פרשת סלייס, שבה אבדו 850 מיליון שקל בכספי חוסכים אחרי שנותבו מקופות גמל בניהול אישי לקרנות אלטרנטיביות בחו"ל, ממשיכה לטלטל את שוק ההון. כעת על הפרק: "פלונטר" משפטי חסר תקדים סביב דרישתו של עמית גל, הממונה על שוק ההון, כי שמעון גולדברג, בעל השליטה בסלייס, יזרים 71 מיליון שקל לכיסוי הגירעון ולהשלמת ההון העצמי של חברת הגמל .
גל העלה לראשונה את הדרישה בנובמבר 2024. גולדברג עתר לבית המשפט וטען, בין היתר, כי כתב ההתחייבות שעליו חתם בעבר לצורך קבלת היתר השליטה בסלייס - ואשר בו התחייב להבטיח את קיומו של הון עצמי לחברה - ניתן למימוש עד לסכום של מיליונים בודדים בלבד. לטענתו, גל דורש ממנו בפועל ערבות בלתי מוגבלת לחובות החברה.
בינואר האחרון דחתה השופטת עינת אבמן־מולר מבית המשפט המחוזי בירושלים את טענות גולדברג וקבעה כי "אין המדובר בערבות לחובות החברה, כפי שנטען (גם אם בפועל ישנה חפיפה), אלא בהתחייבות שנועדה להבטיח, במישור המינהלי, שההון העצמי של החברה המנהלת לא יפחת מהשיעור המזערי הנדרש על־פי הוראות הדין המפורשות".
לא פסק דין רגיל
אלא שלמרות פסק הדין, גולדברג טרם הזרים את הכספים לקופת סלייס. עורכי דינו הודיעו כי יערערו על ההחלטה לבית המשפט העליון. משכך, מוקדם יותר החודש פנה גל להוצאה לפועל וביקש לפתוח תיק נגד גולדברג למימוש פסק הדין. בשבוע שעבר דחה רשם ההוצאה לפועל את הבקשה.
בהחלטתו הסתמך הרשם על קביעת המחוזי, ולפיה "החלטת הממונה היא במישור המינהלי (כלומר במסגרת סמכות הממונה על שוק ההון, ע.ג), ותוצאותיה אף הן במישור זה".
במילים אחרות, לא מדובר בפסק דין כספי רגיל, שניתן לממשו בהוצאה לפועל, ואם גולדברג לא ישלם - הכדור יחזור לגל, שיצטרך להחליט כיצד לנהוג. מה יקרה אז? השופטת אבמן־מולר כינתה אז את המצב הזה "ביצה שלא נולדה", ונמנעה מלדון בהשלכותיו.
כך מוצא עצמו כעת הרגולטור במצב יוצא דופן: בית המשפט קיבל את עמדתו והורה לבעל השליטה להזרים עשרות מיליונים לקופת החברה - אך האחרון לא עשה כן, ולא ברור כיצד ניתן לממש את פסק הדין נגדו, אם בכלל.
התסבוכת אף מעלה שאלה תקדימית לגבי הדרכים שבהן יכולים רגולטורים לאכוף החלטות מול בעלי שליטה הממאנים לשתף פעולה - שאלה העשויה להשפיע על חברות נוספות בעתיד.
סוגיית כתב ההתחייבות
ברשות שוק ההון יצטרכו אפוא להחליט באיזו דרך לפעול כדי להבטיח את הזרמת הכספים לסלייס. אפשרות אחת היא להגיש תביעה נגד גולדברג למימוש כתב ההתחייבות שעליו חתם. תביעה כזו עשויה להיות מוגשת על־ידי הרשות או על־ידי סלייס עצמה באמצעות המנהל המורשה שמינתה לה הרשות, רו"ח אפי סנדרוב. נזכיר כי גולדברג מתמודד בימים אלה עם תביעה בסך 950 מיליון שקל שהגיש סנדרוב נגדו ונגד המנהלים לשעבר בסלייס.
אפשרות נוספת היא לפנות לבית המשפט המחוזי בתל אביב, שם מתנהלים ההליכים בעניינה של סלייס מול השופטת סיגל יעקבי, בבקשה שהיא תורה לגולדברג להזרים את הכסף. אם גם זה לא יועיל, ברשות עשויים ליזום תיקון לחוק; תיקון כזה יאפשר להם לאכוף על גולדברג את ההתחייבות שאושרה בפסק הדין של המחוזי באמצעות פנייה להוצאה לפועל או למרכז לגביית קנסות.
"דרך המלך לממש את כתב ההתחייבות היא בתביעה אזרחית לבית המשפט", אומרת השופטת בדימוס ד"ר איריס סורוקר, ראשת מרכז חת לחקר התחרות והרגולציה במכללה למינהל. לדבריה, "ניתן לראות את כתב ההתחייבות כחוזה או כנטילת התחייבות אזרחית־כספית".
סורוקר מצביעה גם על האפשרות לשלול את היתר השליטה של גולדברג - אפשרות שהוא עצמו טען כי היא הדרך היחידה שבה רשאי גל לפעול מולו - או להטיל על בעל השליטה עיצום כספי, כלומר קנס.
ד"ר צבי גבאי, לשעבר הממונה על האכיפה ברשות ניירות ערך וכיום ראש מחלקת שוק ההון במשרד ברנע ג'פה לנדה, אומר כי "סירוב של גולדברג להעמיד את ההון העצמי הנדרש, משמעותו שהוא באופן אישי והחברה בשליטתו לא עומדים בתנאי הרישיון, וכשאתה לא עומד בתנאי רישיון - הרגולטור שנתן לך את הרישיון יכול לקחת אותו".
לגבי האפשרות של עיצום כספי, גבאי מסביר כי ניתן לגבות אותו כפי שגובים חוב במס. "כל מי שחווה על בשרו את התהליך האגרסיבי שהמדינה נוקטת כשהיא חושבת שלא שולם מס כפי הנדרש - יודע שמדובר בתהליך אגרסיבי, שמלווה בעיקולים והגבלות, שלא פשוט להתמודד מולם. אי־תשלום עיצום שהוטל - כמוהו, לצורך גבייה, כאי־תשלום מס שצריך לשלם אותו".
דרישות כלכליות נמוכות
עם זאת, לא בטוח שברשות שוק ההון ימהרו להטיל קנס על גולדברג. קנס כזה לא יגיע לסלייס אלא לקופת המדינה. בנוסף, סכומי הקנסות שהרשות מטילה מסתכמים לרוב במיליוני שקלים בודדים, לכל היותר, כך שהם לא צפויים לכסות את היקף ה"בור" שנוצר בחברה.
סורוקר מצביעה על אפשרות נוספת ומחמירה במיוחד: אכיפה פלילית. "הפרת החלטה רגולטורית עשויה לעתים להצמיח עבירה פלילית ולהצדיק הגשת כתב אישום, הכולל דרישות לעונש מאסר או קנס", היא אומרת.
משפטן בכיר לשעבר בשירות המדינה סבור כי התסבוכת המשפטית שנוצרה מעידה שישנה בעיה עוד בשלב מתן היתר השליטה. "להגיע למצב שבו מתפלפלים על השאלה איך לממש את ההתחייבות, מראה שההתחייבות לא שווה הרבה. אם לא מקפידים על הון עצמי שיהיה גבוה, אז ממילא גם הבטוחות להון העצמי לא משמעותיות", הוא אומר.
הבכיר לשעבר מתאר כיצד הרגולטורים מסתפקים בדרישות כלכליות נמוכות יחסית מצד מבקשי היתרים כדי להוזיל עלויות לבעלי שליטה, אבל "זה חושף אותך בזמן קטסטרופה". על רקע זה, הוא קורא להחמיר את הרגולציה, כך שניתן יהיה לדרוש היקף גדול יותר של הון עצמי מבעלי שליטה - או בטוחות משמעותיות יותר, כגון ערבות בנקאית.
בינתיים, נראה כי פרשת סלייס ממשיכה לייצר מצבים חסרי תקדים המחייבים את הרגולטורים בישראל להגות פתרונות יצירתיים כדי להתמודד עם השלכות הפרשה. ובזמן הזה, החוסכים לפנסיה עדיין ממתינים לראות האם יזכו לקבל בחזרה את כספם.
