הפרלמנט היווני צפוי לאשר השבוע את החלטת המועצה לביטחון לאומי (KYSEA) מלפני כחודש לרכש מערכות הגנה אווירית מישראל, כחלק מתוכנית "מגן אכילס". לגלובס נודע, כי בניגוד לפרסומים מוקדמים על סך 3.5 מיליארד אירו, העסקה הראשונה צפויה להיסגר בכ־2.9 מיליארד אירו (כ־3.4 מיליארד דולר) - ועשויות להיות לה עסקאות המשך.
האישור של הפרלמנט באתונה הוא השלב הסופי, ומייד לאחר מכן צפויה לצאת ההודעה הרשמית. אף שהמכירה נמוכה מהסכומים שפורסמו בתחילה, היא משמעותית מאוד. היא השנייה בגודלה אי פעם לאחר מכירת חץ 3 לגרמניה, שכללה עסקה ראשונה בסך 3.5 מיליארד דולר, ובדצמבר אשתקד, כפי שנחשף בגלובס, עסקת המשך של 3.1 מיליארד דולר, לטובת הגדלה משמעותית של קצב ייצור המיירטים והמשגרים.
● טראמפ מאיץ את ייצור המיירטים וחותם על שני הסכמים חדשים
● סין פותחת לראשונה נתיב שיט קבוע להובלת מטענים דרך האזור הארקטי
● כוחות אמריקאים ואוקראיניים התמודדו ראש בראש בתרגיל, הרחפנים של אוקראינה ניצחו
העסקה עם גרמניה כללה מערכת אחת, אבל זו עם יוון כוללת שלוש מערכות שונות: קלע דוד של רפאל בשכבה העליונה, ברק MX מתוצרת התעשייה האווירית בשכבת ביניים וספיידר של רפאל בשכבה התחתונה.
קלע דוד היא בעלת טווח של עד 300 ק"מ ומהירות של 2.55 ק"מ בשנייה (7.5 מאך), ורלוונטית ליירוט טילי שיוט, כלי טיס ומל"טים. העסקה המרכזית עד היום הייתה באוגוסט 2023 עם פינלנד, תמורת כ־316 מיליון אירו. היוונים נדרשים לה ולשתי המערכות הנוספות בשל האיום הטורקי, שמכסה את כל המדינה.
מערכת ברק MX מכסה נגד מטוסי קרב, מסוקים, מל"טים, טילי שיוט, טילי קרקע-אוויר וטילי קרקע-קרקע. היא מבוססת על שלושה מיירטים שונים: ברק MRAD לטווח קצר, שמותאם לטיפול באיומים בטווח של עד 35 ק"מ; ברק LRAD לטווח בינוני, שמותאם לטיפול באיומים בטווח של עד 70 ק"מ; וכן המיירט ברק ER לטווח 150 ק"מ. ברק MX נמכרה, למשל, לאזרבייג'ן בנובמבר 2023, תמורת 1.2 מיליארד דולר.
שינוי בתמהיל היבשות
עסקת חץ 3 השפיעה, באופן זמני, על תמהיל המכירות הביטחוניות הישראליות לפי יבשות. מנתוני סיב"ט, האגף ליצוא ביטחוני במשרד הביטחון, עולה כי בשנת 2024 חל זינוק בשיעור המכירות לאירופה, מכ־35% ל־54% - בהשפעת הגדלת תקציבי הביטחון ביבשת אך במיוחד העסקה הזו. לעומת זאת, ירידה מהותית הייתה באסיה־פסיפיק, היעד הגדול של 2023, מ־48% ל־23%. אשתקד, חזרה אסיה־פסיפיק לצמוח ל־32%, תוך שאירופה הגיעה ל־36% מתוך שיא היצוא של כל הזמנים - 19.2 מיליארד דולר.
ההערכות במערכת הביטחון הישראלית הן שברבעון האחרון של השנה יזנקו המכירות, הפעם לאסיה־פסיפיק. המניע מאחורי זה הוא ההערכה - במערב ככלל ובמודיעין האמריקאי בפרט - כי סין צפויה לפלוש בשנה הבאה לטייוואן ולטלטל את המרחב, כפי שהעריך ראש ה־CIA לשעבר ברנס ב־2023. שתי מדינות שצפויות להוות ב־2027 יעד יצוא משמעותיים הן הלקוחה העיקרית של התעשיות הביטחוניות הישראליות, הודו, ואחד משוקי היעד הבולטים הבאים - יפן.
הודו נשארת ראשונה
הודו מייבאת כל כך הרבה תוצרת מישראל, עד שעסקת חץ 3 לגרמניה לא שינתה את מיקומה במקום הראשון. נתוני מכון שטוקהולם למחקרי שלום (SIPRI) מראים, כי כ־29% מהיצוא הביטחוני ב־2025-2021 יצא אל ההודים, בעוד שגרמניה הגיעה לכ־21% במקום השני. חישוב המכירות של סיב"ט מלמד שסך היצוא הביטחוני הישראלי באותן שנים הסתכם בכ־71 מיליארד דולר. כלומר, הודו ייבאה מישראל סחורות ביטחוניות בסך של כ־20.6 מיליארד דולר בחמש שנים, בעוד שגרמניה הסתפקה בכ־14.9 מיליארד דולר.
ההודים מתמודדים עם מחלוקות גבול שונות עם סין, ששולטת על כ־38 אלף קמ"ר שניו דלהי טוענת ששייכים לה, באזור לדאק. מנגד, ישנם אזורים קטנים יותר שמנהלת הודו, אבל סין רואה אותם כשלה, תוך שאת ארונאצ'ל פרדש, שנמצאת בקצה הצפון־מזרחי של הודו, מגדירה סין בתור "דרום טיבט". בה בעת, ישנה סוגיית נתיבי השיט. ניו דלהי שולטת הרחק מהודו היבשתית באיי אנדמן וניקובר, הסמוכה לנתיב השיט העמוס מצר מלאקה. המרחק בין אנדמן וניקובר לסין הוא כאלף ק"מ.
מי שהמרחק בינה ובין סין עומד על כ־300 ק"מ בלבד היא יפן, שגם היא עשויה להפוך לרוכשת גדולה חדשה של ישראל בשנים הקרובות. בצל התוקפנות הסינית הגוברת בשנים האחרונות, יפן הגדילה את תקציב הביטחון שלה בשנים 2026-2020 בלא פחות מ־25%: מכ־48 מיליארד דולר לכ־60 מיליארד דולר. טוקיו שמאז סיום מלחמת העולם השנייה נמנעה מהתעצמות צבאית, רוצה כיום לרכוש כמעט הכול: טילים ארוכי-טווח, מערכות הגנה אווירית, לוויינים, לחזק את יכולות ההגנה הימיות במערב האיים, ואמצעים בלתי מאוישים.
יפן בחנה בשנה שעברה רכש של מל"ט הרון MK II מתוצרת התעשייה האווירית, כחלק מתקציב מיועד של 1 טריליון ין (כ־6.3 מיליארד דולר) לרכש מל"טים. אמצעים נוספים שנבחנו הם למשל מתוצרת טורקיה, וכבר ב־2025 ניכר גם עד כמה בטוקיו לא מהססים להשקיע סכומים נאים בעסקאות בודדות. כך, למשל, הם סגרו עסקה של 261 מיליון דולר לטובת רכש מל"טים אמריקאיים מדגם MQ-9B סיגרדיאן, לצורך משימות איסוף בים.
לקוחות צומחים פוטנציאליים נוספים הן המדינות הנוספות שסמוכות לסין, כדוגמת וייטנאם, תאילנד ופיליפינים. רק בפברואר האחרון דווח באתר אינטליג'נס אונליין, כי משרד ההגנה של וייטנאם סגר חוזה עם רפאל לרכישה בסך כ־250 מיליון דולר של "פיירפליי" (מעוז, בעברית) - חימוש משוטט שבו צה"ל השתמש במלחמה. כחלק מן ההסכם, הצדדים סגרו על ייצור החימושים במפעל מקומי. זוהי מגמה בינלאומית שתבוא לידי ביטוי גם בעסקה מול יוון, כשבמקרה של מגן אכילס - כרבע מהייצור צפוי להתבצע בחברות המקומיות.
תאילנד מפעילה אמצעים רבים מתוצרת ישראל, כולל מל"טים מסדרת הרמס של אלביט, ומערכת ברק MX שנמכרה לבנגקוק בשנה שעברה, לפי דיווחים, תמורת כ־3.44 מיליארד באט (כ־108 מיליון דולר). התאילנדים, שמשתמשים גם באמצעים סיניים, חוו השנה אכזבה מטנק המערכה VT-4, שלפי דיווח באתר "דיפנס בלוג" סובל מבעיות מכניות וליקויים בתכנון, שמשתקפים בתרגילים ובפעילות מבצעית כאחת ובעת פעילות ממושכת. בגין זאת, בבנגקוק רואים בטנקים ישנים יותר שברשותם, בין שמתוצרת אמריקאית ובין שמתוצרת אוקראינית, אמינים יותר.
לפני כשבוע, יצרנית הרחפנים הטקטית הישראלית "אירו סנטינל" ביצעה הדגמת אמצעים בתאילנד, סמוך לגבול עם קמבודיה. בבנגקוק מתעניינים ברחפן בזכות חסינותו בפני חסימות מכ"ם ושיבושי GPS.
סימן שאלה יהיה סביב הפיליפינים, מדינה שנמנתה בעבר עם רשימת שלוש המובילות של הלקוחות הביטחוניות מישראל, ומאז התדרדרה מטה. המגמה הזו נבעה משני גורמים עיקריים: לחץ פוליטי פנימי בגלל המלחמה במזרח התיכון, וסירובה של ישראל להכיר בגבולות המים הכלכליים שלה בים סין הדרומי. ייתכן כי סין תעשה את "העבודה" עבור ישראל, בכך שתיאלץ את מנילה לחדש עסקאות ענק.
סנטימנט שלילי במניות
בינתיים, לפחות, בשוק ההון האופטימיות שאפיינה את המניות התחלפה בסנטימנט שלילי חריף. מדד ת"א-ביטחוניות מציג מתחילת החודש ירידה של כ-10%, ומשלים נסיגה מצטברת של כ-13.5% מתחילת השנה, וזאת בניגוד גמור לתשתית העסקית החזקה של החברות בענף.
הדיסוננס בין הפסימיות במניות הסקטור לבין פעילות הליבה והביקושים הריאליים בלט שוב ביום שישי האחרון. לדוגמה, נקסט ויז'ן דיווחה על הזמנה חדשה בהיקף של 5.6 מיליון דולר, והמניה צללה ב-5.5%.
המגמה הנוכחית במדד ממחישה כי חרף הביקושים הקשיחים והחוזים החדשים, השוק מתמחר כעת את הסקטור בזהירות ובחשדנות. זאת, ככל הנראה על רקע מימושי רווחים לאחר רמות השיא שנרשמו בעבר.
