כותרות העיתונים בעולם
על רקע המצב הביטחוני המתפתח ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין - בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים.
הכתבות שאנחנו מציגים במדור לקוחות מתוך עיתונים גדולים בעולם, ואינן משקפות בהכרח את תפיסת העולם של גלובס.
● "ניצבת בפני משבר קיומי": איראן מחדשת את החזית מול האזרחים
● באירופה מסרבים לסייע לטראמפ באיראן. חוץ ממדינה מפתיעה אחת
1מוקשים במצר הורמוז חושפים: ארה"ב לא מוכנה לאיום הימי החדש
איראן החלה להטמין מוקשים במצר הורמוז בשבוע שעבר, וארה"ב גילתה שהיא לא באמת מוכנה לתרחיש כזה. אחרי שנים של הזנחת פינוי המוקשים, הצי האמריקאי נדרש להתמודד עם איום ישן־חדש, תוך הסתמכות על טכנולוגיות שעדיין לא נוסו בשדה הקרב. כעת "מצר הורמוז עשוי להפוך לשדה ניסוי לטכנולוגיות בלתי־מאוישות ולבינה מלאכותית בפינוי מוקשים", פורסם בוול סטריט ג'ורנל.
לאור האיום האיראני במצר, "חברות ביטחוניות וחילות ים, כולל בארה"ב, מתנסים בטכנולוגיות בלתי־מאוישות ובבינה מלאכותית שלדבריהן יספקו דרכים בטוחות ויעילות יותר לפינוי מוקשים לפני שיגרמו נזק. אך למרות הפוטנציאל, רק כמויות מוגבלות מהטכנולוגיה הזו יוצרו עד כה, והיא ברובה לא נוסתה בתנאי לחימה", נכתב.
אליוט כהן, חוקר במכון החשיבה Center for Strategic and International Studies, אמר לג'ורנל כי במשך שנים "חיל הים האמריקאי הזניח את תחום פינוי המוקשים, והמספר המצומצם של כלי השיט שברשותנו יקשה על ליווי אמין של מכליות נפט בסביבה עוינת".
האדמירל בדימוס אלן ווסט, לשעבר ראש המטה של הצי הבריטי, אמר לג'ורנל כי פינוי המוקשים במצר "יהיה קשה, אבל אפשרי. כל מבצע כזה יהיה מסוכן וידרוש תמיכה ימית ואווירית".
גורם בצי האמריקאי אמר כי חיל הים מתמודד כעת עם האיום באמצעות ספינות לחימה חופיות (Littoral Combat Ships), "כלי שיט קלים ומהירים שנועדו לפעול סמוך לחוף. בנוסף נעשה שימוש ברחפנים שניתן לשגר מאותן ספינות או מכלים אחרים".
קווין אייר, לשעבר מנהל ההכשרה בפיקוד הלוחמה במוקשים ונגד צוללות של הצי האמריקאי, אמר לגורנל כי "ייתכן שישנן 18 ספינות לחימה זמינות לפינוי מוקשים אם אלה לא יידרשו למשימות אחרות".
עוד ספינה שיכולה להתמודד עם איום המוקשים היא מערכת בלתי מאוישת בשם REMUS 620, שיוצרה על ידי חברת בניית הספינות האמריקאית Huntington Ingalls Industries. המערכת "משוגרת מצינור טורפדו של צוללת ומשמשת בין היתר לפינוי מוקשים. היא מאתרת את המוקשים וממקמת אותם כדי שניתן יהיה להשמידם באמצעים זמינים". גם "חברת Northrop Grumman פיתחה טכנולוגיה לזיהוי מוקשים באמצעות לייזרים המותקנים על מסוקים". חברה נוספת אירופית בשם Thales "משווקת רחפנים המשתמשים בבינה מלאכותית לניתוח נתוני סונאר ולאיתור מהיר יותר של מוקשים".
אלו הטכנולוגיות שעשויות להיות יעילות "במיוחד במעבר צר כמו מצר הורמוז, שבו ספינות חשופות להתקפות רחפנים וטילים עם זמן תגובה קצר מאוד". עם זאת, אנליסטים אמרו לג'ורנל כי "טכנולוגיות אוטונומיות לפינוי מוקשים עדיין לא נוסו די הצורך, ועד כה לא יוצרו בהיקפים גדולים. חלק מהפרויקטים האמריקאיים בתחום אף חוו עיכובים בשנים האחרונות".
מתוך הוול סטריט ג'ורנל מאת אליסטר מקדונלד. לקריאת הכתבה המלאה.
2יצוא הנשק של סרביה לישראל בשיא של כל הזמנים
"יצוא הנשק מסרביה לישראל זינק בשנה שעברה והגיע לשיא של 114 מיליון אירו, עלייה של 140% לעומת 2024, לפי נתונים רשמיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בבלגרד", פורסם בניו ערב, אתר חדשות קטארי שממוקם בלונדון. באוקטובר 2023 סך יצוא הנשק והתחמושת לישראל "עמד על 3 מיליון אירו", וב-2024 "זינק ל־48 מיליון אירו". בשנת 2025 "הוכפל שוב", נכתב.
"בשנת 2025 הועברו משלוחי נשק לישראל באמצעות 38 טיסות מטען - פי שניים ממספר הטיסות ב־2024". לפי הניו ערב, יצוא הנשק נמשך גם השנה כאשר בתוך פחות משלושה חודשים "תועדו 17 טיסות מטען עם תחמושת מבלגרד לישראל".
בעוד שיצרנית הנשק הממשלתית אחראית לרוב היצוא לישראל, ארבע חברות סרביות נוספות ייצאו תחמושת לישראל. "לפי נתונים רשמיים ממשרד הסחר הסרבי, החברות Romaks ו־Ediber מכרו תחמושת לתע"ש חברה־בת של אלביט".
לפי משרד הסחר הסרבי," רישומי המכס ומאגרי היצוא אינם מספקים מידע מפורט על סוגי התחמושת שנשלחו לישראל, וממשלת בלגרד דחתה מספר בקשות לפי חוק חופש המידע בנושא".
דיווחים קודמים הצביעו על כך שהמשלוחים כללו "פגזים בקוטר 155 מ"מ. תמונות שצולמו באזור המטענים בנמל התעופה של בלגרד הראו פלטפורמות ארטילריות עמוסות בפגזים המועמסות על מטוסים ישראליים".
בניו ערב מציינים כי "היחסים הביטחוניים בין שתי המדינות אינם חד־כיווניים". רק בתחילת 2025 מכרה אלביט לסרביה "מערכות ארטילריה מתקדמות ורחפנים בשווי 335 מיליון דולר". באוגוסט אשתקד נחתם הסכם נוסף "בהיקף של 1.6 מיליארד דולר עם אלביט, שבמסגרתו סופקו לבלגרד רחפנים, טילים ארוכי טווח, מערכות לוחמה אלקטרונית ועוד".
מתוך הניו ערב מאת נאיף זיידאני. לקריאת הכתבה המלאה.
3האם החיסולים של הבכירים יכולים להכריע את איראן?
מאז תחילת מבצע שאגת הארי, ישראל חיסלה את האייתוללה עלי חמינאי, בכירים ומפקדים במשטר האיראני וכן את עלי לאריג'אני, "המנהיג בפועל של איראן". כעת בניו יורק טיימס מזהירים כי לטקטיקת עריפת הראשים "יש גבולות".
"מותו של לאריג'אני מעלה שאלות האם ישראל מחסלת כל כך הרבה בכירים איראנים משום שזה נראה כדרך הבטוחה ביותר להשיג את יעדיה הצבאיים, או פשוט משום שהיא יכולה. הגישה הזו טומנת בחובה סיכון לתוצאות הפוכות ולא צפויות", נכתב.
בישראל חלק מהאנליסטים סבורים כי "יש בסיס להניח שהטקטיקה הזו עשויה כעת להחליש את איראן במידה שתגרום להנהגה לשדר נכונות להתפשר בנוגע לשאיפותיה הגרעיניות וליכולות הטילים הבליסטיים שלה".
סימה שיין, לשעבר בכירה במוסד, ציינה כי "חיסול נסראללה סייע להחליש את חיזבאללה עד כדי כך שהארגון הנתמך על ידי איראן הסכים להפסקת אש עם ישראל בסוף 2024". לדבריה, חיסול מפקדי מיליציית הבסיג' עשוי גם הוא להשפיע ולגרום לחברים בדרגים הנמוכים "לקום בבוקר ולא להגיע לעבודה".
עם זאת, אנליסטים ישראלים הזהירו כי "חיסול מנהיג בכיר כמו לאריג'אני עלול להיות דווקא לא יעיל וזאת תלוי בזהות מחליפו". מותו של האיש החזק באיראן דווקא "עלול לחזק גורמים נוקשים יותר, כמו ראש משמרות המהפכה ויו"ר הפרלמנט האיראני, מוחמד באקר קאליבאף, בעצמו מפקד לשעבר במשמרות המהפכה".
אחרים טוענים כי עומק ההנהגה האיראנית "גדול מדי מכדי שישראל תוכל להביא לקריסת המשטר. לאחר חיסול חמינאי, מונה בנו, מוג'תבא חמינאי, גם הוא קיצוני, למנהיג העליון".
דני סיטרינוביץ', לשעבר ראש ענף איראן במודיעין, אמר לניו יורק טיימס כי "לעריפת ראשים יש מגבלות. אני לא חושב שהתקרבנו אפילו לגרד את היכולת של איראן למצוא מחליפים שייכנסו לנעליהם של אלו שחוסלו". הוא הבהיר: "זה לא שאני לא חושב שעריפת ראשים היא כלי חשוב, אבל אי אפשר לבנות אסטרטגיה רק עליה".
עמי איילון, לשעבר מפקד השב"כ, אמר לניו יורק טיימס כי "אנחנו מאוד מאוד קרובים ליצירת כאוס, לא רק באיראן אלא בכל המזרח התיכון". לדעתו ארה"ב וישראל לא הגדירו מטרות ברורות וישימות למלחמה.
איילון הוסיף, "בשחמט יש שחקנים טיפשים שחושבים שמספיק להרוג את המלך כדי לנצח. אבל כשמדובר באידאולוגיה, לכל שחקן יש תפקיד מרכזי בשדה הקרב".
מתוך הניו יורק טיימס מאת דייוויד מ. הלבפינגר. לקריאת הכתבה המלאה.