יאיר שניר, שותף מנהל בקרן ההון סיכון של מייקל דל Dell Technologies Capital / צילום: רמי זרנגר
כאשר קרן דל טכנולוג'יס קפיטל (DTC), זרוע ההשקעות של מייקל דל, הצטרפה לסבב הגיוס הראשון של סטארט־אפ האחסון ואסט דאטה (Vast Data) ב־2016, היא ראתה בכך סוג של הימור מחושב. הקרן השקיעה אז רק כמה מאות אלפי דולרים תמורת נתח קטן בחברה הישראלית, מבלי להתחייב אליה יתר על המידה. לצדה השקיעו בחברה גם יורם שניר מקרן 83North ודרור נחומי מקרן נורווסט האמריקאית.
"עבדתי יחד עם רנן חלק (המנכ"ל וממייסדי החברה - א"ג) והתחלתי להכיר אותו טוב יותר. בשלב מסוים הרגשתי שהחברה, שהייתה אז ללא הכנסות ועם הרבה הבטחות, עושה כאן משהו מעניין", מספר יאיר שניר, שותף מנהל בקרן, בשיחה עם גלובס. "אבל איש לא העלה על דעתו - לא המשקיעים ולא איש בחברה - שיבוא יום והיא תהיה שווה 30 מיליארד דולר. שווי של עשרות מיליארדים הוא מחוז שהיה שמור לחברות כמו מיקרוסופט או גוגל - לא לחברה פרטית, ובוודאי שלא לחברה ישראלית".
● לקוח דגל ראשון למפעלי הייצור של אינטל: טסלה תייצר שבבי AI בטכנולוגיה חדשה
● בעקבות מעיין הנעורים: החברות הישראליות שנמצאות בחזית הכי חמה במדע
● תחום אחרי תחום, ההשקות של אנתרופיק מטלטלות את שוק הטכנולוגיה
היחסים בין שניר והקרן שהוא מייצג לבין חלק וצוותו התהדקו, עד ש־DTC החליטה להוביל בעצמה את סבב הגיוס השני של ואסט דאטה ב־2017. על פי נתוני PitchBook, הסבב בוצע לפי שווי חברה של 100 מיליון דולר בלבד.
והשבוע, בעיצומו של יום העצמאות, הודיעה ואסט דאטה ממטה החברה בגני התערוכה בת"א על גיוס ענק של מיליארד דולר לפי שווי של 30 מיליארד דולר. זהו סבב הגיוס הגדול ביותר שנערך אי פעם עבור חברה ישראלית פרטית, והוא בוצע לפי השווי הגבוה ביותר שנרשם בתעשייה המקומית.
מחוז של ענקיות
לשם השוואה, סבב ההון המשמעותי שגייסה וויז שנה לפני שנמכרה, עמד על כ־950 מיליון דולר לפי שווי של 12 מיליארד דולר בלבד. קצב ההכנסות השנתי של ואסט דאטה כבר חצה את רף ה־500 מיליון דולר. הצמיחה המטאורית נשענת, בין היתר, על שותפות הדוקה עם ענקית השבבים אנבידיה, המקדמת את הפתרון הישראלי בקרב לקוחותיה: המערכת של ואסט משמשת כתשתית לאחסון ולעיבוד דאטה, ומהווה את הזירה שבה מתבצע חישוב המידע הקריטי לאימון והפעלת מודלי שפה בעידן הבינה המלאכותית.
אלא שב־2017, התמונה הייתה שונה בתכלית. ואסט נחשבה אז לעוד חוליה בגל חברות האחסון הישראליות שכבר הגיע למיצוי, אחרי אקזיטים כמו XIV, סטורווייז או אקסטרים איי.או - שנמכרה ל־EMC ב־450 מיליון דולר ובה צמח רנן חלק כסמנכ"ל הפיתוח. "בתחילת 2017 ואסט הייתה חברת אחסון ללא הכנסות שכללה גם פעילות חומרה - תחום שהחל לאבד את המומנטום לטובת המעבר הגורף לענן," נזכר שניר.
"למרות שהסקטור לא היה בשיאו, פתאום הגיע יזם שגרם לך להתאהב בתחום שכביכול לא אמור לעניין אותך. רנן הוא לא מאלו שמנפנפים בידיים; הוא מסתכל בעיניים, מקשיב, ומתנסח בעומק טכנולוגי נדיר. הוא חי את המערכת - מהפרטים הטכניים, דרך חוויית הלקוח ועד הדרך שבה הטכנולוגיה שלו עומדת לפרוץ את הדרך".
ואסט כבר בת עשור - נצח במונחי סטארט־אפ - אך הנסיקה הגדולה שלה הגיעה בעקבות ה"מפץ הגדול" של הבינה המלאכותית החל מ־2022. שבע שנים קודם לכן, החברה לא צפתה את התפוצצות הבינה המלאכותית - כפי שאיש לא צפה אותה - אבל חלק ידע שיהיה ביקוש עצום למחשוב. "כבר אז הוא העריך שתגיע נקודת זמן שבה הביקוש למחשוב יהיה כה עצום, עד שיהיה צורך בבנייה של מערכת אחסון בסדרי גודל חדשים," מסביר שניר. החזון היה לאפשר ניצול דאטה בנפחים ובקצבים גבוהים ובעלות נמוכה - ועם ההימור הזה הם יצאו לדרך.
ללא דבשת העבר
אלא שהפריצה של ואסט לשוק לא הייתה מהירה או מובנת מאליה. "היה לחברה רעיון לוגי וחכם, אבל להפוך אותו למוצר שחברות ענק יאמצו היה אתגר עצום", נזכר שניר. "באותה תקופה חברות כמו OpenAI או אנתרופיק (Anthropic) עוד לא היו קיימות, ואנבידיה לא הייתה המפלצת שאנחנו מכירים היום. הלקוחות הראשונים היו גופים שעיבדו מידע בסדרי גודל חריגים כבר אז - כמו קרנות גידור או חברות מתחום מדעי החיים שעבדו עם דאטה גנטי בנפחים אדירים. ההבטחה של ואסט לספק קצב עיבוד גבוה במחיר נמוך משמעותית מהתחרות, הייתה כרטיס הכניסה שאפשר להם לפרוץ".
שנות הקורונה, ומיד לאחר מכן מהפכת הבינה המלאכותית, הזניקו את ואסט דאטה לגבהים חדשים. "בזמן הקורונה, חברות ניסו לשים את ידן על כמה שיותר מערכות אחסון - מחשש למחסור עתידי בשרשרת האספקה", מסביר שניר. "למרות שואסט היא חברת תוכנה ולא משווקת רכיבי אחסון - היא נהנתה מהמגמה הזו. בשנים שלאחר מכן, עם הפריצה של הבינה המלאכותית, השוק הבין שפתרונות שנבנו לעידן הענן לא מתאימים לצרכים המפלצתיים של מחשוב ועיבוד בינה מלאכותית. לא נותרה להן ברירה אלא להגיע לואסט".
הוא ממשיך: "כיום, ברור שאין בינה מלאכותית ללא כוח עיבוד ומחשוב אדיר, ואין את כל אלה ללא אנבידיה וללא ארכיטקטורה כמו זו שפיתחה ואסט. אחרי ענקיות הענן, ואסט הפכה לפלטפורמת הטכנולוגיה החשובה ביותר עבור אנבידיה - וזה קרה, בין היתר, הודות לעובדה שהיא לא סחבה על גבה "דבשת" של לקוחות עבר וטכנולוגיות מיושנות שהיה עליה לשמר ולשרת. במקום זאת, החברה רצה קדימה עם תוכנה שפותחה מאפס, כזו שתוכננה מראש להתמודד עם כמויות מידע דמיוניות ועם הצרכים המורכבים של אימון מודלי שפה, הסקה וסוכני בינה מלאכותית".
ואסט אינה מפתחת מודלי שפה משל עצמה, אלא משמשת כשכבת התשתית הקריטית שעליה רצים מודלי השפה והסוכנים החכמים. היא אחראית על אחסון, שליפה וניהול המידע ממקורות מגוונים, אך בניגוד למתחרות המסורתיות, היא מתמחה בעיבוד מידע "בלתי מובנה" - כמו טקסטים, תמונות, וידאו וסאונד - ושליפת תובנות מהם בזמן אמת. היכולת לרכז את כל הפעולות הללו תחת קורת גג אחת מאפשרת לסוכני בינה מלאכותית לתקשר ביניהם ועם האלגוריתמים של החברה באופן מיטבי, מה שמניב מידע מבוסס־הקשר ומדויק יותר. בין לקוחות הענק של החברה נמנות קורוויב (CoreWeave), רשת Lowe's וחיל האוויר האמריקאי.
"אפס ראוותנות ויוהרה"
ואסט צמחה מתחת לרדאר, כשם שכמעט לא היה מוכר בציבוריות הישראלית. המנכ"ל חלק נמנע מראיונות והופעה בכנסים בישראל, והחברה, שוויתרה על משרד יחסי ציבור מקומי, מיקדה את מאמצי השיווק שלה בחברות ענק אמריקאיות - הלקוחות הפוטנציאליים. הצניעות חלחלה גם לנדל"ן: בזמן שמתחרותיה שכרו משרדי פאר במגדלי שרונה או בהרצליה, ואסט הסתפקה בחלל עבודה בגני התערוכה שבתל אביב, ובארה"ב היא בחרה בחדרי WeWork.
בהתאם לכך, החברה לא נסחפה לגל גיוסי העובדים המהיר של 2021 או לגישת ה"חגיגת צמיחה בכל מחיר". "היא היתה מבין החברות היחידות שדאגו לשמר את האיזון בין הכנסות להוצאות", אומר שניר. "היא רווחית כבר שנים, אבל כל זאת עם אפס ראוותנות ואפס יוהרה - מדובר במקום עבודה תובעני, שעובדים בו קשה, מהמנכ"ל למעלה ועד אחרון העובדים - אבל העבודה נשאה פרי".
כפי שנחשף בגלובס, מרבית הגיוס הנוכחי בוצע באמצעות מכירת מניות עובדים ומשקיעים עבור משקיעים חדשים, כאשר במסגרת הסיבוב הונפקו רק קומץ מניות. לפי הערכות שפורסמו בגלובס בפברואר האחרון, על כל מניה חדשה שהונפקה בגיוס הראשוני, נמכרו 5-6 מניות נוספות של משקיעים קודמים, עובדים ומחזיקי אופציות שהבשילו.
עבור המשקיעים הוותיקים - קרנות כמו 83North, נורווסט, DTC וגרינפילד - וכן עבור 1,200 העובדים, מדובר באקזיט משמעותי לאחר עשור של פעילות. שניר, שאינו מגיב על הנתונים, מודה כי "האירוע התאפשר כי החברה רווחית ולא באמת זקוקה לגיוס הון. לא מדובר בחלוקת דיבידנדים או הון עבור השכרת משרדים מפוארים, אלא תגמול לאלו שנשאו בנטל של הבאת החברה עד הלום".