במציאות שבה השימוש בבינה מלאכותית (AI) הפך לפופולרי ונגיש מאי-פעם, לא רבים מקדישים מחשבה לשאלה עד כמה השאלות שאנחנו שואלים את הבינה המלאכותית עלולות להיחשף יום אחד לעיני כל. אפשר רק לדמיין עד כמה רגיש המידע שאנחנו מבקשים מה-AI לספק לנו כאשר אנחנו פונים אליו בשאלות אינטימיות לגבי נושאים כמו בריאות, עבודה, זוגיות והורות - וגם כאשר אנחנו נקלעים לבעיה משפטית וממהרים להתייעץ לגביה עם כלים כמו ג'מיני, ChatGPT או קלוד (Claude).
בעוד שעורכי דין נהנים מחיסיון על תוצרי העבודה שלהם עבור הלקוח, גם אם השתמשו ב-AI, הדרישה לחשוף התכתבויות שניהלו עם ה-AI מי שאינם עורכי דין, ומבלי שעורך דינם היה מעורב בכך, החלה להעסיק את בתי המשפט בחו"ל.
● מה תעשה הבינה המלאכותית למקצוע עריכת הדין? פרקליטי-העל מדברים
● כשהדולר נשחק וה-AI נכנס למשרד: המציאות החדשה של עורכי הדין
● "עולם חיובי השעות ילך ויתפייד": איך ייראה העתיד במשרדי עורכי הדין
הדרישה עולה במסגרת הליכים לגילוי מסמכים, למשל כאשר מוגשת תביעה בסכסוך מסחרי, ואחד הצדדים מוצא את עצמו נדרש לחשוף אילו שאלות שאל את הבינה המלאכותית לגבי אותה תביעה. הדרישה עולה גם בהליכים פליליים, כאשר התביעה מבקשת להוכיח כי הנאשם עבר עבירה באמצעות חשיפת השאלות ששאל את ה-AI, במחשבה שלא ייחשפו לעולם.
בארה"ב הובילו הדרישות הללו לפסקי דין מנוגדים בחודשים האחרונים. בפברואר פסק בית המשפט הפדרלי בניו יורק כי אין חיסיון על התכתבויות שניהל בכיר לשעבר בחברה ציבורית עם Claude אחרי שנחקר בגין הונאת משקיעים. אותו נושא משרה לשעבר, שהוגש נגדו כתב אישום בפרשה, שיתף את ה-AI ברעיונות לגבי קו הגנה האפשרי ובחשדות לגביו. ההגנה טענה כי הבכיר הסתייע בבינה כדי להתכונן לשיחות עם עורכי דינו, ועל כן מוטל על ההתכתבות חיסיון עורך דין-לקוח.
השופט ג'ד רקוף דחה את הטענה הזו. הוא קבע כי הנאשם לא ניהל את התקשורת מול עורכי דינו אלא מול ה-AI ואף לא קיבל הנחיה מעורכי הדין לגבי אילו שאלות להפנות לבינה. עוד הוא פסק כי מדיניות הפרטיות של Claude מציינת מפורשות כי המידע שנמסר למערכת עשוי להישמר אצלה, לשמש לאימון מודל הבינה ובנסיבות מסוימות אף להימסר לצדדים שלישיים. משכך, נקבע, הכלל המגן על חשיפה של חומרים שהוכנו לדיון בבית המשפט (Work Product) אינו חל, ולא יימנע גילוי.
החלטה הפוכה מתקבלת בבית המשפט בטקסס
מנגד, בית המשפט לעסקים בטקסס קיבל מוקדם יותר החודש החלטה הפוכה בתיק אזרחי, וקבע כי לא ניתן לחייב את מי שאינו עורך דין לחשוף את תוכן השיחות שניהל עם ה-AI. במקרה זה מדובר היה בסכסוך בגובה 150 מיליון דולר בתעשיית הרכב, ואחרי שעיין בחומרים שהעלה עובד בחברה התובעת ל-ChatGPT, קבע השופט גרנט דורפמן כי חלקם ייהנו מחיסיון ה-Work Product.
השופט מצא כי העובד לא פעל לגלות את המידע לחברה הנתבעת, אלא השתמש בבינה המלאכותית כדי לחשוב ו"לעשות סדר" בטיעונים בתיק. לצד זאת, בית המשפט עמד על כך שהחברה נדרשת לבצע ביקורת על השימוש ב-AI ולזהות אילו מסמכים בדיוק העלה העובד לצ'אט.
החלטות דומות התקבלו עוד קודם לכן בבתי משפט פדרליים במישיגן ובקולורדו, כמו גם בבית משפט שאינו פדרלי בניו יורק.
פסקי הדין האמריקאים מבטאים אפוא מחלוקת גוברת בין השופטים. בישראל, בתי המשפט אומנם אימצו את כלל החיסיון על מסמכים שהוכנו לקראת משפט, אך ניתן להעריך כי זה רק עניין של זמן עד שתגיע לפתחם הטענה כי התכתבות עם AI אינה מוגנת תחת חיסיון זה, ויש לחשוף אותה.
"החיסיון שקבע בית המשפט העליון על מסמכים שהוכנו לקראת משפט הוא חזק, ובכל פעם שאדם רושם לעצמו נקודות כהכנה לדיון, אפשר להכיר בו. אבל אם אותו אדם ידע שהוא משתמש בכלי AI ציבורי, שאין בו שמירה על סודיות, הוא בעצם ויתר על החיסיון", כך אומרת ד"ר לימור זר-גוטמן, ראש המרכז לאתיקה ואחריות מקצועית של עורכי הדין במסלול האקדמי המכללה למינהל.
לדבריה, משרדי עורכי דין והנהלת בתי המשפט משתמשים במערכות AI פנימיות, הסגורות בפני החברה שמפעילה את הכלי ובפני האינטרנט, ובהן העובדים יודעים כי המידע נשמר בסודיות. לעומת זאת, שימוש בכלים הפתוחים ברשת מהווה הכרה כי מדובר בכלי ציבורי, ללא הגנה.
"כשלא מעורב עורך דין, קשה להצדיק חיסיון"
עו"ד אפרת שוסטר, בעלת משרד לעסקאות בינלאומיות ומחברת הספר "AI ועתיד מקצוע עריכת הדין", מסכימה כי "כאשר אדם פרטי פונה ל-AI לקבלת ייעוץ משפטי מבלי שמעורב עורך דין, קשה יותר להצדיק תחולה של חיסיון. במצב כזה, השימוש ב-AI דומה יותר להיסטוריית חיפושים באינטרנט, להתכתבויות באפליקציות או למסמכים אחרים שעשויים להיות כפופים לגילוי".
עם זאת, שוסטר מזהירה מפני מדרון חלקלק, שבסופו עורכי דין עלולים להידרש לגלות בבית המשפט חומרים שלגביהם עשו שימוש ב-AI. "קביעה שלפיה כל שימוש של עורך דין ב-AI שולל את החיסיון, תיצור תמריץ שלילי לעורכי דין להימנע משימוש בכלי עבודה שהפכו לחלק בלתי נפרד מהפרקטיקה, דווקא בתקופה שבה בתי המשפט, הרגולטורים ולשכות עורכי הדין מעודדים שימוש אחראי ומושכל בבינה מלאכותית. לא צריך להעניש עורכי דין על אימוץ כלי עבודה חדש, אלא להבטיח שהחיסיון ימשיך להגן על ההליך המשפטי, ללא תלות בטכנולוגיה שבה נעשה שימוש".
"הסיכון קיים וצריך לצמצם אותו ככל הניתן"
עו"ד יורם ליכטנשטיין, מומחה לדיני טכנולוגיה ויו"ר (משותף) של ועדת הבינה המלאכותית הארצית בלשכת עורכי הדין, סבור אף הוא כי העברת מידע למערכת AI עשויה להיחשב כוויתור על החיסיון, ולסלול את הדרך לחשיפתו במסגרת גילוי מסמכים. זאת, במיוחד אם מדובר בכלי בינה שבו המודל לומד מתוך המידע שקיבל, ועל כן עצם הפנייה אליו מעידה כי המשתמש לא נקט אמצעים סבירים כדי להיזהר ולשמור על סודיות המידע. הוא מעריך כי הכיוון שעליו יוחלט בסופו של דבר בארה"ב יהיה רלוונטי גם לישראל.
"כדאי לאנשים לחשוב פעמיים לגבי מידת החשיפה של מידע אישי למנועי בינה מלאכותית, ועדיף להשתמש במודלים שלא לומדים או מתאמנים על התוכן שמזינים לתוכם", מוסיף ליכטנשטיין. "ועדיין, הסיכון קיים וחשוב לנסות ולצמצם אותו ככל האפשר".
נראה אפוא כי בישראל צפויים לאמץ את הגישה של בית המשפט הפדרלי בניו יורק ולאפשר במקרים מסוימים חשיפה של התכתבויות עם ה-AI.
בעידן שבו התייעצות עם הבינה המלאכותית היא כמעט אוטומטית, כדאי להביא זאת בחשבון בפעם הבאה שבה משתפים אותה לגבי הליכים משפטיים.




















