טורקיה מהווה איום על מדינות רבות באזור, וכעת מרחיבה את חומרת האיום הימי מצידה. ישראל וארה"ב משתפות פעולה בהיבטים ביטחוניים רבים, אבל בתחום הלייזר נותרה וושינגטון הרחק מאחור, ובאוקראינה - מתמודדים עם אסטרטגיית לחימת כטב"מים רוסית חדשה. על כל זאת בפינת התעשיות הביטחוניות של גלובס.
● בצללים ובשקט, בילאל ארדואן מתכונן ליום שאחרי עידן אביו
● הרחפנים לא השאירו מקום להסתתר: סופו של עידן הצלפים הצבאיים
● המדינות שלא רוצות מהגרים, וזאת שמקבלת אותם בזרועות פתוחות
האיום הטורקי במזרח הים התיכון מגיע לשיא חדש
טורקיה מוכרת כמדינה בעלת הצי ויכולות המספנות החזקים ביותר במזרח הים התיכון, במה שמהווה איום על כלל מדינות האזור - ובמיוחד על ישראל, יוון וקפריסין. במסגרת ניסיון חדש של אנקרה לגוון את יכולותיה הימיות המשמעותיות במילא, המועצה הטורקית לביטחון לאומי הורתה לרכוש לא פחות מכ־100 כשב"מים (כלי שיט בלתי מאויישים) ממולכדים.
מי שהופקדו על ניהול המיזם הם מזכירות התעשיות הביטחוניות הטורקית (SSB), שמנהלת תחתיה את כלל החברות המקומיות. בניסיון לייעל את הרכש וקצב הייצור, החליטו באנקרה לפנות לרכוש משלושה ספקים שונים בעת ובעונה אחת. המיזם המשותף הראשון שנבחר כולל את חברת אסלסאן, אחת מהגדולות במדינה, שיצרה עם מספנות ארס את הכשב"ם טופאן.
הספקית השנייה היא חברת STM, שמשתפת פעולה עם מספנות יונג'ה, בייצור "אקטו. הקבוצה השלישית כוללת את חברת האבלסאן, שעובדת עם מספנות ספינה. חלוקת ההזמנות בין הקבוצות היא די שווה: 40 לאסלסאן, 32 ל־STM, ו־32 מהאבלסאן. טופאן שממנו נרכשו 40 יחידות, הוא באורך שמונה מטרים, רוחב 1.8 מטרים, ונושא חומר נפץ במשקל כ־87 ק"ג. יאקטו, לפי פרסומים, הוא באורך כ־5.8 מטרים. היעד הסופי הטורקי הוא ליצור יכולת מתקפות "נחילים", שמוכרות מכטב"מים, באמצעות כשב"מים בים - עם שימוש בסך כלים מקסימלי.
תוכניות הלייזר של ארה"ב עומדות במקום
מדינת ישראל נחשבת לאחת המובילות בעולם בתחום המו"פ (מחקר ופיתוח) הביטחוני, בין השאר בתחום הלייזר שבו כבר הושלם פיתוח מערכת אור איתן להגנה אווירית באמצעות לייזר. השימוש בטכנולוגיה המתקדמות נועד, בראש ובראשונה, להוזיל עלויות יירוט באופן דרסטי, מעשרות ואף מאות אלפי דולרים לכל יירוט לדולרים ספורים. אולם לא כל מדינות העולם ובמיוחד המערביות, מצליחות להעמיד מערכות מבצעיות בתחום.
בעדכון שניתן לבית הנבחרים הודה ראש המבצעים הימיים של הצי האמריקאי, אדמירל דריל קודל, כי הטמעת מערכות הגנה באמצעות לייזר בכלי שיט היא כורח המציאות, אבל היא עדיין לא נמצאת מעבר לפינה. "נשק אנרגיה הוא מרכיב קריטי בלוחמה הימית העתידית, במיוחד עבור טילים בליסטיים", ציין קודל. "הפרדיגמה הנוכחית שמחייבת פשרה בין מיירטים הגנתיים לבין חימושים התקפיים, אינה בת־קיימא". עם זאת, לדבריו, לצי עדיין אין את היכולות ליצור מערכות שכאלו.
תחום שבו האמריקאים התעוררו מאוחר אבל הצליחו למצוא פתרון מבוסס על למידה, הוא כטב"מים זולים. את ההשראה לחימוש המשוטט לוקאס שאבו האמריקאים משאהד 136 האיראני, וכבר בהסלמות האחרונות השתמשו בהם נגדה. בזכות ההצלחה, החליטו בוושינגטון לשתף פעולה עם חברת שילד AI לטובת הטמעת יכולות בינה מלאכותית וניווט מתקדמות, שיאפשרו מתקפות נחיל מבוססות לוקאס.
טקטיקת הכטב"מים המשודרגת של רוסיה
מי שידועה כלקוחה הבולטת ביותר של הכטב"מים האיראניים היא רוסיה, שעל בסיס סדרת השאהד יצרה את סדרת גראן המקומית, שמיוצרת על אדמת רוסיה - בעזרת תוכניות מהרפובליקה האסלאמית. אין שום זירת לחימה בעולם שבה מופעלת כמות כה גדולה של אמצעים בלתי מאוישים כמו מלחמת רוסיה־אוקראינה, בין אם זה באוויר, ביבשה, ובים. זה מביא לשדרוגים שוטפים של מערכי ההגנה האווירית, ועל כן יש גם מרוץ למידה ביכולות ההתקפה.
מומחה טכנולוגיות ההגנה האוקראיני סרגיי בסקרסטנוב סיפר כי השיטה החדשה של הרוסים כדי להגביר את היקף הפגיעות ביעדים האוקראיניים, היא שיגור ראשוני של רחפן תצפית שימפה את היעד האוקראיני. לאחר מכן, משגרים כטב"ם דמה לצד גראן, במטרה שהוא ימשוך את תשומת הלב של החיילים האוקראינים ליירט אותו, שהרי הוא לא נראה כחימוש משוטט. עם זאת, מייד אחריו מגיע החימוש המשוטט האמיתי, ופוגע ביעד.
לולא היכולת הרוסית לייצר חימושים משוטטים במפעל יילאבוגה, היא הייתה מוצאת את עצמה ללא כטב"מים, שהרי איראן הפניתה את מלוא הייצור שלה לטובת המערכה מול ארה"ב ואיראן. מוסקבה מייצרת בעצמה כ־6,000 חימושים משוטטים בשנה שמעבר לעצמאות הייצור, היתרון הגדול שבהם הוא עלותם הזניחה - כ־30 אלף דולר ליחידה.
