במשך שנים, תקציב האוכל שמקבלים עובדי ההייטק והחברות הגדולות נתפס כהטבה פשוטה למדי: המעסיק מקצה סכום יומי, העובד בוחר מסעדה, ואחת משתי הפלטפורמות הגדולות - תן ביס או סיבוס - דואגת להעברת התשלום.
אלא שבשנה החולפת השוק הזה שינה את אופיו. בדצמבר האחרון הכריזה וולט על השקת "וולט בנפיטס", ונכנסה גם היא לשוק הארגוני - מהלך שלא נעלם מעיני המתחרות, כמובן, ואף הוביל לסכסוך מול סיבוס עמה היא עובדת בשיתוף פעולה מספר שנים.
● בעקבות הביג מק: יצאנו לבדוק עד כמה ישראל באמת התייקרה
● קבוצות הוואטסאפ שמביאות את התוצרת ישירות מהחקלאים
● בשיא גל ההשקעות הגיעו הרימונים בג'פניקה. האם השוק יאבד תיאבון?
כעת, הכרטיס שאמור היה לממן ארוחת צהריים הופך בהדרגה לארנק הטבות רחב יותר, והמאבק כבר אינו רק על המסעדה שבה יאכל העובד, אלא על הפלטפורמה שבאמצעותה יוציא את תקציב הרווחה שלו.
כך, סיבוס מקדמת את כרטיס סיבוס פיי, המרחיב את אפשרויות התשלום של העובדים גם מחוץ למסעדות. ואילו תן ביס, השחקנית הוותיקה בישראל מבין השלוש, מרחיבה את מגוון העסקים והשימושים בכרטיס שלה.
המבחן הוא משולש: מי תחזיק בקשר הישיר המשמעותי ביותר עם המעסיקים, מי תיהנה מההרגלים שכבר פיתחו העובדים, ומי תהפוך את תקציב ההסעדה לפלטפורמה רחבה של הטבות וצריכה.
60% של סיבוס
שוק פתרונות ההסעדה וההטבות לעובדים מוערך בכ-6 מיליארד שקל בשנה. לפי הערכות בענף, מבין שתי השחקניות הוותיקות, סיבוס מחזיקה בכ-60% מהפעילות, ואילו תן ביס בכ-40%. וולט אמנם רק מתחילה את פעילותה הישירה בתחום, אך כניסתה עשויה לשנות את החלוקה הזו, וללחוץ את שתי החברות להציע למעסיקים תנאים טובים יותר ולפתוח בפני העובדים שימושים נוספים.
מאחורי כל שחקנית עומדת קבוצה בינלאומית: סיבוס היא חלק מפלאקסי הצרפתית, מענקיות שירותי ההסעדה בעולם; תן ביס פועלת תחת ג'סט איט טייקאוויי ההולנדית; ואילו וולט נמצאת בבעלות דורדאש האמריקאית. עבור שלושתן, השוק הישראלי קטן יחסית במונחים גלובליים, אבל הוא מרוכז וטכנולוגי - ולכן יכול לשמש גם כמעבדה למוצרים חדשים.
אחד ממוקדי התחרות בין החברות הוא גובה העמלה שנגבית מבתי העסק. מנתונים שהגיעו לידי גלובס עולה כי וולט בנפיטס גובה עמלת בסיס של 4.5%, ללא עמלת סליקה (שמשתנה מעסק לעסק, ועומדת על 1%-2%), לעומת כ־6% בסיבוס וכ־7.5% בתן ביס. הפערים האלה עשויים להיות משמעותיים במיוחד עבור מסעדות ובתי עסק שפועלים בשולי רווח נמוכים, וביכולתם להשפיע על הנכונות להצטרף לכל אחת מהפלטפורמות.
לצד העמלה הנמוכה, וולט צריכה לחזק את הרלוונטיות שלה גם בקרב המעסיקים. עבורם הפרמטרים החשובים הם עלויות השירות, מערכות הדיווח, רמת השירות והאפשרות להגדיר שימושים שונים לעובדים ולקבוצות שונות בארגון.
למעשה, מנהלי משאבי אנוש ורכש אינם נדרשים עוד רק להשוות בין מספר המסעדות בכל פלטפורמה. הם צריכים להחליט האם הם מעוניינים בתקציב שמוגבל למזון, בהטבה רחבה יותר או בשילוב בין השניים; האם ניתן לצבור יתרות; היכן אפשר להשתמש בכסף; מה קורה לתקציב שלא מומש; ועד כמה המערכת מאפשרת לארגון לשלוט בהוצאות ולנתח אותן.
קרב סיבוס-וולט
עד תקופת הקורונה הייתה תן ביס השם הדומיננטי בתחום, הודות לבניית רשת רחבה של מסעדות ומעסיקים. אלא שעם השנים סיבוס הלכה ושחקה את אחיזתה. אחד המהלכים שסייעו לסיבוס היה החיבור לוולט, שאפשר לעובדים שמחזיקים בכרטיס להזמין מאפליקציית המשלוחים, ויצר הצעת ערך שקשה להתחרות בה.
מצד אחד, החברה המשיכה לספק למעסיקים את מערכת ניהול התקציבים והדיווח שהם מכירים; מצד שני, העובדים קיבלו גישה לממשק של וולט, שהלך והפך לברירת המחדל בתחום המשלוחים.
עבור חברות הייטק המבקשות להתחרות על עובדים, האפשרות להציג את וולט כחלק מחבילת ההטבות הייתה שווה הרבה יותר מעוד רשימה של מסעדות. אלא שהשותפות המוצלחת הפכה בחודשים האחרונים ליריבות ישירה.
וכך, וולט הודיעה כי תסיים את ההתקשרות עם סיבוס עד סוף 2026, כחלק מכניסתה לשוק ההטבות לעובדים; ואילו סיבוס הודיעה כי באמצעות פיצ'ר תשלומים חדש עדיין יהיה ניתן להזמין באמצעותה מוולט. ה"קרב" הזה אף הגיע להפסקת הפרסומות, עם קמפיינים עוקצניים.
להגדיל את השימושיות
עבור וולט, הכניסה לשוק הארגוני היא מהלך מתבקש. החברה כבר מחזיקה בקשר יומיומי עם מספר גדול של צרכנים, מכירה את הרגלי ההזמנה שלהם ונהנית ממותג חזק במיוחד בקרב עובדי הייטק. באמצעות וולט בנפיטס היא מבקשת להפוך את הקשר הזה למערכת יחסים משולשת, הכוללת גם את המעסיק. במקום שהעובד יקבל תקציב מחברה אחת ויממש אותו בפלטפורמה אחרת, וולט רוצה לשלוט בשני צדי העסקה.
גם סיבוס נמצאת בתקופת מעבר. השירות החדש שלה, סיבוס פיי, הושק לאחרונה כשהמטרה היא לאפשר לעובדים לשלם במגוון רחב יותר של בתי עסק, ולצמצם את התלות באפליקציות משלוחים מסוימות.
בענף נשמעת ביקורת שלפיה המודל נשען על תשתית הדומה לכרטיס אשראי, ולכן עשוי לחייב את העובדים לעבור תהליכי זיהוי או חיתום. בסיבוס יצטרכו להוכיח שהרחבת אפשרויות התשלום אינה באה במחיר של חיכוך נוסף לעובד - במיוחד בשוק שבו נוחות השימוש היא מהנכסים החשובים ביותר.
בזמן שסיבוס ו-וולט עסוקות זו בזו, תן ביס מנסה לנצל את ההזדמנות כדי לחזור למרכז הבמה. בראיון לגלובס לפני כשבועיים תיאר מנכ"ל החברה, תומר פפר, שורה של מהלכים שנועדו להפוך את כרטיס תן ביס ליותר מאמצעי להזמנת ארוחת צהריים. עובדים המחזיקים בכרטיס יכולים לשלם גם בעסקים מתחומים נוספים, לקבל הנחות ולצבור קאשבק, מבלי לעבור תהליך חיתום נפרד מול חברת אשראי.
ההנחה של תן ביס ברורה: ככל שהכרטיס נעשה שימושי יותר, כך גדל הסיכוי שהעובד יתפוס אותו כהטבה משמעותית - והמעסיק יתקשה להחליף את הספק.
עוד מוקדם לדעת מי תצא כשידה על העליונה. סיבוס מחזיקה כיום ביתרון משמעותי במספר המעסיקים ובנתח השוק, תן ביס נהנית מתשתית ותיקה ומנסה למצב את עצמה מחדש, ולוולט יש מותג שהעובדים כבר מכירים ורוצים להשתמש בו. מה שכבר ברור הוא שמעתה התחרות היא לא על הפלאפל, השניצל או השווארמה של הצהריים, אלא על הארנק כולו.
מוולט בנפיטס נמסר בתגובה: "מאות חברות כבר הצטרפו ל-Wolt Benefits בתוך זמן קצר. אנחנו שמחים להביא יותר תחרות, חדשנות ובחירה לתחום, וזו רק ההתחלה".
מסיבוס נמסר: "החברה אינה אפליקציית משלוחים נוספת, אלא מרקטפלייס שמעניק לעובדים חופש בחירה. באמצעות סיבוס ניתן להזמין בכל פלטפורמות המשלוחים, לצד מימוש התקציב במסעדות, ברשתות שיווק ובאלפי בתי עסק".
בתן ביס בחרו שלא להגיב.
