מערכת משגרי רקטות ארטילריות מסוג PULS של אלביט / צילום: אלביט מערכות
התעשיות הביטחוניות הישראליות ממשיכות לפרוח, בין השאר באמצעות הסכמים יצירתיים שמעבירים ידע - ומשלבים חברות זרות בייצור המערכות. אותן הטכנולוגיות הוכחו בשדות הקרב, כולל בישראל, כשמנגד בתאילנד מביעים חוסר רצון מהתפקוד ברגעי האמת של טנק מערכה סיני, ובארה"ב משקיעים מיליארדי דולר בכלל בעסקאות תחזוקה. על כל זאת ועוד בפינת התעשיות הביטחוניות השבועית של גלובס.
● טראמפ לוחץ על תוצרת אמריקאית - וכך הגיבו לדרישה באלביט
● נגמ"שים וטילים: הרכישה הגדולה של גרמניה, והקשר לרפאל
הודו רוכשת תותחים שפיתחה אלביט
צבא הודו חתם על חוזה בסך 29.3 מיליארד רופי (כ־35 מיליון דולר) עם חברת ניבה המקומית לאספקת מערכת שיגור רקטות ארוכות־טווח (MRL), כך מדווח באתר דיפנס פוסט. הפרויקט ההודי מבוסס על מערכת PULS המוכרת של אלביט. המערכת מספקת פתרון מקיף, שמסוגל לשגר רקטות לא מונחות, חימושים מדויקים וגם טילים בטווחים שונים - עד למקסימום של 300 ק"מ.
מדובר בתוצאה של הסכם שעליו חתמה ניבה עם אלביט בחודש אוגוסט, לבניית המערכת בהודו. החברה הציבורית הביטחונית הגדולה הייתה מהשחקניות הישראליות הראשונות שכבר לפני כמה שנים התאימו את פעילותם לחזון Make in India של ראש הממשלה נרנדרה מודי. מערכת היחסים של אלביט עם ניבה מעניינת משום שהיא לא כוללת ייצור בלבד, אלא גם אספקות ללקוחות בינלאומיים. במקרה ההודי, לפי דיווח ניו אינדיאן אקספרס, האספקות יתקבלו בתוך כ־12 חודשים.
העסקה הזו של הודו התבצעה תוך כדי גיוון היכולות הארטילריות. רק לאחרונה ביצעה המדינה ניסוי ראשון ברקטות המונחות לטווח של כ־120 ק"מ, בשם פינאקה מתוצרת מקומית. מניו דלהי נמסר כי במהלך השיגור הראשון, הרקטה ביצעה בהצלחה את כל הבדיקות הנדרשות, עד לפגיעה במטרה. זהו אחד מבין כמה מיזמים משמעותיים שמנהלים בימים אלה ב־DRDO, גוף המחקר והפיתוח בנושאי הגנה של ממשלת הודו (המקביל של מפא"ת וסיב"ט), שמרבה לשתף פעולה עם ישראל.
ביקורת בתאילנד על טנק המערכה הסיני
צוותי טנקים בתאילנד מותחים ביקורת קשה על טנק המערכה הסיני VT-4, כך מדווח באתר דיפנס בלוג. לדבריהם, הטנק סובל מבעיות מכניות וליקויים בתכנון, שמשתקפים בתרגילים ובפעילות מבצעית כאחת ובעת פעילות ממושכת. אחד הליקויים הבולטים נוגע לתותח, שבו הקנה לא מציג עמידות בעת שימוש ממושך. לצד זאת, המערכות האלקטרוניות והמנוע נוטים להתקלקל לעתים קרובות.
בכל הנוגע למערכות ההגנה על הטנק, לפי עמדת התאילנדים - המיגון הצדדי של VT-4 אינו עומד ברמה שמשתקפת מטנקי מערכה מודרניים בעולם. לעומת זאת, ישנן גם יתרונות בטנק מתוצרת סין, והן כוללות מערכת בקרת אש איכותית, אבל אין זה מכפר על הצרכים שבהם לא עומדים, בעקבות התקלות השיטתיות.
הסיטואציה הזו מביכה במיוחד עבור בייג'ינג, משום שהתאילנדים רואים בטנקים ישנים יותר שברשותם, בין אם מתוצרת אמריקאית ובין אם מתוצרת אוקראינית, אמינים יותר. לפי הדיווח, חלק מהקצינים התאילנדים המליצו להתמקד בטנקים מדגם פטון האמריקאי למשימות ממושכות, בגין הביצועים היציבים והתחזוקה הפשוטה יחסית.
ארה"ב מציגה: עסקה במיליארדים, עבור תחזוקה
הפנטגון מרבה לסגור עסקאות עם חברות כמו בואינג, כשלאחרונה נחתם חוזה עם חברת הענק בסך 2.7 מיליארד דולר. הסכום שלעצמו רחוק מלהיות חסר תקדים, אבל החוזה דווקא כן: חוזה במיליארדים עבור תחזוקת מסוקי אפאצ'י, שיאפשר את המשך השימוש בהם. החוזה מיועד לעסוק בסוגיות כדוגמת תיקוני תוכנה ודאגה לשרשראות אספקה, שיאפשרו לטייסות להמשיך להפעיל את מסוקי הקרב השחוקים.
באתר בולגריאן מיליטארי הוסבר כי מבחינת בואינג, מכירת שירותי תחזוקה היא רווחית בהרבה ממכירת פלטפורמות חדשות. בניית מסוק חדש היא משימה עם שולי רווח נמוכים משמעותית מאשר מכירת תחזוקה. חלק מהותי מהיתרון של בואינג בהיבט האפאצ'י הוא היות הפלטפורמה ללא ארכיטקטורה דיגיטלית פתוחה. המשמעות היא שבכל עדכון או שדרוג זקוקים למענה מהענקית האמריקאית.
ככלל, הפנטגון דורש כיום ארכיטקטורה פתוחה בחוזים חדשים, אבל זה לא המצב באפאצ'י, בגלל שזה ידרוש יצירת מערכת אוויוניקה חדשה לחלוטין. מעבר לכך, שילוב חיישנים חדשים ידרשו כתיבה מחודשת של התוכנה. בסיכומו של דבר, במידה ומדינה שמפעילה אפאצ'י תנסה לשנות עצמאית את מערכות המטוס, בואינג יכולה לסרב לתת לה שירותים.
לוקהיד מרטין מאיצה את ייצור מיירטי הפטריוט
ענקית הנשק לוקהיד מרטין קיבלה מהפנטגון חוזה שנועד להגדיל את קצב ייצור מיירטי PAC-3 MSE של פטריוט ליותר מ־2,000 מיירטים בשנה. "אנחנו ניצור קיבולת חסרת תקדים לייצור PAC-3 MSE, ונספק אותם במהירות שבנות בריתנו דורשות, תוך מתן ערך לבעלי המניות שלנו", מסר לאחר החתימה ג'ים טייקלט, יו"ר ונשיא לוקהיד מרטין. החוזה כולל תהליך של שבע שנים שבמהלכו יתבצע התהליך.
העסקה לא צפויה להשפיע על ישראל, בשל ההחלטה לפני כשנה וחצי להיפרד מסוללות הפטריוט הוותיקות. הסיבה לכך טמונה במערכת קלע דוד של רפאל, שבמסגרת מערך ההגנה הרב־שכבתית הישראלי, ממוקד ביירוט איומים מתקדמים לטווח קצר ובינוני.
בזמן שישראל נמנעה משדרוג סוללות הפטריוט, היא התקדמה עם קלע דוד, כשהיירוט המבצעי הראשון שלו בוצע כבר בחודש מאי 2023. מערכת היירוט הזו היא מוצר ישראלי קרוב מאוד לרמת PAC-3, המיירט המתקדם ביותר מסדרת פטריוט. עם זאת, בעולם של כלכלת חימושים, הוא זול משמעותית: בעת שכל מיירט של PAC-3 מוערך בכ־6 מיליון דולר, יירוט של קלע דוד עולה למדינת ישראל כ־700 אלף דולר.