"כאן זה הקיבוץ", הודיע לי ולחברתי למסע אחד מתושבי ג'וליס עם הגיענו לכפר. חייכנו, בכל זאת מדובר בכפר שנחשב למרכז הרוחני החשוב של העדה הדרוזית בישראל. אבל ככל שהיום התקדם התחלנו להבין על מה הוא מדבר: בג'וליס כולם מכירים את כולם, בעלי עסקים יושבים לקפה דווקא אצל המתחרים, יזמים צעירים בוחרים לחזור הביתה כדי לפתוח עסק והמקומיים בטוחים שאין מקום טוב יותר לחיות בו.
● באזור תעשייה במיקום הכי לא צפוי מצאנו את ההמבורגר הכי מושחת בארץ
● שלוש עגלות וגעגוע: יום בין עגלות קפה לזכרה של העיתונאית דפנה לוצקי
● דווקא בעיר המדברית מצאנו את אחת ממנות הדגים הטעימות ביותר
10:00 | משהו מתוק: ויטרינה שנראית כמו אוצר
באופן מפתיע עד לפני ארבע שנים לא הייתה בג'וליס קונדיטוריה שהתמחתה במתוקים מסורתיים. את החלל הזה זיהו האחים אדם ומורן הינו, אחייניה של בסמה ממסעדת נור (שעליה יפורט בהמשך), והחליטו לפתוח מקום המוקדש כולו למסורת של מתוקים.
הוויטרינה הצבעונית שלהם נראית כמו תיבת אוצר: מגשי בקלאוות מבריקים בסירופ, אצבעות קדאיף ממולאות פיסטוקים, מעמולים, טרילצ'ה (מעדן טורקי עשוי חלב) וקינוחים עכשוויים, שמתחככים במסורת בלי להפריע לה.
מורן, שניהל תקופה ארוכה את המקום לבדו כשאחיו הוקפץ למילואים, מעביר לנו שיעור שלם בתורת הבקלאווה, אמנות עשייה שלומדים מאסטרים בטורקיה או בדמשק.
אנחנו חמדנו בקלאוות אגוזים, שאין חתונה דרוזית בלעדיה וכמובן את מלכת המתוקים - הכנאפה, שמכינים כאן במקום, מגבינה טרייה שנמתחת ברגע ההגשה.
אחרי שטעמנו הוזמנו לסדנה להכין כנאפה בעצמנו: שמנו ג'יבנה במינון מדויק של מליחות ומתיקות, סמנה נדיבה, אך כזו שאינה משתלטת, ושערות קדאיף שהעניקו פריכות נעימה. גם זכינו לשיחה עם האחים על קפה שחור מהביל.
ממתקי נור (פתוח בשבת)
11:00 | משהו לעשות: מסע בין מערות וסברסים
את ואסים שנאן קשה לדמיין יושב במשרד. מאז שהיה ילד העדיף מנועים, שבילי עפר וג'יפים על פני כל דבר אחר, וב־2022 החליט להפוך את אהבת השטח לעסק. "אנשים באים לתת גז - אבל חוזרים בגלל השלווה והנוף", הוא אומר.
כמה דקות אחר כך אנחנו כבר על הרייזר, דוהרות בשבילי יער אחיהוד הסמוך, מטפסות להר הגמל, חולפות ליד מערת יונים ומערת אדם קדמון. בדרך מלווים אותנו כרמי זיתים, שזמן המסיק שלהם מתקרב, וסברסים עקשניים, שמזכירים לנו שכאן זה הגליל הפראי. כשמכבים את המנוע, אנחנו מגלות את הרגעים היפים באמת - רוח, ריח של אדמה קיצית ושקט שקשה למצוא במקומות אחרים.
לסיום, אנחנו מגיעות אל תצפית שהים הכחול מבצבץ ממנה באופק.
STR טיולי רייזרים בגליל
13:00 | משהו לראות: מובלעת של יופי ושקט
מאחורי שער אבן צנוע מסתתר אחד המקומות המפתיעים בגליל. גני אלמונא אינם עוד גן מטופח, אלא עולמו הפרטי של נאג'י עבאס, שהקדיש שנים ליצירת מובלעת של יופי, שקט ומשמעות. שבילי האבן מתפתלים בין מפלים קטנים, בריכות מים, עצים וצמחייה שנאספו ממקומות שונים בעולם. אבל מהר מאוד מבינים שהגן הזה הוא רק התפאורה.
כשנאג'י מלווה את המבקרים בין פינות החמד השיחה גולשת לאמונה, גורל וגלגולי נשמות, חלק בלתי נפרד מהתרבות הדרוזית. גם מי שאינו מתחבר לעולמות האלה מוצא את עצמו מרותק.
גני אלמונא (פתוח בשבת)
15:00 | משהו לאכול: נתחי טלה שמתפרקים מעצמם
בכל כפר דרוזי יש מסעדה טובה. אך בג'וליס יש רבות כאלה. אנחנו שמנו פעמינו לנור, מסעדה שמאחוריה סיפור חיים. בעלה של בסמה, מרסל, נפצע אנושות במהלך שירות מילואים, כשהיא הייתה בהיריון עם בנם נור. שנים היא סעדה אותו עד שהלך לעולמו, ואז בחרה לעשות את שאהבה נפשה: לבשל ולארח.
היא פתחה מסעדה צנועה, שקראה לה על שם הבן, וכבשה את לבבות המבקרים. כשנידבה את האוכל לחיילי צה"ל לאחר 7 באוקטובר, גילתה ששומרי הכשרות מביניהם אינם טועמים מהאוכל. זה הביא אותה להכשיר את המסעדה, כדי שכל מי שנכנס בדלת ירגיש רצוי.
האוכל של בסמה נדיב, בטוח בעצמו ואינו זקוק לקישוטים. השולחן מתכסה במהירות בסלט דרוזי קצוץ דק, סלט טבולה רענן וטרי, באבא גנוש, שנושא ניחוחות של חציל קלוי, טחינה וזיתים נהדרים. המלפוף, עלי הכרוב, שמולאו ביד סבלנית, והמחשיא, קישואים וחצילונים ממולאים, מזכירים שאין קיצורי דרך לאוכל ביתי אמיתי.
אבל גולת הכותרת בעינינו היא המנסף, אורז מבושם זרוע שקדים וצנוברים שעליו נחים נתחי טלה רכים שהתבשלו שעות ארוכות, עד שהם כמעט מתפרקים מעצמם. זו מנה שמחזירה לתחושה משפחתית מוכרת, גם אם מעולם לא גדלתם בבית דרוזי.
מסעדת נור (כשר)
