. להשוואה, ארה"ב בעלת הרזרבות הקטנות בהרבה מייצרת 13.4 מיליון חביות ביום, וערב הסעודית מייצרת 10.8 מיליון חביות ביום. הכשלון בהפקת הנפט היה אחד מהקשיים הגדולים איתם התמודד המשטר בוונצואלה, שעלה לשלטון עם הבטחה להשתמש ברווחי הנפט כדי לסייע לעם.
2.5 מיליון חביות נפט ליום
ונצואלה הפיקה בעבר בין 2 ל-2.5 מיליון חביות נפט ליום, אך לאורך השנים המצב הלך והידרדר: ב-2002, במסגרת מגמה של הנשיא הקודם הוגו צ'אבס לחזק את השליטה הממשלתית על חברת הנפט הלאומית, פוטרו רבים מבכירי החברה. ניסיון שביתה רחב היקף הוביל לפיטורים המוניים של עובדים ומומחים במסגרת שבירת שביתה מצד הממשל, מהלך אירוני במיוחד לאור האידאולוגיה הסוציאליסטית של הממשל של ונצואלה. הדבר הוביל לעצירה זמנית של ייצור הנפט והמצב הפוליטי במדינה הידרדר עד כדי ניסיון הפיכה צבאית, שבסופו צ'אבס הפך לשליט סמכותני הרבה יותר עם שליטה גדולה בהרבה במוסדות השלטון ובצבא בפרט.
בטווח הארוך, ההשלכה הייתה שחלק ניכר מהמומחיות שנוצרה בחברה התרוקן ממנה, ותשתיות הנפט המקומיות הלכו והידרדרו. כמו כן, לא בוצעו ההשקעות הנדרשות לחידוש התשתיות המדוברות, וכשהמצב הכלכלי הידרדר ומחיר הנפט ירד - כך גם הפקת הנפט צנחה. בשפל, הופקו פחות מחצי מיליון חביות ליום. הפסקת קניית הנפט בשל הסנקציות שהטיל ממשל טראמפ הראשון דרדרו עוד יותר את מקור העושר הגדול של ונצואלה. התאוששות מסוימת נרשמה כשממשל ביידן הקל על הסנקציות ואפשר לשברון לחזור ולהפיק נפט שם בתמורה לעריכת בחירות במדינה (שזויפו, בסופו של דבר), וגם סין נכנסה לנעליה של ארה"ב וניסתה להפוך למקור חליפי להון וללקוחות. אך הפקת הנפט מעולם לא חזרה לרמתה בעבר.
הנפט ה"כבד" של ונצואלה
אחת הסיבות שסין התקשתה לעשות זאת היא אופי הנפט של ונצואלה: הוא נחשב "כבד" במיוחד, כלומר דחוס, ודרושה תשתית נרחבת במיוחד לעיבודו לכדי מוצרי דלק סופיים כמו סולר, בנזין, גפ"ם ודלק סילוני. תשתית כזאת הוקמה בחוף הדרומי של ארה"ב, והיא מסוגלת לרכוש מוונצואלה את הנפט הכבד במיוחד שהם מייצרים, שמדינות אחרות לא ביצעו את ההשקעות הייחודיות שנדרשות לכך.
בנוסף, על פי סוכנות המידע של משרד האנרגיה האמריקאי, מזקקות הנפט האמריקאיות צפויות להיות קריטיות במיוחד בשל העובדה שהתשתית המקומית לכך היא "במצב גרוע" בשל "שנים של השקעות-חסר ותחזוקה גרועה", זאת לעומת תשתיות ההפקה בארה"ב, שהן כמעט היחידות בעולם שמסוגלות לקבל ולעבד את הנפט של ונצואלה, שכאמור נחשב "כבד מדי" ובאיכות נמוכה. בנוסף למצב הבעייתי של תשתיות הפקת הנפט הראשונית, נוצר מצב אירוני במיוחד של מחסור בדלקים דווקא במדינה עם רזרבות הנפט הגדולות בעולם.
אם אכן השלטון בוונצואלה יתחלף, ויתבצעו ההשקעות במיליארדי דולרים שנדרשות כדי לחדש את מגזר הנפט שם, ארה"ב תהיה במצב ייחודי להשתמש בנפט הזה טוב יותר מכל מדינה אחרת, ולהביא לירידה במחירי הנפט ומוצרי הדלק שנגזרים מהם בארה"ב וברחבי העולם. כאשר טראמפ מדבר בהתלהבות על הנפט של ונצואלה ש"נגנב" מהם על ידי המשטר של צ'אבס ואחריו מדורו - לזאת בין השאר הוא מכוון.