השבוע הפתיע מנכ"ל צומת ספרים, אבי שומר, את ענף הספרים הישראלי כשהודיע על כך שהרשת תצמצם את מספר הכותרים על המדפים בכ-100 סניפיה. "בשנים האחרונות אנו עדים לעלייה תלולה בהיקף 'הספרות הממומנת' - מודל שבו הכותרים יוצאים לאור ללא תהליך לקטורה מקצועי ומחייב", כתב שומר במכתב ששיגר אל המו"לים של ההוצאות הגדולות.
● המבט השני של נומה בר: תערוכה חדשה שהיא פצצה של צבע, הומור ושנינות
● יש לכם דיסני פלוס? השדרוג שחיכיתם לו סוף-סוף מגיע
"מגמה זו מייצרת אתגרים משמעותיים בניהול שטחי המדף, ופוגעת ביכולתנו להציג לקהל תמהיל איכותי, תוך דחיקה לשוליים של כותרים בעלי פוטנציאל ספרותי ומסחרי גבוה", הוסיף שומר. "הצפת המדפים בכמות גדולה של כותרים ללא סינון מוקדם מהווה נטל כלכלי כבד ומיותר על כל שרשרת האספקה", הדגיש - ועולם הספרות לא איחר להגיב.
מאחורי הניסוח הענייני מסתתר ויכוח ותיק, שבשנים האחרונות רק הולך ומחריף - מי מחליט איזה ספר ראוי להגיע למדף, ועד כמה עצם העובדה שהסופר מימן את הוצאתו צריכה להשפיע על ההחלטה הזאת. החל מהרבעון הקרוב מתכוונת צומת ספרים לשנות את מדיניות קליטת הכותרים שלה, ולדרוש מההוצאות להעביר כל ספר חדש לבחינה לפני הפצתו לסניפים. במסגרת התהליך יתבקשו המו"לים גם לציין אם הוצאת הספר מומנה בידי המחבר, או בידי גורם אחר.
ברשת מדגישים כי מימון עצמי לא יהווה סיבה אוטומטית לפסילת ספר, אלא אחד הפרטים שיעמדו בפני מנהלי הרכש כשהם בוחנים את התאמתו לקהל, את הפוטנציאל המסחרי שלו ואת המקום שניתן לו בחנויות. אלא שעצם הדרישה לסמן אילו ספרים מומנו בידי הסופרים מביאה שוב לשולחן את אחד השינויים הגדולים שעבר שוק הספרים: יותר ויותר כותרים יוצאים כיום במודלים שבהם המחבר משתתף בעלויות, ולעיתים נושא בהן כמעט לבדו.
מפת האינטרסים
בניגוד לעבר, שוק הספרים הישראלי כבר אינו בנוי משתי חוליות נפרדות - מו"לים מצד אחד, וקמעונאים מצד שני. בצומת ספרים, ההוצאות כנרת זמורה ביתן ומודן מחזיקות יחד בכשני שלישים מהרשת, בעוד לסטימצקי אחזקה של כ-10% בהוצאת "קוראים" (שממוקמת בעשירייה הראשונה של הוצאות לאור בישראל).
התוצאה היא שלפחות בחלק מהמקרים, גופים שיש להם אינטרס ישיר בהוצאה לאור קשורים גם לצד הקמעונאי שמחליט אילו ספרים יקבלו את שטחי התצוגה המבוקשים ביותר. בהתאם, רשות התחרות פסלה בשנה שעברה בקשת מיזוג בין הוצאת עם עובד לסטימצקי, מטעמים דומים לטענה זו, ובשל הדומיננטיות של עם עובד בכותרים קלאסיים, מעין "רבי מכר נצחיים".
במקביל, עוצמת התחרות בין ההוצאות הגדולות - בהן גם ידיעות ספרים - משתנה מתקופה לתקופה בהתאם לכותרים שהן מצליחות להפוך לרבי מכר. כך שהשאלה מי זוכה להיכנס לחנות, אינה מתקבלת בחלל ריק. ובכל זאת, מבחינה עסקית, ההחלטה של צומת ספרים היא קמעונאית בעיקרה. כל ספר חדש שנכנס לחנות דורש מקום על המדף, טיפול לוגיסטי, הפצה בין הסניפים ובמקרים רבים גם החזרה למחסן אם לא נמכר.
הביקורות על המהלך מדברות על כך שהוא עלול ליצור זיהוי בעייתי בין ספר שמומן בידי מחברו לבין ספר שאינו איכותי על אף שזה לא בהכרח כך, ושהסינון החדש מעניק לרשת כוח גדול יותר לקבוע אילו קולות יגיעו למדף, מה שעלול לפגוע בסופרים חדשים.
"דווקא קיבלתי פידבקים חיוביים מהמו"לים על המכתב הזה", אומר שומר בשיחה עם גלובס. "הם ואני מבינים שאנחנו עושים פה משהו חיובי. בסוף, זו הפרנסה שלנו ושל 1,000 העובדים שלנו".
לדבריו, יש הצפה ענקית של ספרים על המדפים, ולא רק בארץ, אלא בכל העולם. "דווקא בגלל שיש פריחה בתחום הזה, צריך לדעת להבחין בין ההוצאות, מבלי לנקוב בשמות, שמוציאות ספרים איכותיים, ובין אלו שרק מבטיחות לכותבים חובבים הבטחות כדי לקחת כסף", הוא אומר.
לגבי תמהיל הסחורה בסניפי הרשת הוא מסביר כי עדיין עיקר ההכנסות של צומת ספרים, כ-70%, מגיעות ממכירת ספרים. "אף אחד לא קם בבוקר ואומר שהוא ייכנס לצומת ספרים כדי לקנות קלפי פוקימון, אחרת לא היה לנו שום עדיפות על כל רשת צעצועים או פנאי אחרת".
המצוקה הכלכלית בענף
המשוואה הקושרת בין מימון עצמי לבין היעדר סינון מקצועי אינה מקובלת על רבים בענף. הטענה היא שספר עצמאי יכול לעבור עריכה, הגהה, עיצוב ותהליך הפקה מוקפד לא פחות מספר שיצא בהוצאה מוכרת, בעוד שגם הוצאות ותיקות גובות כיום מסופרים תשלום עבור הוצאת ספריהם. כך שהקו שפעם הפריד בין הוצאה מסורתית להוצאה עצמית הפך מטושטש בהרבה.
איריס בן חיים גורדון, לשעבר סמנכ"לית השיווק של עם עובד, רואה במהלך של צומת ספרים תוצאה כמעט מתבקשת של המצוקה הכלכלית שבה נמצא הענף כולו. "שוק הספרים נמצא כבר תקופה ארוכה בכשל מתמשך. בבסיס, פשוט אין מספיק מכירות של ספרים, והחנויות נלחמות על כל לקוח", היא אומרת.
"במקביל מגיעה לשוק כמות עצומה של ספרים, בין היתר בגלל העלייה בהוצאה עצמית. חשוב לומר שספר שיצא בהוצאה עצמית הוא לא בהכרח לא טוב, וזה גם לא מה שאבי שומר אומר. להבנתי, הוא מבקש לשמור לאנשי המקצוע אצלו את החירות לבדוק כל ספר, ולהחליט אם הוא ראוי להיכנס לחנות.
"לחנויות יש היום פחות ופחות מקום על המדף - חלק מהשטח מוקדש למוצרים אחרים, שהרשתות הכניסו כדי לייצר הכנסות נוספות, ובמקביל מספר הקוראים שקונים ספרים הצטמצם. זה קשור גם לשינוי באופן שבו אנשים מנצלים את הזמן הפנוי שלהם".
בן חיים גורדון מכוונת בדבריה למדפים שבעבר נשאו על עצמם ספרים, וכיום מאכלסים משחקים לילדים, פאזלים, ציוד משרדי ועוד. המגמה הזו, שבתחילה התקבלה בהרמת גבה, הפכה לחלק בלתי נפרד מהחנויות - ומסייעת להן ברלוונטיות ובמכירות.
בכל מקרה, אומרת בן חיים גורדון, המחלוקת לא צריכה להיות על השאלה האם ספר מסוים הוא "ספרות טובה" - עניין שלעולם יישאר סובייקטיבי - אלא אם הוא עומד ברף מקצועי מינימלי. לדבריה, כאן בדיוק נמצא גם הערך של הוצאת ספרים מסודרת.
"כשספר מתקבל בהוצאה אחרי תהליך לקטורה, מתחילה עליו עבודה מאוד משמעותית. חומר גלם עובר לעורך שבונה ומחדד את הסיפור, ולאחר תהליך ארוך ומייגע יוצא ספר שההוצאה גאה לשים עליו את הלוגו שלה. זה בדיוק הערך של העבודה המו"לית, והוא לא מסתכם רק בהדפסה ובהפצה".
לסגור את הסכר
גם בני ציפר, עורך התרבות והספרות של עיתון "הארץ", שלאחרונה נודע כי יסיים את תפקידו באוקטובר הקרוב, סבור כי במידה רבה הבעיה היא לא עצם קיומה של הוצאה עצמית, אלא היחלשותם של מנגנוני הסינון.
"הרושם שלי מהרשתות הגדולות הוא שבשנים האחרונות חלק מהחנויות איבדו משהו מהאופי של חנות ספרים, אף שיש כמובן גם חנויות שבהן עדיין יש מקום משמעותי לספרות רצינית", הוא אומר בשיחה עם גלובס. "הבעיה הגדולה יותר היא הכמות העצומה של ספרים שמגיעה למדפים, בלי אותו מנגנון סינון שהיה קיים בעבר".
לדבריו, בעבר לא רק ההוצאות שימשו שומרות סף - גם מפיצים ידעו אילו ספרים נכון לשלוח לרשתות, ואילו יתאימו יותר לחנויות עצמאיות. גם לאחר שהספר הגיע לחנות, היו מערכות נוספות שיצרו היררכיה - ביקורות, מוספים ספרותיים, רשימות רבי-מכר ותשומת לב מצד אנשי המקצוע.
"היום הפילטרים האלה נחלשו מאוד, וכמעט כל מה שיוצא יכול למצוא את דרכו למדף", אומר ציפר. "מול המבול הזה, אני יכול להבין את אנשי הרשתות שאומרים שאי אפשר להמשיך כך. בסופו של דבר, מישהו צריך לסגור קצת את הסכר".
עם זאת, גם ציפר מסתייג מהצגת הספרות הממומנת כמקשה אחת. "אבי שומר עושה את עצמו תמים במידה מסוימת, משום שגם רוב ההוצאות הממוסדות מבקשות כיום כסף מחלק מהסופרים שרוצים להוציא ספר. מצד שני, אני מבין את הטענה שלו שיש כאן בעיה".
גורם בענף הספרות מתאר את השינוי באופן חריף אף יותר. לדבריו, "בשנים האחרונות הלכו רחוק מדי עם החגיגה הכלכלית, ועם התפיסה שכל עוד מישהו אחר מממן את הספר - זו לא בעיה. נוצרה תחושה שהדברים יצאו משליטה, וזה גם מה שמנחה היום את שומר כשהוא אומר שצריך לעשות בזה סדר".
האחריות של הסופרים
עבור סופרים "חדשים", הוויכוח על המדף הפיזי נשמע כמעט כמו שיחה על עולם שהולך ומשנה צורה. נוני קופמן, סופרת שהוציאה לאחרונה את ספרה בהוצאה עצמית דרך סוכנות "כריכה", אומרת כי אמנם הופעה בחנויות הגדולות עדיין נחשבת יעד חשוב, אבל הדרך אל הקוראים כבר לא עוברת בהכרח רק בצומת ספרים או בסטימצקי.
"לכל סופר או סופרת יש את החלום שהספר שלהם יופיע בחנויות הספרים הגדולות, אבל הזירה הספרותית כבר מזמן לא נמצאת רק שם", היא מסבירה. "היום הרבה מאוד מהסופרים נמצאים ברשת, מפרסמים את הספרים שלהם דרך אפליקציות כמו 'עברית' ואחרות, כך שאני לא מרגישה שתהיה פגיעה משמעותית בעולם הספרות".
לדבריה, האחריות להגיע לקהל היעד כבר עברה במידה רבה אל הסופרים עצמם. "זו אחריות שלנו כסופרים למצוא את הקהל שלנו, ויש לנו את הפלטפורמות והדרכים לעשות את זה". קופמן מעריכה כי הפקה עצמית של ספר עולה כיום כ-40-60 אלף שקל, וכך עולה גם משיחות עם סופרים עצמאים אחרים.
באופן מעט מפתיע, אחת התומכות במהלך של שומר היא דווקא סופרת שבחרה בעצמה בהפקה עצמית. סיגל נעים הוציאה את ספרה הראשון בכנרת זמורה דביר, ואילו את ספרה השני הפיקה בעצמה. "אני מברכת על המהלך של שומר, וחבל בעיניי שהוא לא קרה כבר לפני שנים", היא אומרת לגלובס.
"במידה רבה, הוצאות הספרים הפסיקו לעשות את העבודה שלהן - לעשות לקטורה, לבחור ספרים שהן מאמינות בהם ולקדם אותם. במקום זה, הפירמידה התהפכה. הוצאות רבות גובות סכומים גבוהים מהסופרים, וכך נוצר המון רעש של תוכן, ובסופו של דבר כמעט כולם מפסידים - הסופרים, הקוראים ושוק הספרים כולו".
נעים מוסיפה כי גם אם הספר שלה עצמו היה נפגע מהמהלך, היא עדיין הייתה תומכת בהחלטתו של שומר. "כשאני כותבת, אני לוקחת בחשבון שהיכולת שלי להגיע לקהל רחב בישראל מוגבלת. הבחירה לכתוב ולהיות סופרת הי א שלי, ואני מבינה את השוק שבו אני פועלת. מצב שבו הוצאות הספרים הן המרוויחות הגדולות של השוק, בעוד הסופרים נושאים בחלק גדול מהסיכון, הוא בעיניי מצב לא תקין. שומר עשה כאן מהלך אמיץ".
ומה אומרים בסטימצקי?
האם המתחרה הגדולה, סטימצקי, תבחר במהלך דומה לזה של צומת ספרים? לפחות בשלב זה, התשובה היא לא. "אנחנו מתייחסים לכל ספר לגופו, ולא פוסלים אותו רק מפני שהוא מומן על ידי הסופר", אומר איציק שלו, סמנכ"ל הסחר של הרשת. "היום הוצאות רבות לא מוכנות להשקיע מכספן בסופרים חדשים, ואם לא ייתנו לאנשים האלה הזדמנות, לא יהיה עתיד לתחום.
"ברור שיש לא מעט ספרים שלא ראויים להגיע למדף, ויש גם הוצאות שהמודל העסקי שלהן מבוסס בעיקר על גביית כסף מהסופר, ופחות על השאלה איך הספר יימכר. אבל בתוך העולם הזה יש גם ספרים שעוברים עריכה טובה, ומפתיעים מאוד באיכותם".
שלו מזכיר כדוגמה את נועם חורב, שהוציא ספרים באופן עצמאי ומכר עשרות ואף מאות אלפי עותקים, ואת "השקעות לעצלנים" של תמיר מנדובסקי, שיצא בהוצאה עצמית והפך לרב-מכר מתמשך. "אם לא ניתן הזדמנות לספרים כאלה, אנחנו עלולים לפספס את הסופר הגדול הבא", הוא אומר. "השאלה מבחינתנו היא אם הספר טוב ואם יש לו קהל, ולא מי שילם על ההוצאה שלו".
ובכל זאת, קשה להתעלם מההיגיון שמאחורי המהלך של צומת ספרים. לחנות יש שטח מוגבל ותנועה מוגבלת של קונים. הוויכוח האמיתי אינו אם צריך סינון, אלא מי יהיה המסנן ועל סמך אילו קריטריונים. האם המבחן צריך להיות איכות ספרותית, סטנדרט מקצועי, פוטנציאל מסחרי, זהות ההוצאה - או שילוב של כולם? והאם העובדה שסופר מימן מכיסו את הספר שלו היא מידע רלוונטי, או דווקא שריד של תפיסה ישנה לגבי הדרך שבה ספר "ראוי" אמור להגיע לעולם.
