על רקע המצב הביטחוני המתפתח ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין - בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים.
הכתבות שאנחנו מציגים במדור לקוחות מתוך עיתונים גדולים בעולם, ואינן משקפות בהכרח את תפיסת העולם של גלובס.
● ראיון | "ישראל עלולה למצוא עצמה מול איום חמור": מאחורי ההסכם עם איראן
● פרץ של שמחה אחז במנהיגי העולם וסיפק לישראל עוד סיבה לדאגה
● בלעדי | בתעשיות הביטחוניות הישראליות זועמים: צרפת סוגרת דוכנים בתערוכת נשק
1הסכם יש, ספינות אין: העולם עדיין מחכה לראות אם הורמוז באמת נפתח
ההודעה הדרמטית על הסכם בין ארה"ב לאיראן שאמור להוביל לפתיחה מחדש של מצר הורמוז התקבלה בהתלהבות בשווקים, אך הרבה פחות בהתלהבות בענף הספנות. בבלומברג מדווחים כי למרות הכרזותיהם של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ובכירים איראנים, מרבית בעלי האוניות וחברות הספנות הגדולות עדיין מסרבים לחזור לשגרה וממתינים לפרטים נוספים לפני שיחדשו את התנועה בנתיב השיט החשוב בעולם. לפי הדיווח, מאות כלי שיט כבר ממתינים משני צדי המצר. קרוב ל־300 מכליות עמוסות בנפט ובגז ממתינות במפרץ הפרסי לאישור לחצות את הנתיב, בעוד מספר דומה של כלי שיט ריקים ממתינים מהצד השני כדי לשוב למסופי היצוא. למרות ההכרזה על ההסכם, התנועה בפועל נותרה דלילה במיוחד ורוב החברות הגדולות מעדיפות להישאר על הגדר.
החשש המרכזי אינו כלכלי אלא ביטחוני. בחודשים האחרונים כבר הוכרזו מספר הבנות והפסקות אש שהתפרקו במהירות, ובמקרים מסוימים הסתיימו בירי איראני לעבר כלי שיט או בהשתלטות על ספינות. בנוסף, קיימת אי ודאות בנוגע למוקשים ימיים שעלולים להימצא באזור ולשיבושי ניווט אלקטרוניים שנרשמו במצר בשבועות האחרונים. גם חברות הביטוח עדיין ממתינות לפרטים נוספים לפני שיחזרו לבטח תנועה בהיקפים גדולים. בבלומברג מציינים כי גם אם ההסכם ייכנס לתוקף כמתוכנן, החזרה לשגרה לא תהיה מיידית. מעבר לחששות הביטחוניים, ענף הספנות יצטרך להתמודד עם עומסי תנועה חריגים לאחר חודשים של שיבושים, כאשר אלפי כלי שיט ינסו לשוב לפעילות בנתיב שרוחבו בנקודות מסוימות אינו עולה על כמה קילומטרים בלבד
מתוך "בלומברג", מאת ויילון סון. לקריאת הכתבה המלאה.
2בוול סטריט ג'ורנל שואלים: האם ישראל תהיה המכשול הגדול ביותר להסכם עם איראן?
ההכרזה של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על הסכם ראשוני עם איראן נתפסה כאחת ההתפתחויות המשמעותיות ביותר מאז פרוץ המלחמה, אך בוול סטריט ג'ורנל ממליצים להימנע מחגיגות מוקדמות. לפי העיתון, ישנם מספר מבחנים מרכזיים שיקבעו אם מדובר בפריצת דרך אמיתית או בעוד ניסיון כושל בדרך להסדר. המבחן הראשון הוא פתיחתו המחודשת של מצר הורמוז. פתיחה מלאה של המצר עשויה להשפיע באופן דרמטי על מחירי האנרגיה ועל שרשראות האספקה הגלובליות. סוגיה נוספת היא הסרת המצור הימי שהטילה ארה"ב על איראן במהלך חודשי הלחימה. לפי הדיווח, ביטול המצור עשוי להפחית משמעותית את הלחץ על הכלכלה האיראנית וליצור תמריץ לטהרן להמשיך במשא-ומתן. מנגד, ויתורים אמריקאים משמעותיים מדי עלולים לעורר ביקורת פוליטית בתוך ארה"ב ובקרב בעלות בריתה באזור.
הגורם השלישי, ואולי הנפיץ ביותר, הוא ישראל. לפי הוול סטריט ג'ורנל, אחת מנקודות החיכוך המרכזיות במהלך החודשים האחרונים הייתה המשך הפעילות הצבאית הישראלית בלבנון. איראן הגדירה את הנושא כתנאי מרכזי להתקדמות במגעים, ובוושינגטון גובר כעת העניין בשאלה האם ישראל תאפשר לארה"ב ולאיראן להמשיך במסלול הדיפלומטי או שתמשיך לפעול באופן שעלול לסבך את ההבנות שהושגו.
העיתון מסכם כי ההכרזה הנוכחית אומנם שונה מניסיונות קודמים ונראית משמעותית יותר, אך הדרך להסכם יציב עדיין ארוכה. יותר מדי אינטרסים, שחקנים אזוריים ומוקדי חיכוך נותרו פתוחים מכדי להכריז על סוף המשבר.
מתוך "וול סטריט ג'ורנל", מאת דמיאן פאלטה. לקריאת הכתבה המלאה.
3 מי באמת שולט באיראן של אחרי חמינאי?
מותו של המנהיג העליון עלי חמינאי במהלך המלחמה והעברת התפקיד לבנו מוג'תבא חמינאי משכו את מרבית תשומת-הלב העולמית, אך לפי ניתוח שפרסמה קרן ג'יימסטאון, השינוי האמיתי מתרחש דווקא במקום אחר. לטענת החוקרים, הכוח באיראן הולך ומתרכז בידי משמרות המהפכה, שהפכו מגוף צבאי רב עוצמה למרכז קבלת ההחלטות החשוב ביותר במדינה. לפי הניתוח, המלחמה האיצה תהליך שהחל עוד שנים קודם לכן. הפגיעה במחנה הרפורמיסטי, היחלשות מוסדות השלטון האזרחיים והתחזקות הדרג הביטחוני הובילו לכך שההחלטות המרכזיות בנושאי מלחמה, דיפלומטיה, תוכנית הגרעין ומצר הורמוז מתקבלות כיום בעיקר על ידי קבוצה מצומצמת של בכירי משמרות המהפכה ואנשי ביטחון.
הדוח מציין כי מוג'תבא חמינאי אומנם משמש כיום כמנהיג העליון, אך בשלב זה אינו מחזיק במעמד ובסמכות שהיו לאביו. במקום מודל שבו אדם אחד מקבל את ההכרעות המרכזיות, איראן מתנהלת יותר ויותר באמצעות מעין מועצת ביטחון לא רשמית המורכבת מבכירי משמרות המהפכה וגורמי ביטחון נוספים.
לפי החוקרים, המשמעות היא שגם אם איראן תתקדם לעבר הסכמים חדשים עם ארה"ב או עם מדינות האזור, מוקד הכוח האמיתי בטהרן נמצא כיום בידי הממסד הביטחוני. לכן, כל ניסיון להבין את המדיניות האיראנית בשנים הקרובות יצטרך להתמקד פחות בדמותו של המנהיג העליון ויותר באנשי משמרות המהפכה שמעצבים בפועל את קבלת ההחלטות במדינה.
מתוך euroasia reveiw, מאת ג'וואד הייראן ניה. לקריאת הכתבה המלאה.
