יו''ר דירקטוריון צים יאיר סרוסי והמנכ''ל אלי גליקמן / צילום: איל יצהר, don-monteaux
מנהל רשות החברות הממשלתיות רועי כחלון מקים צוות לבחינת שינוי הסדרת הרגולציה על צים - כך נודע לגלובס. זאת, על רקע הצעות רכישה שקיבלה ענקית הספנות מגופים זרים. ברשות מודים שמנגנון מניית הזהב, שנקבע עם הפרטת החברה ב־2004, עלול להיות מוגבל מול המציאות הגיאו־פוליטית המשתנה.
● מכירת צים לחברה זרה? ועד העובדים קרא למדינה להתנגד
● כולם חיכו לאסיפה הדרמטית של בעלי המניות של צים, אבל כמעט אף אחד לא הגיע
בממשלה חוששים כי דירקטוריון צים חותר לקידום מכירה שתציב בפני המדינה עובדה מוגמרת. על כן, הצוות החדש פועל לגבש עמדה רגולטורית שתבטיח את הגנת האינטרסים הלאומיים. אף שמניית הזהב מעניקה למדינה וטו על זהות הרוכש, ברשות החברות שואפים להצטייד בכלים רגולטוריים אפקטיביים יותר, מעבר להסתמכות על הגנות חוזיות בלבד.
"זה לא שרביט קסם"
לאור זאת, ברשות בוחנים להוציא לצים "צו אינטרסים חיוניים" שילווה את המכירה. מניית הזהב, שנשמרה בידי המדינה בחברות שהופרטו לפני 2008 - ובהן אל על וכי"ל - היא במהותה הסדר חוזי בעל סמכויות מצומצמות. יכולת האכיפה של המדינה מוגבלת: כך למשל, אם לאחר העברת השליטה לגורם זר תחליט החברה להפסיק לפקוד את נמלי ישראל, המדינה תיאלץ לגרור את החברה להליך משפטי.
לעומת זאת, "צו אינטרסים חיוניים" - שהוחל על גופים שהופרטו בשנים מאוחרות יותר, כדוגמת נמל חיפה - מהווה כלי רגולטורי עוצמתי בהרבה. הצו מעניק לשרים סמכויות רחבות ומיידיות, ומטיל אחריות פלילית על הפרתו. בתרחיש של פגיעה באינטרס הלאומי, הצו אף מאפשר למדינה "להשתלט" דה־פקטו על ניהול החברה ולמנות מנכ"ל מטעמה, צעד שמשנה לחלוטין את מאזן הכוחות מול הרוכש הפוטנציאלי.
הפער בין שני הכלים הרגולטוריים נחשף במלואו במלחמת חרבות ברזל. אל על, שנותרה אחת מחברות התעופה היחידות שקישרו בין ישראל לעולם, ספגה ביקורת חריפה על נסיקת המחירים ועל סירובה לטוס בשבת. אולם, כשבמדינה שקלו להפעיל את מניית הזהב, התברר כי סמכויותיה אינן מאפשרות התערבות בתמחור או בלוחות זמנים. מניית הזהב נועדה להבטיח את ה"צביון הישראלי", החזקת צי מינימלי, מניעת כניסת גורמים עוינים ומילוי הוראות ביטחון. כפי שטענה אל על בתגובה לעתירה שהוגשה נגדה בראשית המלחמה: "מניית הזהב אינה שרביט קסם".
אם מניית הזהב של אל על נועדה להבטיח "רכבת אווירית" בשעת חירום, הרי שהאינטרס הלאומי בצים משמעותי לא פחות: כ־98% מהסחר הישראלי מבוסס על הובלה ימית. בוועד עובדי צים טוענים כי החברה הייתה "חברת הספנות היחידה שפקדה את ישראל במהלך מלחמת חרבות ברזל", אולם גורמים בענף הספנות מציינים כי גם ענקית הספנות הפג לויד המשיכה לפקוד את הארץ לאורך המלחמה. הצוות שמקימה רשות החברות יכלול מומחים חיצוניים מתחומי התאגידים והספנות, והוא יפעל בתיאום עם משרדי האוצר, הביטחון והתחבורה.
מה הרגולציה הנכונה?
ברשות בוחנים כעת שלושה מישורי פעולה: החלת צו אינטרסים חיוניים על צים, התניית כל עסקת מכירה בהשארת מערכות הליבה של החברה בישראל, וביצוע בדיקות נאותות מעמיקות לכל מבנה בעלות עתידי. "עברו יותר משני עשורים מאז ההפרטה והמציאות השתנתה", אומרים ברשות. "אנחנו בוחנים מהי הרגולציה הנכונה לחברה בעת הזו".
השאלה המשפטית שבמוקד היא האם ניתן להחיל את הצו על חברה שהופרטה לפני שינוי החקיקה ב־2008. ברשות טוענים כי אין תקדימים לכך, אלא שהמציאות בשטח שונה: בתי הזיקוק בחיפה ובאשדוד הופרטו ב־2004 וכפופים לצו אינטרסים, ובזק קיבלה צו דומה ב־2003.
עוד נודע, כי צים פנתה למשרד הביטחון בבקשה לאשר חשיפת התקשרויות החברה עם המשרד לרוכש פוטנציאלי - סימן להתקדמות המגעים. לצד זאת, רשות החירום הלאומית הוציאה עמדה רשמית לפיה "על המדינה לפעול כדי לאפשר את פעילות צים בשגרה ובתרחישי הקיצון, ובשל כך להשאיר את השליטה בידיים ישראליות".
צים נסחרת בבורסת ניו יורק לפי שווי של כ־2.6 מיליארד דולר, כאשר למעלה מ־80% ממניותיה מוחזקות בידי זרים. לחברה אין כיום בעל שליטה, והדירקטוריון, בראשות יאיר סרוסי, הוא שמוביל את האסטרטגיה. צים מעסיקה כ־5,000 עובדים, מתוכם כאלף בישראל.
מרשות החברות נמסר: "מכוח סמכותה אחראית רשות החברות על עבודת הממשלה בקשר לחברות ממשלתיות שהופרטו, ובתוך כך גם על צים. נוכח הצפי לשינוי הבעלות, יחד עם האתגרים הלאומיים על הפרק, תבחן הרשות בתיאום עם גורמי הממשלה את הכלים הרגולטורים הרלוונטיים בהתאם לסמכות המוקנית ולאינטרסים של המדינה".
מדירקטוריון צים נמסר: לא ידוע לחברה על כוונה כזאת או על עילה להוצאת צו כלשהו. צו אינטרסים חיוניים