עשן בטהרן לאחר התקיפה המשולבת של ישראל וארה''ב / צילום: AP
בבירה טהרן, אזרחים מבוהלים מיהרו לחנויות המכולת כדי לאגור מזון ומים בשעה שנשמעו פיצוצים ברחבי העיר. בתי ספר נסגרו, עובדים מיהרו הביתה, בתחנות דלק התהוו תורים ארוכים, ובכבישים ברחבי המדינה נוצרו פקקים אדירים.
"אנשים באמת פוחדים", אמר מנהל לשעבר בתחום הנפט, שארז את מזוודותיו ונמלט לווילה שלו לחופי הים הכספי לאחר שראה את הטילים הטסים מעל טהרן.
● דיווח על מבצע שתוכנן חודשים ופינוי חמינאי: כך מתפתח הסיקור העולמי
● פיצוצים וענני עשן: התמונות והסרטונים מאיראן
אך כאשר התפשטה הידיעה כי המנהיג העליון עלי חמינאי נהרג, רבים שמחו. "אני בוכה משמחה. עוד דיקטטור איננו", אמר איראני שהשתתף בהפגנות ההמוניות בינואר, שבמהלכן היה עד להרג מפגינים על ידי כוחות המשטר.
המתקפה הייתה צפויה במשך שבועות. למרות זאת, כאשר הטילים החלו לנחות, בשעות הבוקר של היום הראשון של שבוע העבודה במדינה שבה חמישי ושישי הם סוף השבוע, האיראנים הוכו בתדהמה. המתקפה גם הגיעה לאחר הזריחה, בדיוק כאשר מוסלמים דתיים החלו את צום היום של חודש הרמדאן.
האינטרנט נחסם כמעט לחלוטין, והאיראנים נותקו מהעולם החיצון ואפילו זה מזה, בעת שממשלתם ספגה ממטוסי קרב אמריקאים וישראלים מתקפה שאיימה על עצם קיומה.
רגשות מעורבים
גורמים אמריקאים וישראלים אמרו כי התקיפות האוויריות כוונו נגד מנהיגי המשטר וכן נגד מבני צבא וממשל. סוכנות הידיעות פארס, המקושרת למדינה, דיווחה כי 108 תלמידות בית ספר נהרגו ורבות נוספות נפצעו בתקיפה שפגעה בבית ספר יסודי במינאב, עיירה במחוז הורמוזגן בדרום איראן. בהורמוזגן, הפונה למצרי הורמוז האסטרטגיים, ממוקמים בסיסי חיל הים האיראניים המרכזיים.
המחיר בנפש שגובה המלחמה מביא לכך שרבים הרוצים שהרפובליקה האסלאמית תתמוטט, מתנגדים אף הם להתערבות הצבאית הזרה.
אישה שעובדת בתעשיית הקולנוע, שעברה טראומה במלחמת 12 הימים עם ישראל ביוני, אמרה ששום דבר טוב לא יכול לצמוח ממלחמה. הדרך היחידה שבה האיראנים יוכלו להשיג שינוי פוליטי, לדבריה, היא בכוחות עצמם. "יש כאלה שאומרים: 'אמריקה לא תפגע באנשים'. אני לא מאמינה בזה. לא אכפת להם מהאנשים", אמרה האישה.
תושבת טהרן אחרת סיפרה על רגשות מעורבים בקרב האוכלוסייה. "יש אנשים ששמחים כי הם מאמינים שזה יהיה קצר, כמו מלחמת 12 הימים, והם לא רואים דרך אחרת להתעמת עם הממשלה", אמרה התושבת. "אחרים מודאגים".
שביב של תקווה
לצד הפחד, התקיפות עוררו בקרב מתנגדי המשטר האסלאמי גם שביב תקווה לכך שעתיד חדש הוא אפשרי. במוצאי שבת, אנשים יצאו לרחובות בכמה ערים גדולות כדי לחגוג את ההתקפות על מנהיגיהם הרודנים.
גבר בעיר קאראג' שבצפון איראן אמר לוול סטריט ג'ורנל שהרחובות התמלאו באנשים, מריעים ושורקים. "כולם שמחים, זה אחד הימים הטובים ביותר בחייהם של משהו כמו 95% מהאיראנים". עם זאת, האיש סיפר, עד מהרה נשמעו יריות ואנשים נרגעו והתפזרו.
ארה"ב תוקפת את איראן בתקופה שבה המשטר פגיע במיוחד. חוסר שביעות הרצון העממי משליטיה התאוקרטיים של איראן רב מאי פעם, ומונע ממשבר כלכלי מחמיר ומכעס מתמשך כלפי ההגבלות הפוליטיות והחברתיות שהטילה הרפובליקה האסלאמית במשך שנים ארוכות.
הרג של אלפי אנשים במהלך מחאות המוניות נגד הממשלה בינואר הצית גל נוסף של כעס. הנשיא טראמפ קרא לאיראנים להתקומם ולהפיל את ממשלתם.
"אופטימיות זהירה"
לאחר הרג המפגינים בינואר, איראנים רבים הגיעו למסקנה שכל עוד לממשלה יש מונופול על השימוש בכוח, התקוממות עממית לבדה לא תצליח להוביל לשינוי משטר. זו הסיבה לכך שכמה ממתנגדי הממשלה החליטו בשבועות האחרונים שהתערבות צבאית-זרה יכולה לסייע בהשגת השינוי הפוליטי המיוחל.
רופא בצפון איראן אמר שהוא "חש אופטימיות זהירה" בקשר לתקיפות. "לא הייתה דרך אחרת", אמר הרופא, שטיפל במפגינים שנפצעו במהלך מחאות ינואר.
התרחיש הטוב ביותר, אמר הרופא, יהיה מתקפה מהירה ללא קורבנות בנפש, באופן יחסי, שתתמקד בחיסול הנהגת המשטר, ותסלול את הדרך למעבר לדמוקרטיה. הרופא הביע חשש שתקיפה מוגבלת עלולה לחזק את הקיצוניים של המשטר או להשאיר ואקום שלטוני, שעלול להוביל למלחמת אזרחים.
גורם איראני בטהרן, המקורב לאופוזיציה, אמר שאנשים שמחים על התקיפות - אך לא בגלוי. הוא והקרובים אליו חוגגים ליד אנשים שהם סומכים עליהם. "אנשים ברחוב מחייכים זה לזה: אתם יכולים להאמין? הם מראים כמה הם נרגשים", אמר.
כמה תושבים אמרו שההרגשה הייתה שהמתקפה בלתי נמנעת, לאור חוסר ההתקדמות במשא ומתן בין ארה"ב לבין גורמים איראנים, שמטרתו הייתה לבלום את תוכנית הגרעין של איראן. "לא הייתה דרך להימלט מהמלחמה הזו", אמר עיתונאי איראני בשנות ה-70 לחייו.
אמנית בשנות ה-40 לחייה שהתה בביתה בטהרן כששני פיצוצים עזים הרעידו את הבניין שלה, ואחריהם נשמעו צרחות מדירות שכניה. היא שקלה לעזוב את העיר עם בעלה, אך לזוג אין לאן ללכת. "אני לא יכולה לעזוב את טהרן סתם כך", היא אמרה. "כרגע אני מרגישה מפוחדת אך גם אופטימית באופן מוזר. אני רק מקווה שלא נמות".