המומחה שמסביר: כך ונצואלה הפכה מכלכלה מהחזקות בעולם, למוקד משבר פליטים עצום

בחסות הפצצות אמריקאיות, הדיקטטור של ונצואלה ניקולס מדורו נתפס בידי ארה"ב. כעת, עתיד המשטר עומד על חוט השערה, וטראמפ מבטיח "להריץ את המדינה" עד שיתחלף השלטון, ומאיים ב"גל שני" של מתקפות אמריקאיות אם יהיה בכך צורך. בשיחה עם פרופ' דני בכר מאוניברסיטת בראון, יליד ונצואלה, הוא מסביר איך המשטר של הוגו צ'אבס ואחריו מדורו, שכינו את עצמם "סוציאליסטים בוליבריים", הפכו את ונצואלה מאחת המדינות העשירות בעולם לכישלון כלכלי עם רעב המוני ומשבר הפליטים הגדול בעולם, ומדמוקרטיה משגשגת לדיקטטורה שמזייפת בחירות ומסרבת להכיר בתוצאותיהן. כעת, אנשי המשטר של מדורו עדיין נמצאים בתפקידיהם, אך האיום האמריקאי חזק מתמיד, והאופוזיציה מתחממת על הקווים.

● שאלות ותשובות | סופו של עידן בקראקס: המבצע הצבאי והתוכנית של טראמפ ליום שאחרי
● פרשנות | האינטרס האמיתי מאחורי לכידת מדורו והשלכותיו על הציר האיראני

"הוגו צ'אבס ומדורו כבר 27 שנים בשלטון שהם מכנים סוציאליסטי. לפני כן, ונצואלה הייתה מהמדינות הכי עשירות בעולם. ולא רק בזכות רזרבות הנפט הגדולות בעולם שיושבות אצלם", מספר פרופ' בכר "בשנים הראשונות של צ'אבס עוד היו שיפורים בנתונים, אבל זה נבע בעיקר מנסיבות חיצוניות: כשאתה מייצא נפט והנפט יקר במיוחד, גם תרנגולת בלי ראש יכולה לנהל כלכלה. הוא נהנה מהבום הכי גדול והכי ארוך של מחירי הנפט".

למעשה, אפשר לומר שייצוא הנפט היה טוב מדי לכלכלה הוונצואלית. צ'אבס שיעבד את הכלכלה לנפט והטיל פיקוח על המחירים שמנע ייצור מקומי, כך שמוצרי הצריכה העיקריים הגיעו מחו"ל. במקום לצמצם את החוב הלאומי ולבנות "קרן עושר" כפי שמקובל במדינות מערביות שנהנות ממשאבי טבע, הוא רק צבר חוב הולך וגדל כדי לממן את הפרויקטים הפוליטיים שלו. השליטה שלו בפוליטיקה ובכלכלה רק התעצמה לאחר ניסיון ההפיכה ב-2002, שהתחילה מפיטורים המוניים בחברת הנפט הלאומית והפכה לעימות פוליטי רחב שבסופו הוא ביצר מאוד את שליטתו: "צ'אבס בנה מערכת שבעזרתה הוא הצליח לשלוט בכל רשויות השלטון כולל הצבא. אבל מאז שמדורו בשלטון, זו נהייתה דיקטטורה קשה עם המון אסירים פוליטיים" אומר בכר.

"לא הצליחו לייצר בוונצואלה כמעט כלום"

ברמה הכלכלית, זמן קצר לאחר בחירת מדורו ב-2013, החלה ירידה משמעותית במחירי הנפט העולמיים. כלכלת ונצואלה, שהייתה מבוססת כמעט בלעדית על נפט תחת השלטון הריכוזי של צ'אבס ומדורו שלדברי בכר "הרג את המגזר הפרטי, לא הצליחו לייצר בוונצואלה כמעט כלום", הידרדרה למצב של משבר הומניטרי של ממש: "זה הגיע לרמה שהכלכלה התבססה על ייצוא ממשלתי של נפט, וכל דבר אחר למעשה יובא מחו"ל. יחד עם הפיקוח על המחירים, כולל שערי מטבע החוץ, נוצר מצב בו פשוט לא משתלם לייבא לוונצואלה, ונוצרו מחסורים לאומיים במוצרים חיוניים: מנייר טואלט עד אוכל ותרופות".

עניין נוסף שהכשיל את כלכלת ונצואלה היה ניהול מופקר של החוב ושל המטבע: "התיאוריה הכלכלית אומרת שבזמנים הטובים צריך לחסוך, בזמן שהמשטר בוונצואלה עשה בדיוק להיפך: הם הוציאו הכל ורק הגדילו את החוב". ואכן, בין 2008 ל-2013 יחס החוב לתוצר של ונצואלה זינק מ-20.3% בלבד ל-85.4%. כשמחירי הנפט צנחו, ולא היו מספיק דולרים כדי לשלם לנושים החיצוניים של ממשלת ונצואלה, מדורו הכריז על פשיטת רגל ב-2017, כשיחס החוב לתוצר הגיע כבר ל-133%. "כשאי אפשר היה ללוות כסף, מדורו פשוט התחיל להדפיס אותו, וזה באופן טבעי הוביל להיפר-אינפלציה" אומר בכר. בשיא, בפברואר 2019, נרשמה אינפלציה של מעל 300 אלף אחוז. "זה לא מספרים שמגיעים אליהם אפילו באמריקה הלטינית. רק בזימבבואה זה הגיע לרמה כל כך קיצונית".

"יש כאלה שמאשימים את הסנקציות האמריקאית במשבר בוונצואלה, אבל הוא התחיל הרבה קודם" מסביר בכר, ומפנה למאמר אקדמי שפרסם בנושא. במאמר, הוא ושותפיו למחקר הראו שההידרדרות בחריפה במצב של ונצואלה התחילה הרבה קודם, וכי הסנקציות האמריקאיות לא היו גורם משמעותי ביחס לכישלון הכלכלי הפנימי שהוביל לכך שאזרחי ונצואלה לא הצליחו להרוויח מספיק כסף כדי לקנות מספיק אוכל על מנת לספק את המנה הקלורית הנדרשת. משבר כלכלי זה הוביל למשבר הפליטים הגדול ביותר בהיסטוריה של יבשת אמריקה, ואחד הגדולים ביותר בעולם, במהלכו 8 מיליון מאזרחי המדינה עזבו את מדינתם.

הטענות לזיופים בקלפי

בעוד שממשל טראמפ הטיל, כאמור, סנקציות על ונצואלה ב-2017, ממשל ביידן ניסה גישה אחרת, של מקלות וגזרים: הם אישרו לענקית האנרגיה האמריקאית שברון לחזור ולפעול בוונצואלה והפחיתו בסנקציות בתמורה להתחייבות של מדורו לקיים בחירות חופשיות. אלו היו חופשיות רק למחצה, מכיוון שמועמדת האופוזיציה העיקרית מריה קורינה מצ'אדו (בהמשך כלת פרס נובל לשלום) נחסמה מלהתמודד, יחד עם גורמי אופוזיציה רבים אחרים, ומועמד האופוזיציה לנשיאות היה דיפלומט מבוגר ולא ידוע.

מתוך ציפיה שהמשטר ינסה לזייף את הבחירות, האופוזיציה בוונצואלה ביצעה מהלך רחב היקף של פיקוח על הבחירות מחוץ לקלפי, בה התבקש כל מצביע לחזור על בחירתו בדומה לטכניקה שנעשית במדגמים במדינות דמוקרטיות. התוצאות שהם הרכיבו, שהוכרו על ידי האיחוד האירופי וארה"ב, העידו על כך 70% תמיכה במועמד האופוזיציה ו-30% בלבד תמיכה במדורו. זאת לעומת התוצאות שפרסמה ממשלת ונצואלה של 52% תמיכה במדורו. זו, כנראה, תוצאה מזויפת, משום שוועדת הבחירות הרשמית סירבה לפרסם תוצאות מפורטות לפי קלפי, שאותן היה ניתן לבדוק ידנית. בין היתר על ארגון המבצע הזה, זכתה מצ'אדו בפרס נובל לשלום לפני מספר חודשים. כעת, היא המועמדת הבולטת ביותר לרשת את השלטון בוונצואלה אם המשטר שם אכן ייפול.

חלק מבכירי המשטר מנסים להשתלט על המצב בוונצואלה

ומה הלאה? בכר מעיד שהוא ב"אופטימיות זהירה. נכון שלקחו את מדורו, אבל חלק מבכירי המשטר שלו עדיין שם ומנסים להשתלט על המצב". דיווחים מצביעים על כך שסגניתו של מדורו, דלצי רודריגז, נמצאת כעת ברוסיה, ולא ברור אם תוכל לחזור למדינתה. עוד לדברי בכר "ייתכן שיהיו חילופי שלטון בלי יותר מדי בלגן. עד כה, טראמפ ניסה לשכנע את מדורו לצאת מהמדינה ולוותר על השלטון מרצונו, אך זה לא הצליח כי לא היה ברור אם האיום האמריקאי רציני. עכשיו אפשר לראות שזה איום אמיתי, והמשוואה השתנתה לגמרי".

ואכן, זמן קצר לאחר מכן, טראמפ נאם ואמר שהוא מוכן "להריץ את ונצואלה" עד שיתחלף השלטון, שארה"ב מוכנה ל"גל שני" של מתקפות אם יהיה בכך צורך, ומבטיח שעושר הנפט של ונצואלה יעשיר את העם. מדורו עצמו נמצא כעת בניו יורק, שם יישפט כברון סמים. בכל מקרה, לדברי בכר "לאופוזיציה של ונצואלה יש קלף אמיתי ונדע מה יקרה בשעות הבאות. אבל בינתיים זה עדיין לא נגמר".